חשבתי רבות, ובעצם החלטתי לא לפתוח את תכנת הציור שלי כדי לאייר ברכה, כי בעצם זה לא נחשב. זה לא אישי מספיק. חשבתי על לכתוב על השנה האחרונה, אבל את זה אפשר לקרוא בבלוג שלי. לא צריך לכתוב שום דבר כשהכל גלוי.
אז החלטתי לסכם את השנה הזו בטקס אנשי\חפצי\נבחרי-השנה שלי.

כל שנכתב כאן מובא בצורה הומוריסטית ואין לייחס כל חשיבות מעבר לכך.

1.  אשת השנה : אני נגד "איש השנה" בעקרון, לדעתי מתאימה בצורה גדולה יותר אשת שנה. אשת השנה ללא עוררין היא השופטת הילה כהן. היא נכנסה למרוץ קצת מאוחר מדי, אבל הראתה שבנחישות וברגישות כן אפשר להתקדם. השופטת כהן הואשמה ב"זיוף פרוטוקולים" , אני הייתי ממליץ לקרוא את פסק הדין (הכרעת הדין, גזר הדין) בבית הדין המשמעתי ולא רק להסמך על התקשורת כדי להבין את משמעות העניין. לא מדובר בזיוף אמיתי, לא מדובר בהשמת טענות בפיהם של הצדדים. מדובר
בשופטת צעירה שהביאה גישה חדשה לבית המשפט המקומי ולא שרה למרותם של אנשי העיריה שרצו לעוות את הצדק ורדפוה בצורה קפקאית. לבי עם הגברת כהן ואני מקווה שהועדה למינוי שופטים תחליט לבסוף כי אין סמכות לוועדה לדון בעניין
כיוון שמוצה הדין בבית הדין המשמעתי, או שאין להעבירה מהכהונה כיוון שבמעשיה לא היה קלון.

2. מוצר השנה: ההתלבטות היתה קשה, בין השר ישראל כץ שהחליט שאווזים הם מוצר, לבין הצבע הכתום. שניהם סימלו בוז לשלטון החוק, ושניהם נחטפו בהמוניהם. שניהם גם הוכיחו כי הם לא יותר מבלון נפוח. בעוד שהכתומים ניהלו מאבק כלכלי על רקע של אידיאולוגית "ארץ ישראל השלמה"
ודיברו על מאבק מלא אהבה נגד גירוש מבתים (בזמן שהם כופים באלימות את שהותם על מאות אלפי תושבים פלשתינאים שנאלצים לחיות בתת-תנאים בכדי לקיים את האידיאולוגיה הזו) כץ לא התבייש לשקר גם כן ולהחליט כי 600 משפחות
נסמכות על "ענף" ה"חקלאות" המדובר. האם באותו התירוץ היה ניתן לבקש להשאיר את הסרסרות כמקצוע, כיוון שמאות משפחות נסמכות בארץ על ענף הזנות? האם באותה צורה היה ניתן לבקש להותיר את בתי ההימורים על כנם? הלגליזציה
דה-פקטו של עבירות אלימות (בניגוד לעבירות שאינן אלימות) מהווה בזיון לשלטון החוק, וראויה לפרס מוצר השנה. ולכן – מוצר השנה, למי שיבקש לרכוש אותו, הוא מצפונו של ישראל כץ. עלות: 0 ש"ח.

3. שיר השנה: שיר השנה לא צריך להיות שיר שדבק בנו עקב נמאסותו בתחנת "קול הכיבוש" ואף לא צריך להיות הלהיט שהוזן לראשינו על ידי האופיום להמונים. שיר השנה לדעתי הוא שיר שמשקף את הלך הרוח השנה. הוא לא חייב היה להכתב
השנה, והוא לא היה חייב להיות ישראלי. שיר השנה שלנו צריך היה לדבר על השטחיות שהכתה את המדינה כמגפה השנה. על האסקפיזם, על הבחירה המזוכיסטית שלנו בשרון, על העובדה שאין לנו את הרצון בדמוקרטה; שיר השנה שלנו צריך
להיות כזה שמייצג את כל אלו, אך מהווה תגובה אופטימית. השיר שהוא כל אלו לדעתי הוא " אני וענונו" של רועי צ'יקי ארד.

4. מאכל השנה: אם נשפוט לפי התנהגות הממשלה, כנראה שחרא.

נראה לי שכתבתי מספיק.

שתהיה לכם שנה טובה