כל(ב)תי המתה

6.3 כל(ב)תי המתה (או סתם חוסר מקוריות מצידי)

כשהגעתי הביתה כבר ידעתי את זה, השאירו לי הודעה בביפר, אז ידעתי למה לצפות, או לפחות חשבתי שידעתי, נסעתי בשביל הגישה לכיוון החניה, האטתי , פה תמיד יש מהמורה, עוד שניה האבן שפה הבולטת, בום!, לא נורא, לחצתי על השלט, ודלת המוסך נפתחה, אני פשוט לא זוכר אף פעם שהיא נפתחה בכזאת איטיות, כאילו גם היא ידעה…

התכופפתי בכדי לעבור תחת הפסים הלבנים , היה כתוב עליהם "משטרה – אין מעבר" אחד המשפטים הכי טפשיים ששמעתי בחיי, ואז ראיתי על הרצפה, ליד האח, שוכבת לה בשלווה אלוהית, כל(ב)תי המתה, אני יודע שזה רוע לב מצידי להגיד כך, אבל מאז שהתחתנו היא פשוט נהיתה כך, לפני שהתחתנו היא היתה מושלמת, שיער שחור חלק ארוך עד אמצע הגב, לבנה כמו סיד, כשהיא הלכה לא נשמע רעש, כאילו בעצם היא מרחפת באוויר.

עד החתונה הכל היה מושלם, חיינו ביחד, חלקנו הכל, אני ניגנתי והיא שרה, עד החתונה, שעמה גם בא ליל הכלולות המיוחל, זה נשמע די נדוש אבל שנינו, או שאולי בעצם רק אני, העדפנו לשמור את הפעם הראשונה לחתונה, זה לא שהיינו בתולים, פשוט אחד עם השני לא שכבנו עד החתונה, זה היה הלילה הנורא בחיי, אני לא חושב שהוא היה יכול להיות גרוע יותר, מי בכלל רצה להתחתן בקיץ?, נדמה לי שזה היה ההורים שלה.

בליל הכלולות הכל היה שונה, הגענו לחדר במלון והזמנו שמפניה, בכל יום אחר היו מביאים לנו לחדר שמפניה צוננת עם עובד סימפטי ונחמד, לבוש במדים מהודרים, אבל לא, יש להם אירגון והיום הוא בשביתה.

אז על הדלת דפקה אישה שמנה ושעירה שצעקה – "שירות חדרים", פתחנו את הדלת, היא הטיחה בנו את השמפניה והלכה לדרכה, לדעתי היא אפילו לא עבדה במלון, השמפניה היתה זולה וחמה, המצעים על המיטה לא היו מסודרים ואף יותר מזה לא היו מים חמים באמבטיה, אז החלטנו להמתין עם ממוש אהבתנו ליום אחר, ארזנו את המזוודות ונסענו הביתה, באותו לילה נהגתי כל כך מהר שאני לא יודע אם זו היתה סופת ברקים או שכל חצי דקה צלמו אותנו מצלמות משטרה, בכל מקרה חזרנו לביתנו ושם הלכנו לשון, למחרת המשכנו עם חיינו כאילו אפילו לא התחתנו.

רגע ממוש אהבתנו נדחה לילה-לילה עקב תירוצים מכל צד עד שזה היה בלתי נמנע, יצאנו לטיול לדרום, ובלילה, בירח המדברי ולאור הכוכבים היא נשפה עלי עשן מהסיגריה המסריחה שלה (היא התחילה לעשן רק בגלל העבודה, היא תפסיק עוד חודש, שיגמר הלחץ – כן, בטח) ואמרה "עכשיו, אני רוצה אותך, בוא נעשה את זה פה, אף אחד לא יגלה, נו???", ומה לעשות הסכמתי, זו היתה אחת הטעויות הגדולות של חיי, לא עושים כזה דבר בספונטניות, כי לדוגמא היא לא היתה על גלולות (זה יפגע לי בגזרה, ואז איך אני אדגמן???)
ולי לא היה קונדום.

