בשנת 2001 הורה הנשיא בוש לרשויות הבטחון לנטר אחר כל התעבורה הרשתית. אנחנו חיים בעולם בו ההנחיות היא של משטר עריץ שמתנכל באופן סיסטמטי לתושבים. לפי הגישה הזו, המשטר אינו נבחר על ידי התושבים, אינו קשור בהם ומגיע מכח מלוכה של קבוצת מיעוט שהשתלטה על הרוב. הקבוצה מטילה אימה על האוכלוסיה ועושה בה כרצונה; ואנו צריכים במסגרת הרבולוציה של המהפכה הצרפתית נגד השלטון הטיראני (כי המהפכה הצרפתית היא הדגם לחוקה האמריקאית ולדגם של חירויות אזרח) לגבש ערכים שאומרים השלטון הוא רע, כי כל שלטון הוא רע. השלטון הרע מנצל את כוחו לרעה וצריך להגן על האזרחים מפני השלטון; לשלטון יש רק מטרה אחת – לעשות רע לאנשים וטוב לעצמו. ואז הרחיבו את חירויות הפרט כדי להגביל את כח הטיראן.
במודל הזה לא מופיעים איומים על החברה כפי שהם קיימים היום. תמיד היו פושעים, אבל פשע מאורגן לא היה כמו היום. מה שעוד לא היה קיים הוא עצמה טרוריסטית. יש היום בעולם קבוצות של אנשים שהמטרה שלהם היא לזרוע הרג וטרור רק למען ההרג והטרור. ברור שיש להם רעיונות שכל הצורות של המשטר הקיימות הן רעות ולקבוצות מסוימות אין זכות קיום. השאלה הנשאלת היא האם בסביבה הזו אנו צריכים לשמר את מבנה זכויות היסוד של הפרט כפי שהן היו בעולם הישן, או שמא (ובעבר בשביל טרוריסט להתקשר עם אחר זו היתה סכנת נפשות) יש לשנותם.
(דברי פרופ' משה ברניב אתמול בשיעור)
כמובן שלחלק השני של דבריו התנגדתי; אולם, בעוד שאירופה מתחילה לחוקק חוקים כנגד זכויות אזרח, ארצות הברית סוף סוף עשתה מעשה מבורך וביטלה את חוק הפטריוטיות. ביטול חוק זה הינו צעד ראשון בהחזרת האמון בשלטון; שהרי אכן קיימים ארגונים טרוריסטיים וארגוני פשע מאורגן, אולם הפגיעה בזכויותיהם של פרטים לעיתים עולה אף על התועלת שבחיפוש פולשני אחר אלו. הרי מכל הצלבת מידע ניתן להפליל כל אדם בחשד שעשה את דבר מסוים לאחר שפרטי הגלישה שלו ברשת מראים משהו.
לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה מאפשרות לה להתגבר על קשייה" (בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 818, 845).
הרעיון של הצלחת הדמוקרטיה תמיד אולי אינו נכון כי ישנם מקרים בהם הדמוקרטיה נפלה בפחן של קבוצות שלא רצו בהמשכה, הפשיזם, הנציזם ועריצטוקרטיות אחרות קמו להן במאה הקודמת וניסו להחריב בני אדם; שלטונו של סטאלין הביא להרג מיליונים בשם טובת הכלל וכך היה גם עם שלטונו של היטלר. אולם, כשם שאת אלו היה צריך לסכל באמצעות שירות מודיעין ממוקד ומקצועי הבורר קודם באמצעות דרכים פומביות את ההתארגנויות בטרם מחליט הוא לפגוע בזכויות פרט של אחר, כך צריך לעשות גם בעידן של טרור. לא אחת טועה השלטון באמצעות אמצעים מודיעיניים, אולם עניין זה ניתן לפיצוי באמצעים אזרחיים. אם רשויות השלטון רוצות למצוא טרוריסטים ופושעים עליהן לחדור לארגונים כשם שעשו עד היום: באמצעות סוכנים, מרגלים ושתולים. קיומה של מהפכת המידע מקלה, אחר כך, להחליט למי לצותת ומדוע. ברירת המחדל לא צריכה להיות צותת לכולם, אחר כך ברור מידע והרכב פרופיל של טרוריסט לכולם אלא צותת רק למי שאתה באמת מאמין שיש חשש של ממש שיפגע בבטחון המדינה ורק באמצעות צו בית משפט לאחר שהשופט שקל על סמך ראיות מהימנות לכאורה את הדברים ומצא כי נכון לצותת לאדם\קבוצה\מחשב זה.
