אז בשביל להוציא את ההודעה הזו לעיתונות לא ישנתי כל הלילה; תודה לנ.ב שישב וטרח על כתיבת ההודעה לעיתונות במשך מחצית הלילה בעוד אני נכנס לנבכיו של פסק הדין בעניין בנק המזרחי המאוחד. עליי לציין שפסק הדין בעניין בנק מזרחי אינו כה מעניין – ואיך נמרוד שאל את זה "כל הסיפור הוא על בנק שהמדינה לא מאפשרת לו לגבות חוב???". ללא כל קשר. הבוקר דיברתי עם היועצת המשפטית של המפלגה והעניין יעלה לסדר. אבל כל הסיפור הזה התחיל בצורה יותר משעשעת ומסביר בעצם למה אני במצב שאני נמצא כרגע, לא?
הבחירות במפלגה הולכות להיות מלחמת כל בכל, ואת זה אני צופה כבר לשבוע הבא. הבעיה העיקרית היא שאתמול בועידה ישבנו ותהינו למה בעצם לרוץ. כל אחד מהמועמדים החל לנסות לשכנע מדוע הוא ראוי ומדוע יש מקום למפלגה כמו מרצ. מה שכולם שכחו הוא שכל חברי הועידה כנראה יצביעו למרצ – בניגוד ל90 ומשהו אחוז מהציבור. את זה צריך לשנות.
אז ספרו לי, חוץ מהרחקת יו"ר המפלגה, מה עוד יביא אתכם להצביע למרצ?
דיר באללק שאין תגובות…
עזוב להצביע *מרץ*, דבר איתי על להצביע בכלל.
(אם יהיה אפשר להצביע באינטרנט, אני באה)
לבינתיים זו אפשרות שצריך לבחון, במיוחד כיוון שזה מבטל את חשאיות הבחירות ואת השוויון – אנו עוד נראה את הראל מויאל השולת!!! כראש ממשלה או יודה סאדו. השאלה האמיתית היא מה משנע אנשים לכיוון הקלפי. אני מתחיל להיות מודאג מהמצב במדינה
אכן אשמח לשינוי מרענן במצבת המועמדים כפי שאתה מציע ובראשם יוסי ביילין.
ההתמקדות צריכה להיות בכוחה האמיתי של המפלגה: סוציאליזם, זכויות אדם, כלכלה וחברה ולאו דווקא הסכסוך הישראלי פלסטיני.
יש לצאת מההבנה ששינוי במדיניות החברתית/כלכלית דורשת שינוי מדיני ולא שינוי מדיני שיוביל לשינוי בתחומים אחרים.
אם היה קשר בין בחירה במצע מפלגתי לבין הפעילות של המפלגה אחרי הבחירות אז היתה מוטיבציה לבחור בהנחה שאנו יכולים להשפיע על סדר היום במדינה אולם, חוסר המוטיבציה נובע מתוך יאוש שמה שהיה הוא שיהיה ושאין דין וחשבון לבוחר.
כלומר, אם חברי הכנסת היו יותר זמינים לבוחרים – ותחת פיקוח מתמיד, היתה יותר סיבה להרגיש מחויבות ציבורית?