שבועיים אחרי זה כבר היו לה בחילות והקאות בבוקר, בעצם תמיד היו לה בחילות והקאות, פשוט עכשיו קודם הבחילה ואז ההקאה, ועד היום היא קודם הקיאה ורק אז היתה בחילה מהקיא, וכמובן שרק לי זה קורה, והיא בהריון, לא שזה נמשך זמן רב, עם התזונה הלקויה שלה היא הפילה כבר אחרי חודש, עוד לפני שהיתה לה בטן.

ואז הגיע הרגע החשוב שלנו, לראות איך אנו מחזיקים בעתות משבר, ומסתבר שאנחנו לא, היא רצתה לצאת לחופש, לשכוח מהכל, ואני, אני רציתי להשאר, זו היתה התקופה הכי לחוצה במשרד, אבא בדיוק פרש לגמלאות ואני ואחי הגדול נשארנו לטפל בכל, חברה מזדיינת, מי בכלל צריך חיזוי של מניות. אבל מה לעשות, עסק משפחתי.

אז היא הלכה לבד, שילמתי על כל ההבראה שלה באיזה חוף בדרום צרפת, וכשהיא חזרה אחרי חודש היא כבר היתה שזופה והשיער שלה היה צבוע בבלונד, ומה לי היה כבר לעשות בנידון – להגיד לה כמה שהיא יפה, ואיך היא נהנתה ואם הכל בסדר.

עד ש…… יום אחד הכל נחרב, באג אלפיים מזדיין, למה הוא היה צריך לפגוע דווקא בחברה שלנו?, חודשיים כל המחשבים שלנו היו מושבתים ואני ואחי חזינו מניות לפי קוביות של D&D ולפי ציורים בקפה, מסתבר בסוף שזו דרך אמינה בערך כמו המחשבים המטומטמים שלנו, אבל לקח הרבה יותר זמן, אז הייתי נשאר שעות נוספות במשרד והיא היתה הולכת לרוץ ולהתעמל והכל בשמש, מה קרה לצבע היפה שלה????

לבסוף סידרו לנו את המחשבים והחלטתי לקחת איתה חופש ולנסוע לאנשהו, מומלץ מדינה שלא היינו בה אף פעם, היא בתור דוגמנית הייתה ברוב העולם, וגם אני, ואז זה עלה במוחנו – המשפט המפורסם – "ובעפולה היית?" ונגענו למסקנה שלא, לא היינו בעפולה, וצריכה להיות סיבה ממש מוצלחת למה לא היינו בה, אבל בכל זאת, שכרתי לחודש פנטהאוז בעפולה והחלטנו לחגוג שם.

אבל כבר לא יכולתי לגעת בה, היא לא היתה אותה אחת שהכרתי, אז ישבנו לנו שנינו במיטה, לחלוטין בלי מה לעשות ואז היא הוציא את זה מהכיס , זה נראה כמו אקמול, רק בצבעים, והיא אמרה לי שזה הטרנד החדש, ענינים ובלגאנים, ומה לעשות, אני גם צריך.

אז החלטנו שלא להחליט, היא המשיכה עם הסמים ואני, אני ישבתי לי בגשמי דצמבר הסוחפים, בוכה על טעותי, למה, למה היא ככה?, זה בטוח לא היא, רוח נכנסה בא, ואני לא יכול להוציא אותה ממנה.

כבר פברואר ועוד מעט היום הולדת שלי, היא בטוח לא תזכור, אז הזכרתי לה בעקיפין משהו בסגנון "ביום שבת יש לנו ארוחת יום-הולדת עם ההורים שלי".

בערך באמצע מרץ החלטנו לנוח אחד מהשני, היא תקבל את הבית בכפר ואני, אני אשאר לגור אצל אחי, לפחות עד שהענינים יתבהרו, כבר לא ידעתי מה לעשות, אחי אמר לי שאם היא תמות מסמים קשים, וזה רק שאלה של זמן עד שהיא תמות, אני אקבל הרבה כסף מהביטוח, אבל כסף כבר לא עניין אותי, רציתי שהיא תחזור למה שהיא היתה פעם, שתחזור להיות ילדה.

אז התחלתי לצאת עם אחי למועדונים של סטודנטים, נראינו בגיל, אני אישית כי אני באמת בגיל, והוא , הוא כי תמיד הוא נראה קטן, ושם היינו מכירים נשים, סטודנטיות בנות עשרים ושתים, גם הם היו על סמים, אבל פשוט לא היה לי אכפת מהן, אז הבלגתי.

