יש הרבה דברים שתקועים לי בראש, אבל בגלל שאני לא קורא הרבה לאחרונה (עקב הבחינות לשכה) אני גם לא מביא את עצמי לידי כתיבה. אתחיל בפסקה אחת קטנה ומאוד משמעותית.

הילה כהן, הילה כהן, הילה כהן. כבוד השופטת הילה כהן מבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. אין לי כל קשר לגברת, אולם נראה לי שנעשה פה אי צדק מהותי. כולם מתרעמים על זיוף פרוטוקולים של בתי משפט ועל העלמת ראיות ובקשות צדדים. אני, שקראתי את עשרות העמודים של הכרעת הדין וגזר הדין, חייב לצאת חוצץ ולהגן על האישה המסכנה. ראשית, כל פעולת ה“זיוף” היתה בכך שלקחה את בקשות הצדדים שהשאירו לה לאחר שזו אחרה, וכתבה אותם בצורה של בקשה בעל-פה, מעשה שאני לא תופס כמעשה רע. מדובר בעניין של מה בכך, שלא ראוי לשיום כ“זיוף פרטיכלים”, כל שהיה שם הוא שבהחלטת בית המשפט נרשם “במעמד הצדדים” במקום “בהעדר”. טעות שאני מאמין שניתן לכפר עליה. אף זכות מהותית של נאשם או תובע לא נפגעה מכך. יום יבוא ואני אכין מסמך יותר מפורט על כל העניין, אבל באמת–אנשים, זו הגזמה רצינית. מדובר בשופטת שראויה לקידום מהיר ולא לגברת שראוי לגנות.

בחינות לשכה: אני מוצא את עצמי לומד יותר ויותר חומר בפחות ופחות זמן. אבל אני עדיין לא מצליח להתמודד עם כל מיני סוגיות חשובות. זה הולך לפול על דקויות, ואני רואה את זה קורה.

אחר: שיחה שהיתה לי אתמול עם נועה:

ש: מה את עושה הערב
ת: רואה איזה סרט עם חברה
ש: אם את במקרה תחליטי להכנס למיטה עם חברה שלך, את זוכרת להתקשר לקרוא לי נכון?
ת: ברור. ואם אתה לא מספיק להגיע, אז לצלם, נכון?

איזו מושלמת היא.
הלוואי וכולן היו כך. ליתר דיוק, טוב שלא כולם כך, כי אז אני יכול להעריך אותה יותר.