טוב, היה (או עדיין יש) לי לילה של נוסטלגיה. היה הזוי וממשיך להיות הזוי. כרגע אני יושב בפליים. הפאב יחסית ריק, חוץ ממני יש עוד חמישה אנשים, כולל הברמנית והבעלים. אבל בסך הכל היה מוזר. אני אתחיל מההתחלה לדעתי כי זו הדרך היחידה להבין.

בעצם, זה התחיל בכמות התקלות שהיו היום עד שהייתי צריך לסדר לאח שלי הקטן את המחשב באמצעות ניתוח מסובך שדרש שאני אסדר לו את המאורר. אבל זה פחות משנה. בערך בשעה 21:00 הגענו לים-בר בהרצליה, כמה חברים מהלימודים. שתינו משקאות על בסיס קולה. אני שתיתי ג’ק וקולה ויואבי שתה קובה ליברה. היה נחמד, דיברנו על ענייני בית משפט בעיקר ודנו בחוסר חיים שלנו.

אחרי זה הלכתי לאברקסס, היה ליואב (_לא יואבי_) יום הולדת. היום האחרון של החופש הגדול. קצת סמלי. הגיעו כל מיני חברים שלא ראיתי מספר שנים, אם לא יותר. התעדכנתי ואהבתי. בכל מקרה, בסביבות שעה אחת ורבע הגיעה מי שהיתה הקבועה שלי בסוף שנות התשעים ביחד עם חברה טובה שלה שלמדה במכון כהן איתי השנה והיא מדהימה. הייתי מת להיות עם שתיהן עכשיו, סתם עניין של מצב רוח. ניסיתי, שלא יגידו שלא. הלוואי. אולי פעם הבאה. בינתיים לא. אולי בעצם ניסיתי יותר מדי או שלא הייתי צריך לנסות בכלל.

אחרי שהלכנו מהאברקסס עברתי את הכביש באלגנטיות לפליים. שם ישבתי עם מאיה הברמנית (לשעבר מאיה הקטינה, שכבר בת 20) ודיברנו. פתאום נכנס לפתע ערן נקש, שגם אותו לא ראיתי בערך שנים. מה שלא הפריע לי עדיין לזכור בעל פה את הטלפון שלו. מסתבר שהוא שוקל להריץ משהו בפליים. נראה, אולי יותר מאוחר זה יתפתח למשהו מעניין.

בינתיים אני עוד לא שתיתי משהו, אולי כדאי שאני אתחיל.

שתים ועשרים בבוקר, אולי כדאי.

אה. וסיימתי את הסטאז’ היום סופית. אני אזרח חפשי.