היום קמתי בבוקר ורציתי לקנות חתימה אלקטרונית, כזו שמזהה את המסמכים עליהם אני חותם ומאבטחת את המיילים שאני שולח בהצפנת 128 ביט. הסיבה העיקרית לכך היא שניתן באמצעות חתימה זו להגיש לבית המשפט מסמכים כמקור ולא כהעתק בדואר אלקטרוני, דבר שיחסוך לי לכל הפחות עשרות שעות של התרוצצויות בבתי משפט ואף יאפשר לי לחתום על חוזים מרחוק ולהרחיב את יכולתי לעסוק מרחוק בדברים.
בשנת 2001 חוקקה כנסת ישראל את חוק חתימה אלקטרונית. החוק מאפשר לכל אזרח לרכוש תעודה המאמתת את זהותו ואת אותנטיות המסמך לפי פקודת הראיות (אין זה לגבי תוכן המסמך, אלא רק לגבי חתימתו). לאחרונה הועבר תיקון בתקנות סדר הדין האזרחי הקובע כי ניתן להגיש מסמכים חתומים לבית המשפט באמצעים דיגיטליים.
אולם, היום ניגשתי לאתר משרד המשפטים, המפרט מיהם הגורמים המוסמכים להפיק תעודה אלקטרונית, ומשם נכנסתי לשני האתרים המוכרים בישראל (מפליא שארבע שנים אחרי יש רק שני אתרים) וגיליתי כי אף אחד מאתרים אלו אינו מוכר חתימה אלקטרונית ברשת.
התקשרתי לחברת קומסיין וביקשתי לקנות תעודה, המחיר הוא 380 ש"ח והם רוצים שאני אגיע לשם להזדהות.
המהפכה המקוונת היכן?
ואיך, אמור לי, יכולה קומסיין, או כל חברה אחרת, לדעת מי אתה מאחורי הרשת? איפה שהוא חייב להיות במסגרת חלוקת החתימות האלקטרוניות יישור קו שבו כל אחד הולך, מזדהה, ומקבל את החתימה האלקטרונית שלו. או שאתה מצפה שהם יסמכו עליך מאחורי הטלפון או באינטרנט בשביל לתת לך את החתימה?
היתרון היחיד של חתימה אלקטרונית הוא להראות שהמסמך לא שונה מהרגע שנחתם, כל השאר הוא בכל מקרה בעייתי כי לחתימה עצמה יכולה להיות גישה על ידי פריצה למחשב. הרעיון של חתימה אלקטרונית (שניתנת לרכישה גם בחו"ל) הוא לא חדשני כל כך.