עד שלא נעמוד על זכויותינו, לא נצליח באמת להיות חופשיים.
Helo, wake up you, are you that Naeive?
נראה לי שיש פער קטן בראיה שלנו את זכויות הפרט בחברה דמוקרטית. לטעמי, הסוגייה מתחילה במידה רבה בשאלה "מה המדינה צריכה לעשות למען אזרחיה ובאיזו צורה?". האם הצלת חיי אדם מצדיקים פגיעה לכאורה בזכויות הפרט של אזרחים במדינה? (ואני לא נכנס בכלל לשאלה של מה זה מצדיק כלפי גורמים שאינם אזרחי המדינה). האם בכלל הזכות לנהל שיחת טלפון מבלי שהשלטון יהיה מודע לה היא זכות בסיסית לכל פרט.
אני אתלה באילנות גבוהים ואקבע שגם כאן נדרשת איזשוהי מידתיות. לא ראיתי שקמה צעקה למשל בנוגע לנוכחות המאבטחים בפתח כל בניין ציבורי. למעשה, אני מתקשה להבין על איזה "החזרת אמון השלטון בציבור" אתה מדבר. הסוגייה היחידה שרלוונטית לעניין זה היא השחיתות. מעולם לא שמעתי מחבר מרעיי ו/או מזרים תלונות על כך שהשלטון עוקב אחריהם, ושהם אינם מאמינים בו. סבור אני שהציבור ברובו יעדיף לתת לשב"כ לשמור את אותם נתוני טלפוניה/מחשבים מאשר לשמור על פרטיותו.
בנוגע לטקטיקה עצמה. ראשית כל, אני בוחר שלא להתייחס לפשע המאורגן כשקול לארגוני הטרור. בנושא זה אין את אותה דחיפות זמנים כשם שיש לטרור, ואת נושא זה יש להסדיר במסגרת פרוצדורה משפטית שכוללת כפי שרצית – ראיות, דיון ופסיקה על ידי שופט.
באשר לטרור, שירות מודיעין איננו מסוגל להתמודד עם האיומים עליהם הוא אמון במסגרת שימוש בשיטות "כשם שעשו עד היום". מספר סיבות לכך:
– הארגונים הם מבוזרים וממודרים, כך שהחדרת סוכן חושפת נדבך מאוד צר מפעילות הארגון.
– החדירה האנושית אליהם קשה עד בלתי אפשרית בשל ספי כניסה מגבילים.
– מידע שמגיע מסוכן דורש אימות והצלבה מסוכן אחר/אמצעים אחרים בשל בעיות אמינות מהימנות (ע"ע יהודה גיל).
– פעילות סוכנים היא "מלוכלכת בהרבה" ומערבת שקר, רמיה, סחיטה ואיומים (בדיקה קצרה בשטחים וברצועת הבטחון בלבנון תספיק).
בנוסף, פעמים רבות ארגון מודיעין מגלה קצות חוט על ידי מעבר סיסטמתי על בסיסי נתונים של התקשרויות. ולא רק לשם מציאת טרור, אלא גם לחשיפת פעילות מודיעינית זרה, ולעיתים אף פעילות פלילית. תקרא לי נאיבי אבל אני מאמין שאם לא ביצעתי פעילות פלילית/פח"עית/מודיעינית אני לא אעלה בהצלבות אלו, ולא אמשוך תשומת לב מיוחדת.
