"אלמלא דין המדינה יכול היה כל רב, על-פי מיטב הבנתו ומצפונו, ליתן או לסרב לתת הכשר לדבר מזון… משנפרצה ההפרדה בין דת לדין – משיב חוק המדינה על השאלות מהי תעודת הכשר, אימתי תינתן ואימתי תסורב" (בג"צ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(2)).
בחודש יוני 2009 החליט בית המשפט העליון בבג"צ 8735/06 פנינה קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל. פנינה קומפורטי עתרה נגד מועצת הרבנות הראשית כיוון שזו סרבה ליתן לה תעודת כשרות. הסיבה שמועצת הרבנות הראשית הטעימה את דחיית בקשתה של קומפורטי היתה שקומפורטי המירה את דתה מיהודית למשיחית, וכי ככזו אין לאפשר לה לקבל תעודת כשרות ללא שתעסיק משגיח כשרות מטעם הרבנות. בית המשפט העליון, על סמך הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, הבהיר כי הסמכות של הרבנות הראשית תחומה לפונקציונאליות של הכשרות. כיוון שכך, היות הקונדיטוריה מנוהלת על ידי מי שהמירה את יהדותה למשיחיות (אם בכלל יש כזו) אינו טעם לפסילת תעודת הכשרות (וחץ בן-חמו חושב אחרת). בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, יזמה ש"ס תיקון לחוק שימנע מבג"צ להתערב בנושאי כשרות.
אולם, כפי שהבהיר בית המשפט העליון בפרשת מעדני אביב, כל עוד החקיקה היא חילונית, הרי שהמדינה היא בעלת הסמכות להגדיר מהו כשר ומהו לא (והשוו את נושא אצילת הסמכות המדינתית בבג"צ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר). אלמלא המדינה היתה נוטלת את הסמכות, כל קבוצה דתית היתה מגדירה מיהו מסמיך הכשרות שלה ורק הוא היה פוסק כשרות; למעשה, מצב כזה היה פותר את רוב הבעיות, אלא שהוא היה מפריד את הדת מהמדינה.
אבל הבעיה שהופגנה בפרשת קומפורטי אינה ייחודית; גם משבר חוק הגיור שקיים כיום אינו שונה. מרגע שמדינת ישראל קבעה כי יהדות היא מעמד חוקי וחלק מהמערך המדינתי, הרי שהרצון של המפלגות הדתיות לפגוע ביכולת לשפר את מערך הגיור או לשנות אותו נובעת מכך שהמדינה נטלה את הסמכות להגדיר מיהו יהודי. כל עוד המדינה מעוניינת שתהיה לה הסמכות לקבוע מיהו יהודי הרי שסכסוכים כאלה חייבים להתרחש.
הפתרון היחיד כאן הוא לא לתקן את חוק הגיור, אלא להפריד לגמרי את הממסד הדתי; לבטל את החקיקה הדתית שמנסה לכפות על הדת ערכים משפטיים כי הרי ברור לנו שהדת אינה קוהרנטית ובעלת משנה סדורה, הדת אינה יכולה לקבל הכרה בחוק לקווי הפרדה, והדת אינה יכולה להיות כפופה להחלטות בג"צ. נכון, בג"צ אינו יכול לומר רבנות הראשית מהו מזון כשר כיוון שהוא אינו פוסק כשרות, בג"צ יכול רק לומר לרבנות הראשית כיצד לקיים את הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, אשר הוא חוק אזרחי.
לכן, כל עוד לא תופרט הדת מהמדינה סכסוכים כאלה ימשיכו להתרחש, וזה יקרה לא מעט.
צריך להפריד דת ומדינה, להפריד את הפלסטינאים מישראל, להפריד את הערבים מהיהודים, את הדתיים מהחילונים, חילונים מהשמאל מחילונים מהימין, ערסים מפריקים, תל אביבים מהרצלייתים, ואותי ואת אישתי כמובן.
כי מי בשנים האלו יש לו סבלנות לסבול את האחר ?
תחי ההתנתקות.
הפרדת דת ומדינה לא תתרחש בישראל, משום שהממסד הציוני החילוני זקוק לדתיים. הם שם כדי לומר לחילונים שהם יהודים ושישראל היא "מדינה יהודית". הסר את הרבנים, ורוב הישראלים לא ידעו בעצם במה הם יהודים. הריק הזה מפחיד יותר מהכפיה הדתית, ולכן הוא יימשך.
למה בכלל כשרות היא בחוק ותו חברתי למשל לא?
הרי בפועל בשני המקרים מדובר בגוף שבודק ומעניק תעודות אם המקום עמד בתנאים שלו, ובשני המקרים יש קבוצות שמשנה להן אם יש תעודה ויש קבוצות שלא. אז איך רלוונטי החוק לכשרות?
שאחרים שמעדיפים כשרות אחרת יעשו כשרות אחרת, יש מישהו שמפריע להם? (זו שאלה, לא קביעה)
לאחר שאומר שאני מסכים לגמרי עם המגיבים שלפני, אומר שתו חברתי הוא בחזקת משאלה שצריך מישהו שיהיה גם מוכן להקריב למענה.
האם מי שמאמין בחשיבות התו החברתי יהיה מוכן לרעוב ובלבד שלא יאכל במסעדה שאין לה תו שכזה?
דרך אגב, מי שמרוויח מחוקי הכשרות המעצבנים הם, במידה קטנה, אנשים שכמוני, שנהנים ממערכת הכשרות בצבא למשל. לא שאי אפשר לפתור את הבעיה באמצעים אחרים, לאחר הפרדת הדת מהמדינה.