0.
הקונספט של "עיר ללא אלימות" החל במוחה הקודח של הממשלה הקודמת, כאשר קונספט הפנאופטיקון היה קרוב מתמיד: הרעיון של רישות העיר במצלמות אשר מפקיעות את פרטיות התושבים, מתן סמכויות אכיפה לפקחי עירייה, כך שהסמכות להפעלת אלימות תנתן לעובדי קבלן או אנשים שלא מנוסים בחוק, הטמעת מערכות ניהול ובקרה ששומרות מידע פרטי על קטינים ופיקוח מתמד על המרחב הציבורי בצורה שאינה מאפשרת פרטיות (וראו, לעניין זה, חוות דעת של משרד המשפטים בנושא התקנת מצלמות אבטחה במרחב הציבורי שיצאה החודש, שאינה שונה בהרבה מדעתי לפני שנה וחצי). אלא שהקונספט נכשל; הוא נכשל לא רק בגלל שהיא מנסה לשנות התנהגות על ידי פיקוח, אלא היא נכשלה כיוון שאף לאחר שנתיים, לא היה ניתן למצוא תימוכין סטטיסטיים בכך ששיטות המעקב המתמידות מסייעות בהפחתת האלימות והפשיעה.

1.
דו"ח של מרכז מחקר ומידע של הכנסת מאוקטובר 2010 המוכתר "הערכת השפעתה של תכנית "עיר ללא אלימות" על אלימות ילדים ובני נוער" אינו מצליח להגיע לממצאים על אודות ההשפעה של התכנית; והסיבה? היא בדיוק הסיבה ששם הדו"ח מתחיל במילה "הערכת": המשרד לבטחון פנים, מי שממונה על תכנית "עיר ללא אלימות" לא היה מוכן להעביר למרכז המחקר והמידע של הכנסת מידע על אירועי האלימות והסטטיסטיקה. לכן, הסתמך המחקר על שני גורמים, דיווחי המשטרה על פשיעה ואלימות בקרב בני נוער (שכאמור, גם מתומרצים על השגת יעדים כמו הגדלת מספר האירועים המדווחים והמטופלים) קובעים כי "אין מגמה אחידה מבחינת הירידה במספר תיקי האלימות", כאשר מספר ערים אשר הטמיעו את תכנית "עיר ללא אלימות" אף חוו עליה במקרי האלימות. מנגד, הגורם השני עליו הסתמך המחקר היה, בצורה עקומה למדי, רגשות מנהלי התכנית ברשויות מקומיות אשר (בצורה מפתיעה) אמרו כי "מורגשת ירידה באלימות במוסדות חינוך".

2.
בעקבות הדיווחים, הובן (ככל הנראה) שאם לא מצליחים להעלים נתונים, ואף לא לפברק אותם, יש צורך להביא תוצאות. לכן, דיווח אתר NFC כי הועדה לביקורת המדינה בכנסת וועדת החינוך בכנסת הטיחו ביקורת רבה בתכנית "עיר ללא אלימות", אשר בעקבותה הציע מנכ"ל המשרד לבטחון פנים לסיים את ההתקשרות עם הממונה על התכנית ואולי אף לגאול את הציבור מתכנית שעשויה לפגוע בו יותר מכל דבר אחר. תחת ביקורת כבדה, ביני לביני, התגלה כי מנהלת התכנית הועסקה בתעריף שערורייתי של 40,140 ש"ח לחודש ללא מכרז; זו, מנגד, בתזמון מקרי לחלוטין, טענה כי הן מנכ"ל המשרד לבטחון פנים, חגי פלג והן המועמד למפכ"ל אורי בר-לב הטרידו אותה מינית.

3.
בין אם הטענות לגבי ההטרדה המינית אמיתיות או לאו, ובין אם המידע על אודות השכר המופקע והעדר המכרז של אותה א' שניהלה את פרויקט "עיר ללא אלימות" הודלפו על מנת להדוף את התלונה שזו הגישה, הציבור נחשף כעת למידע שראוי שהיה נחשף אליו בעת שעוצבה התכנית: המשרד לבטחון פנים אינו יכול להצביע, לאחר שנתיים של התנהלות קפדנית של פיקוח, שליטה וניהול של אזרחי המדינה על יעילות בפעילות שלו. האם אין בכך כדי לסייע?

4.
האם באמת שערוריית מינוי המפכ"ל הבא מתעכבת בגלל רצונה של אישה אחת לשמור על מקום עבודתה כיועצת חיצונית לאחר ביקורת על תפקודה או שמדובר בהטרדה מינית אמיתית, שהצליחה להוציא אל אוויר העולם גם מידע רב ערך שככל הנראה לא יצא לאוויר בגלל שהמטרידים רצו לשמור על דבר הטרדתם בשקט? מה שברור הוא שלא משנה איך, הציבור הפסיד שנתיים של פגיעה בפרטיות ומיליונים מהקופה הציבורית.