הרבה זמן אני חושב על זה. העובדה שזמן רק יכול לזוז לכיוון אחד. האנטרופיה עצמה- העובדה שמכל רגע נתון היה עבר, אבל לא בהכרח יהיה עתיד. זה מדאיג אותי; זה גורם לי לחשוב "מה אם", אבל אני לא בהכרח מוצא לזה תשובה. הרבה פעמים הייתי רוצה שיהיה בידי כלים להחזיר אחורה זמנים, לראות איך משנים עובדות, דרכים או סתם בחירות לא מוצלחות בחיים האלו. הזמן הוא מה שגורם להן להשכח, אבל הוא לא מה שגורם להם להעלם. האם הזמן הוא הדרך היחידה? האם יש דרך אחרת לשנות את העבר? עבר, ככל זמן, הוא עניין סופי. גם העתיד יהיה יום אחד סופי כמו העבר, אבל לא בהכרח כך. בשביל לגלות מה יהיה בעתיד, אולי צריך לחפש את מה ששגינו בעבר.

חוסר היכולת לשנות את הזמן הוא גם מה שמניע בני אדם לתחרות. הלא אם יכלו הם לדבר יחדיו על טעות בעבר ולתקנה – ואם היה ניתן להסיק מסקנות ולהפיק לקחים אפריורית, אזי היה קל יותר לבחור בין חלופות, וכך לכל אחד היתה את ההזדמנות שלו והיה ניתן לגלגל את הזמן אחורה באם שגה. אם לא היתה התבגרות וזקנה, אזי גם כן ניתן היה לבחור את המסלול הנכון לאחר שניסית מסלולים רבים. אולם, כיוון שהחיים סופיים ולא הפיכים, נוצרת התחרות – הבחירות – המסלולים השונים.

מה שהיה היום ואתמול במרכז הליכוד מדגים את הזמניות הזו. ציבור הבוחרים נאלץ לבחור בין שלטון על חשבון אידיאולוגיה לבין אידיאולוגיה על חשבון השלטון. משום מה, ולמרות שעמדותי הן הפוכות לחלוטין משל נתניהו (חסר העמדות) ולנדאו (בעל העמדות המדאגיות) העדפתי שידם תהא על העליונה. הסיבות לכך הן פשוטות לחלוטין.

נתחיל מכך שכל טענותיהן להליך שאינו דמוקרטי שגויות מיסודן. חבר כנסת, משנבחר, חב אמונים למצפונו – הוא נבחר עקב אג'נדה מסוימת, אך אין (וטרם נקבע) למצע המפלגה מעמד נורמטיבי מחייב. כשם שהמצביעים יכולים לשנות את דעתם, כך גם יכול המנהיג. אולם, אריאל שרון, למרות שאינו הולך בדרך מרצ עדיין (ונתניהו נתן לנו יחסי ציבור לא רעים בכלל) הלך שמאלה והקטין את הכיבוש. אקט מבורך לכשעצמו.

אם כן, מדוע אני תומך ב"מורדי הליכוד" פרט לכך שאני "מורד מרצ" בעצמי? אני תומך במורדי הליכוד כי זו הדרך היחידה בה שרון יכול להתנתק ממרכז הליכוד. מהכחנות המפלגתית והבהמתית של חלוקת ג'ובים וקומבינות, מהדרך של הימין הנפסד שמנסה בקבלנות קולות לצבור כח ולֵיַמַּן את הימין המתון. אני תומך במורדי הליכוד שכן אני מעדיף את מפלגת המפץ הגדול שתחולל מהפכה בשלטון בישראל ותביא להנהגה "חדשה" של דינוזאורים מעל גיל 80 יחד עם אנשים חסרי אידיאולוגיה.

כמו כן, אני מעדיף את הליכוד כמפלגה אידיאולוגית משיחיסטית קיצונית לאומנית על מפלגה נטולת אידיאולוגיה. הציבור, בניגוד אלי, מעדיף מפלגה מזגזגת ונטולת אידיאולוגיה שתנהיג פופוליזם זול; תחזיק אותו בעוני מחפיר ותזרוק לו עצמות מדי פעם. הכלכלה הנתניאית תמשיך גם הרבה אחרי גסיסת נתניהו במישור הפוליטי. אני מעדיף את הליכוד כמפלגה שיש לה יושרה אידיאולוגית – אף אם היא מושחתת לא פחות ממפלגת מרצ ומהעבודה. אני מעדיף שהליכוד יבחר בדרך אמיתית ובוחריו יבינו זאת.

מפלגה בראשות שרון, פרס, רמון ועוד שאר ספיחים נטולי אידיאולוגיה לא תחזיק ללא בסיס א-סקטוריאליסטי ותקום כמפא"י ב'. לאחר הקמתה תתפלג במהרה לגוש סוציאל דמוקרטי ולגוש ליברלי, כשם שדרוש במדינות מתוקנות. לאחר ההתנתקות השניה נאלץ לטפל, סוף סוף, בבעיות הכאובות של מדינת ישראל כמו השסעים הכלכלים והחינוך. ואז, אז תקום לה התחרות על האידיאולוגיה. בשלב זה המדיניות הגזענית של הליכוד שגורסת כי מדינה חייבת להיות כובשת-דתית תפול לאור ריבוי השסעים האחרים ולאור חוסר הרצון של הפרט להכבש.

מפלגת המפץ הגדול תהיה המפץ הגדול, היא תביא לחורבן הדמוקרטיה הישראלית ותביא לכשלון השיטה המדינית; לאחר כל אלה תוכל סוף סוף לקום בישראל מדינה אמיתית עם דאגה לאזרחיה.

לכן, יש לתת לאנטרופיה לעשות את שלה, יש לתת לחברי המרכז את יומם. יומנו יבוא בעתיד.

מוקדש לחבר שלא שכח את דרך הימין לעולם.