סיפורגיקי:: אהבת זבל

סיפור קצר ובדיוני על אהבה שלא היתה.

לא מזמן נרשמתי לאחת הרשתות החברתיות, כזו שמאפשרת לך להשוויץ במה שאתה, להכיר חברים, ואולי גם להכיר את החברים שלהם. קיוותי, לאחר הפרידה האחרונה שלי, שאולי אני אוכל למצוא סוף סוף נחמה באתר חדש. לא עוד אותה ביצה בה הסתתרתי לאורך כל השנים האלו, אלא משהו קונקרטי, משהו אמיתי עם אהבה. העלתי תמונה, כתבתי על עצמי – אפילו לא שיקרתי בגיל, בגובה ובמשקל. הצעתי חברות לכמה מהמשתמשים והמשתמשות שהכרתי מאתרים אחרים ומהחיים. חלקם היו מעוניינים, ולחלקם היו חברים חדשים – בקליק אחד הייתי יכול להגיע לתוך חיים שלמים של מישהו. לראות תמונות באלבום, לקרוא על החיים ביומן האישי, לשמוע את המוזיקה שהוא אוהב. ממש להכיר בלי להכיר, להגיע לדייט הראשון כשאתה מוכן כבר.

ואז ראיתי אותה, היא היתה בדף החברים של דנה. קראו לה קרן, בחורה יפה עם שיער שחור קצר ועיניים ירוקות שצועקות החוצה. קרן היתה בת 29, מוזיקאית. היא בדיוק כתבה את הדוקטורט שלה בכימיה ומחכה לקבל אישור מהמל"ג על התואר. היא היתה מרשימה, והיא בילתה בכל המקומות המגניבים בתל-אביב. היה אפשר לראות באלבום התמונות שלה כמה היא היתה מקובלת, בכל מקום היא היתה עם כל המפורסמים והמפורסמות. ממש כאילו אין את תל-אביב בלעדיה.

קראתי קצת ביומן האישי שלה, על החבר שנפרד ממנה לפני חודשיים ועזב עם בחור לניו-יורק; על אביה שנפטר לפני שנה והותיר אותה עם בית מעוקל לבנק, ועל אחיה הקטן שחלה בסרטן לפני חודשיים, והיא מטפלת בו בזמנה החופשי. הוקסמתי מהבחורה, והחלטתי שאני מנסה להכיר אותה לעומק. חשבתי לעצמי שאני צריך קצת פאסון. אני אגיע למקומות האלו שהיא יוצאת אליהם ואראה שם. היא תשים לב אליי, ואז כשאני אכתוב תגובה באלבום התמונות שלה, היא אולי תזכור משהו. או אולי במקרה אני אצלם תמונה במצלמה הדיגיטלית שלי, והיא תהיה בפריים, ואז אני אעלה את התמונה והיא תוכל להגיד בתגובות: "היי, זו אני". אולי היא תכיר אותי כך.

הגעתי לבראסרי, שמעתי שמגניב שם. אף פעם לא הלכתי למקומות כאלו, יותר מדי יוקרתי עבורי, עם כל הסלב'ס האלו של תל אביב, ואני? בסך הכל עוד בוהמיני שלא עשה כלום בחיים: עובד, לומד, עובד, לומד, ישן. מה יעזור לי הסיפור הזה? התיישבתי על הבר והדלקתי סיגריה. אני בדרך כלל לא מעשן, אבל ראיתי שהיא כן, ולא רציתי שהיא תחשוב שאני כזה שנגעל מהן. היא ישבה שם, עם עוד שלוש חברות, מרחק ארבעה כסאות ממני. ואני?  אני לבד ונואש, לא יכול לעשות כלום. שתיתי שני צ'ייסרים וחתכתי הביתה.

הגעתי הביתה ונגשתי למחשב. אמרתי לעצמי, "אולי אני אלך ואציע לה חברות עכשיו, אשאל אותה אם היא היתה אתמול בבראסרי ואז אולי תתחיל שיחה?" נכנסתי לאתר, שם משתמש וססמא, הגעתי לעמוד שלה, ולחצתי "הצע לקרן חברות". בשורת הנושא רשמתי "היי, לא היית אתמול בבראסרי?". קיוויתי שהיא תזהה אותי והכל יזרום מכאן. הלכתי לשון.

יש מעט מאוד דברים שמעירים אותך עם חיוך על הבוקר. אבל זה היה אחד מהם. קמתי עם דואר חדש בתיבה. "קרן ואתה עכשיו חברים" היה כתוב. קרן אשרה אותי כחבר. נכנסתי לעמוד של קרן, לראות אותה, דבר ראשון על הבוקר. העיניים האלו עשו לי רק טוב, זו היתה הבחורה שרציתי לקום איתה כל בוקר. הלכתי לעבודה נרגש, בציפיה לקבל ממנה דואר או אולי איזו תגובה בעמוד שלי. שמונה שעות חלפו, ואפס. קרן לא הגיבה, קרן גם לא שלחה מכתב. הייתי שבור; האם אני צריך לשלוח לה? אולי היא משחקת קשה להשגה? אולי קרן היא הסוג הזה של בחורות שאוהבות שרודפים אחריהן?