נקודה אחרונה – פרשת "נועם ורדי", מה לזה ול"טעות השלטון באמצעות אמצעים מודיעינים". באיזה אמצעי מודיעיני נעשה פה שימוש ולמה ? להזכירך, לפני 10 שנים נרצח פה מנהיג פוליטי, ואצבעות מאשימות נזקפו לכיוון השב"כ. אז היום השב"כ עושה את עבודתו נאמנה, ובעת מעבר של ראש הממשלה (אשר קיימים איומים רבים על חייו) ודואג לסטרליזציה של הבניינים הסמוכים בשביל לנטרל איומים פוטנציאליים. איזה זכות של נועם ורדי נפגעה כאן? בסה"כ הכירו לו חבר חדש עם משקפי שמש ומקלע. הוא בעצמו אמר שהם היו די נחמדים. צר לי לשבור את אשלייתו של נועם ורדי – פעילותך בנושא זכויות בעלי חיים לא הביאה את השב"כ לחשוב שאתה המתנקש הבא. ובקצרה, מה שטוב לסיפור אחר צהריים בשוקס, לא טוב לפנייה לבית המשפט.
ברכות.
תראה, אני מאמין שלכל אדם יש חירויות בסיסיות שנגזרות מהיותו אדם. צורת ההתארגנות במדינה נועדה על מנת לחסוך עלויות עסקה ולהוריד את רמת חוסר הודאות ביחסים בין בני אדם בכדי לאפשר תקשורת והגדלת סיכויי השרידות בתקופה מסויימת. תפקיד המדינה, כיום, היא לדאוג לבטחון אזרחי המדינה מפני גורמים שמייעדים את השמדת האזרחים. לשם כך למדינה ישנן כל מיני סמכויות שמאפשרות לה להגן על אזרחיה – בין היתר, הסמכות להפעיל אלימות כלפי בני אדם. סמכות זו, במיוחד כשנעשית שלא לצדק, צריכה להשקל ולהתבצע אך ורק במקרים חריגים שבחריגים; לכן, כליאת בני אדם תיעשה רק לאחר שנבדקה אשמתו של אדם ונמצא כי אין כל ספק סביר באם ביצע את העבירה (חריג לא מוצדק: חיסולים); אותו הדבר לגבי כל פגיעה אחרת בחירות.
הזכות של כל אזרח To be left alone ולא בהכרח זכותו לפרטיות מתנגשת במקרים מסוימים עם רצונה של המדינה לאכוף את שלטון החוק – אין בכך דבר וחצי דבר לגבי היות המדינה זכאית להקפיא את כלל זכויות האזרח עד לאחר בירור ורק לאחר מכן ליתן אותן למי שאינו פושע\טרוריסט. המדינה הוקמה על ידי בני האדם והיא משרתתן ולא ההפך – וזאת יש לזכור.
בכל הנוגע לטרוריזם, רצון המדינה לנטר כל פעולה ברשת עלול לגרום למצבים לא נעימים בהם השלטון (או אנשיו) מנצלים את כוחם לרעה – וזאת עלינו למנוע.
לעניין השימוש במודיעין – שוב, בחינת כל התקשורת של אדם מסוים יכולה להניב מידע כאילו אותו אדם עוסק בפעילות טרוריסטית\פדופילית אף אם רק מותקן לו וירוס על המחשב לדוגמא. לחלופין, טרוריסטים יצפינו את תקשורתם ויעברו דרך פרוקסים אנונימיים, ואם כך מה יהיה?
כשנרצח לנו ראש ממשלה היה זה ללא כל תקשורת בין אנשים אלא יוזמתו הפרטית שלוותה על ידי גורמי הסתה רבים, ובאם את אלו לא מצאו גורמי המודיעין, מדוע הם צריכים את התקשורת האלקטרונית?
לעניין האזרח נעם ורדי, אני לא בטוח שהפגיעה בזכותו לשבת בשקט בדירתו היתה במקום; עיכובו שלא לצורך גורם לאי נעימות (ואף להוצאה מיותרת על המדינה)