אז נכון, הכנתי אתמול אנטיפסטי כי זה מה ש“נכון” לעשות בדייט, כי אני יודע שזה אוכל ניטרלי שאי אפשר לטעות בו. כי אני יודע שבעצם לא משנה מה אי אפשר לטעות איתו. חבל שלא שתיתי יין, היה יכול ללכת יותר טוב; אבל אני בגמילה (כבר היום השישי!!!) מאלכוהול. יום יבוא וזה יחזור להשפיע עלי ואז אני אוכל לשתות שוב. קניתי מסטיקים שישבו באלגנטיות על השולחן בסלון, היתה תאורה עמומה בצורה מחרידה ומוזיקה חלשה ממיטב שירי הMTV Unplugged. כאילו הכל לפי הספר. אבל זה רק אומר שזו פעם אחרונה שאני עושה משהו לפי ספר; אני אהיה חייב לשנות את זה כדי שיהיה משהו טיפה יותר מקורי פעם הבאה. פעם הבאה אני צריך להפתיע יותר. אני יודע שהיא לא אוהבת סושי, ואני יודע שהיא לא ממש מתה על חרדל, כורכום ומה היה השלישי? זה לא היה כורכום, זו היתה כוסברה ואז השלישי הוא סלרי? שניה, אני חייב לבדוק בהודעות. סליחה, כוסברה ושמיר. עם זה אפשר לחיות. היא אבל אהבה את הבטטה שהכנתי, למרות שרוב הזמן היא לא אוהבת.
בכל מקרה, הכל היה יכול להיות כל כך מושלם אתמול, עד שהגורל היה חייב לצחוק עליי, כרגיל. אולי כרגיל מדי, והייתי צריך לצפות לזה. על הסיבות ללמה הגורל צחק עליי אתם תקבלו בהמשך 7 עמודים מלאים של טקסט, לבינתיים נגיד שבעצם הוכחתי לעצמי שאני תמיד אדפק, לא משנה מה, כי הפיקוח האלהי דואג שאני לא אוכל להיות מאושר ב100%.
היום אני כנראה אצא עם חברים בכל מקרה. הם ישתו, אני לא. אני אתעמק בנושא שמאוד התקשתי בו בלימודים היום–שפיטת נאשם בהליכים פליליים שלא בפניו. משום מה הממוצע שלי (שעמד עד עכשיו על קרוב ל90) בנושא הזה היה מתחת ל60. זה לא מקובל. אחרי שהבנתי שמשהו לא בסדר עם ההבנה שלי של סדר דין פלילי, התחלתי לקרוא את הכל מהתחלה ולעשות שוב חצי מהשאלונים, עכשיו אני שוב על ממוצע קרוב ל90], אבל זה לא עוזר. אני נאבד כל הזמן עם החומר. אני מפסיק עכשיו, נח, מכין קפה ואז בודק אולי אני אוכל להמשיך.
לבינתיים, שיהיה לכם יום טוב, אני עובד על זה.