נכנסתי לעמוד שלה, היתה לה רשומה חדשה ביומן, "אמש בבראסרי" היתה הכותרת. היא ספרה על החברות, על הסיפורים שרצו שם, על הברמן שעשה לה עיניים, ואף לא מילה עליי. אכזבה, אין דרך אחרת לתאר זאת. היכול להיות שהיא לא שמה לב אליי? לא, היא אישרה אותי ברשימת החברים שלה. ואז אני רואה בצד, ליד מערכת הניהול "1 הודעה חדשה". לחצתי על הלינק, בתקווה. הודעה מקרן.

"נושא: מסיבת הפתעה למיב
היי,
ביום שבת עושים למיב מסיבת הפתעה בננוצ'קה.
22:30,
נקווה לראות אותך שם.

קרן."

ואוו, היא הזמינה אותי לדייט. לא סתם דייט, מסיבת ההפתעה למישהי, היא רוצה להראות אותי, להשוויץ במי שאני. יש לי מישהי, סוף סוף. יש לי מישהי שרוצה אותי. לחצתי על "השב" וכתבתי לה: "אני אהיה שם, הנה הטלפון שלי אם תאחרי או משהו, 052-5553675". כל שאר היום כבר לא הייתי מרוכז. זה היה יום שני, והיו עוד חמישה ימים שלמים עד שבת. אבל אני לא יכול לצור קשר עכשיו, נכון? אני לא יכול לקלקל לעצמי את הדייט שיש לי איתה, מה שנקבע כבר נקבע. אבל לכתוב תגובה אצלה בעמוד, או אולי לכתוב לה איזה מכתב, זה יהיה נחמד, לא?

יצאת מהמשרד והלכתי הביתה. לא רציתי לראות אף אחד, רק לקפוץ לקניון לקנות לי בגדים לשבת. קפצתי לעזריאלי, לחנות של פוקס, כדי לקנות חולצה חדשה ומתוחכמת כזו, מהאלו שיש להן צווארון של חולצה אלגנטית ובד של טי-שרט, כאילו יש מתחת חולצה אבל אין. זה ממש נחשב היום. ראיתי את זה בקטלוג החדש שלהם וכולם מתלהבים. ואני? אני צריך לעשות על קרן רושם ראשוני.

אני עולה במעלית מהחניון ויוצא לכיוון פוקס והנה היא, הולכת לכיוון השני בדיוק. אני מחייך לעברה ומנופף לשלום. היא מחייכת וממשיכה ללכת. היכול להיות שהיא לא מזהה אותי מהתמונה? יכול להיות שהיא רוצה לשמור את הכל ליום המפגש שלנו? משהו חסר כאן.

230 שקל על חולצה? אני לא מאמין שזה מה שאני משלם. אבל קרן, הכל בשבילה. זו השקעה לטווח ארוך. זה כדאי להשקיע, עדיף על לקנות לעצמי עוד פרוצה ללילה. באותו מחיר, כמעט חינם, שווה משהו.

הגעתי הביתה, למחשב, ועליתי אונליין. אמרתי לעצמי שאולי כדאי שאני אשים איזו דרך התקשרות כמו מסנג'ר בעמוד. אולי היא תכנס לשם ותצור איתי קשר ככה. אולי פשוט זה יקרה. אז נתתי את המסנג'ר שלי בעמוד הראשי, וכתבתי "חברים יכולים גם לדבר איתי ב[email protected], זה המסנג'ר שלי". קיוותי שקרן תוסיף אותי. גם שלחתי לדנה הודעה, לשאול אותה מה היא חושבת על קרן, ואם היא חושבת שאנחנו מתאימים.

לבינתיים העלתי כמה תמונות לאלבום, שלי קונה את החולצה החדשה בפוקס. קיוויתי שקרן תגיב. שתראה אותי עם החולצה ותחבב. הלכתי לישון, לא לפני שהעלתי את הפרופיל של קרן ונשקתי למסך.

קמתי בבוקר, דבר לא הגיע מקרן בלילה. מי יודע, אולי היא היתה עם חברות במרסנד או בננוצ'קה, או באיזה מקום מגניב אחר שאני לא הולך אליו. בטח היא תכתוב על זה ביומן שלה. אני אוכל להתעדכן מאוחר יותר. הגעתי לעבודה והתחלתי עם היומית, לקרוא חדשות וכו'. ופתאום אני רואה שיש הודעת דואר חדשה ממנה:

"נושא: פוסט חדש.
אתמול הייתי עם חברות בים. יש פוסט חדש ביומן שלי,
מחכה לתגובות…
XXX
קרן"

אז היא לא התעלמה ממני אתמול, היא בחנה אותי. היא רצתה לבדוק כמה אני באמת חושב עליה. נכנסתי ליומן שלה, בו היא כתבה על הקלרה. היא היתה שם אתמול עם חברות, הן שתו ורקדו, כמה בחורים התחילו איתה, ואפילו אחד היה חמוד. אבל היא לא בקטע של משהו רציני, אז היא לקחה אותו לשירותים.