עד שיום אחד הכרת את מרי, מרי היתה מושלמת היא נראתה בדיוק כמו כל(ב)תי לפני הנישואין, משהו מיוחד, באתי אליה במשפט נדוש כמו – "לא היינו פעם באיגרוף תאילנדי ביחד?" והיא קנתה את זה, אחרי שבועיים כבר גרתי אצלה.

כשמרי שמעה שאני עדיין נשוי זה הפריע לה אבל היא הבליגה, כי היה לי כסף, ואני לאט לאט הבנתי שצריך להפטר מליז (כלבתי), אז היינו יושבים לילות לתכנן את זה, דברים בסגנון להזרים לה LSD לאספקת מים, לטבול את הלחם שלה בPCP לפני שהיא בבית, אבל אף פעם לא היינו רציניים.

עד שאתמול מרי באה אלי, ואמרה "תקשיב, אני לא יודעת אם זה חשוב, אבל אני פגשתי את אשתך, דברנו, ושכעתי אותה להתגרש, ואם לא, אז…"

Similar Posts

  • | | |

    תפיסת חומר מחשב לפי אנטון פילר

    בבשא (ת"א) 17537/07 ארתור פרנק נ' אולסייל. קום בע"מ נתן בית המשפט צו האוסר על אתרי אינטרנט מסוים לערוך שינויים הנוגעים למכירות פומביות שנערכו על ידיהם. הרקע לאותו צו היה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בטענה שאתרי המכירות הפומביות בישראל מעוותים את תוצאות המכירות בצורה שיטתית. באותו המקרה, לתובעים הייצוגיים לא היתה כל דרך להוכיח אחרת…

  • ג'וליה

    3 ג'וליה ג'וליה היתה ילדה יפה, ואני הייתי בן חמש עשרה, או לפחות ככה הרגשתי, כמו כולם לידה. קשה היה להתנהג בוגר ליד ילדה יפה כל-כך, שכולם מחזרים אחריה….. לה לא הפריע שיצאתי באותו זמן עם חברה הכי טובה שלה, ולי זה לא הפריע גם כן. לחברה שלי זה כן…. אבל זה קורה לכל מי…

  • נעלי הבית

    6.1 נעלי הבית עוד לילה עבר ונשארו רק עוד שתי לילות עד הביאה (או ככה אני חושב) אחרי זה הכל ישתנה, לא עוד חיים חסרי תכלית אני אגיע, אציג את עצמי בפניו, והוא בתמורה יתן לי את הכח, אני אשים את הכח בתרמיל שלי, ביחד עם כל החפצים מהמסע ואתחיל בחזרתי אל העולם, שם אציג…

  • סיפורגיקי:: אהבת זבל

    סיפור קצר ובדיוני על אהבה שלא היתה. לא מזמן נרשמתי לאחת הרשתות החברתיות, כזו שמאפשרת לך להשוויץ במה שאתה, להכיר חברים, ואולי גם להכיר את החברים שלהם. קיוותי, לאחר הפרידה האחרונה שלי, שאולי אני אוכל למצוא סוף סוף נחמה באתר חדש. לא עוד אותה ביצה בה הסתתרתי לאורך כל השנים האלו, אלא משהו קונקרטי, משהו…

  • מוזר

    16.1 מוזר אז היה לי ממש מוזר, קראתי את הדפיוצר שלה בבמה חדשה, אולי זה בעצם מה שרציתי בסך הכל להגיד, אבל אני לא יודע, זה יותר מזה, זה מה שהיא כתבה שם, לפני שנתיים – היא כתבה לפני שנתיים דברים שמזכירים לי את מה שאנחנו עוברים, את איך שאנחנו הולכים להיות ביחד, ואולי זה…

  • להנרי היה יומן

    8.2 להנרי היה יומן להנרי היה יומן, והוא כתב בו הכל, מילדות, את כל מה שעשה, על האהבות, על החברים, על החברות, על הלימודים, על אחרי הלימודים, על איך הוא וקובי הקימו מחנה, על איך בערב סיוון נשקה לו שם, על איך בגיל ארבע עשרה עישן את הסיגריה הראשונה שלו, על החברים החדשים. אבל החברים…