מה?

אני לא מאמין שהיא כתבה לי את זה, ועוד אחרי כל מה שאנחנו מתכננים. אם היא רוצה לצאת איתי, איך היא משתרללת שם בשירותים עם מישהו אחר? ולמה היא כותבת שהיא מחכה לתגובות. מה אני יכול לעשות? הגבתי.

"תגובה:
מאת: מגניב 69
אני לא מאמין שאת עושה לי את זה… אחרי כל מה שיש ביננו".

הלכתי לסיגריה. הפעם באמת הייתי צריך אחת. לכששבתי ראיתי שיש עוד תגובות על התגובה שלי. אולי קרן נרגעה טיפה, אולי היא תתנצל בפרטי. דנה הגיבה שם וכתבה "גדול!!!1, מילא למגניב, אבל מה איתי?", עוד אחת, נועה, כתבה "באמת נראה לי שמגניב69 יותר מתאים לך". יפה, האתר בעדי. אולי קרן תתנצל בינתיים.

חזרתי לעבוד. עוד כמה טלפונים, עוד איזו שעה או משהו ואפשר ללכת הביתה. ואז ראיתי שיש תגובה באלבום שלי מקרן. על אחת התמונות הישנות שלי, בה אני יושב על הכסא עם רגלים מפושקות. היא כתבה "סקסי משהו… מגרה…". אולי היא לא יודעת איך להתנצל. אולי היא פשוט רוצה לגרום לי לקנא, ולא היה בחור בשירותים. רק עוד ארבעה ימים.

גם ביום שלישי הלכתי לישון כשאני מנשק למסך, עם הפרופיל של קרן עולה. ימים רביעי וחמישי עברו מהר. עקבתי אחרי כל העדכונים של קרן ביומן, והגבתי מדי פעם. היא צחקקה, או לפעמים גם אמרה משהו חכם. אבל אני הייתי עסוק מדי.

ביום שישי, יום לפני הדייט שלנו, חשבתי שאני אכתוב לה הודעה בפרטי, אשאל אותה מתי היא רוצה להפגש ומה לעשות. ראיתי גם שבפרופיל היא שינתה את המצב שלה מ"פנויה להצעות" ל"תפוסה אש", כך שהיא הראתה כמה היא מאמינה בקשר ביננו. גם אני שיניתי, בהתאם, כדי שהיא תבין שאני רציני כמוה. הדלקתי את המחשב ונכנסתי לעמוד שלה, ראיתי שיש לה רשומה חדשה ביומן: "אמש עם ירון".

"ירון ואני יצאנו אתמול לסינימה סיטי לראות את 'נחשים על המטוס', הוא ידע שזה יפחיד אותי קצת, וכשהתחיל להיות קר הוא שם עליי את היד, איזה צולע הוא. אחרי זה כשהתחלתי לפחד הוא חיבק אותי חזק, ואז התנשקנו. אתם יודעים מה, אולי הוא לא כזה צולע. אני מחבבת אותו מאוד. אם הסקס לא היה כל כך מדהים אולי זה היה שונה, אבל כשהוא הציע לי חברות, לא יכלתי לוותר.
בכל מקרה, אני מקווה לראות את כולכם ביום שבת, כמו שכתבתי לכם בהודעה מיום שני".

מה?

היא יוצאת עם מישהו אחר? לא יכול להיות. שלחתי לה הודעה בפרטי. "אני לא מאמין שאחרי כל מה שיש ביננו את הולכת ויוצאת עם מישהו אחר, אני ממש מאוכזב ממך. ממש רציתי לראות אותך וציפיתי בקוצר רוח לדייט שלנו. אני מקווה שאת צוחקת עליי או מנסה לשחק אותה קשה להשגה. שלך, מגניב69"

לא עברו עשר דקות וקיבלתי ממנה הודעה: "אתה חולה בראש או משהו? אני לא הייתי יוצאת איתך בחיים, מי אתה בכלל?"

לחצתי על "השב" והתקבלה ההודעה "מצטערים, אבל המשתמש "קרן" חסם אותך".

7 תגובות ל-“סיפורגיקי:: אהבת זבל

  1. ככה זה מתחיל. בסוף… אתה מוצא את עצמך כפות בבית משוגעים משוכנע שאתה יונה, ואח שלך מאכיל אותך בזרעי חמניות

  2. ברור שכן, לכן אני אומ לך שמספרי 555 הם רק לדמויות פיקטיביות. יש לי כמה במבצע, אם אתה רוצה.

לא ניתן להגיב