הדרך הטובה ביותר לטפל באיום פוליטי, מראה לנו השבוע בנימין נתניהו, היא לתת לו עוד ועוד סמכויות עד שהוא לא מצליח לעמוד בתפקיד, כך מדגימים מאורעות הימים האחרונים והתנהגותו של נתניהו כלפי האיום מבפנים.
פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה בשבוע שעבר יצרה מצב בעייתי, בו נתניהו נדרש לחשוף את פניו ולנסות לדחוק את התחרות מבפנים על תפקיד ראשות הממשלה. אחד המהלכים שליוו את פרישת העבודה היה מינויו של משה כחלון, אשר מכהן גם כשר התקשורת, כשר הרווחה במקום יצחק (בוז'י) הרצוג. המטרה לכך ברורה, להכשיל את כחלון בפעולותיו ולהעמיס עליו כך שהוא לא ימשיך את מסורת המצליחנות שהיתה לו לאורך השנתיים בתפקיד שר התקשורת ולהכשיל אותו במירוץ לראשות הליכוד.
כחלון הוא אחד משלושה מועמדים פוטנציאליים להאפלה על נתניהו, יחד עם גלעד ארדן וגדעון סער. הוא אמנם המבוגר מבין השלושה, אך השלושה נמצאים בצמרת הפריימריס בליכוד הן בבחירות 2006 (בהן כחלון הגיע ראשון, ארדן שני וסער שלישי) והן ב2009 (בהן סער ראשון, ארדן שני וכחלון חמישי אחרי בנימין זאב בגין וראובן ריבלין). את ארדן, לבינתיים, מנסה נתניהו לקנות על ידי תפקיד רחוק שיבטיח שבבחירות הקרובות לא יהיה באיזור, כמו שגריר באו"ם. סער, מנגד, מדשדש בתפקידו כשר חינוך יחד עם הרומן שלו עם "אם תרצו" והנזק האקדמי שהוא גורם לישראל.
כחלון, לעומת השניים, זוכה לתהילה במשרד התקשורת ומסתמן כאיש שלוחם למען האזרח הקטן במערכת: החל מרפורמת המפעילות הוירטואליות, הוזלת דמי הקישוריות, פתיחת שוק הטלויזיה לתחרות מול Yes וHOT על ידי סבסוד של ממיר דיגיטלי, קידום תשתיות אינטרנט על רשת החשמל ועוד. כחלון רוצה להזכר כמי שעזר למשפחות להפחית את ההוצאה הביתית על תקשורת, שגבוהה בהרבה מהמקובל ומהווה נתח משמעותי מההכנסה המשפחתית.
כדי לעצור את המצליחנות של כחלון, נתניהו מנסה לסנדל את כחלון ולתת לו משרד מקרטע עם בעייתיות ביחסי העבודה שלו, זוכה לתקצוב חסר ואינו נמצא במרכז הדיון הציבורי. לתת את משרד הרווחה כעת, בזמן שכחלון אמור לעסוק ברפומרות החשובות ביותר בתקשורת למדינת ישראל ישרת את בעלי ההון בשני הכיוונים: לא יהיה שר רווחה שילחם למען החלשים ושר התקשורת שנלחם נגדם עד כה יהיה עסוק בכיבוי שריפות.
אבל המהלך בעיקר ישרת את נתניהו; זה לא יצטרך לעמוד מול תחרות ומול המצליחנות של כחלון. הוא יעמוד, במקרה הטוב, מול שרים שמרגישים עצמם מקופחים או מנודים, שבפועל לא עשו כלום במהלך הקדנציה. כך, במקום לקחת את אחד מהשרים לעניינים אסטרטגיים הכרוכים במשקאות חמים או שרים לענייני יסודות בעלי יותר מ36 פרוטונים אך לא אורניום מועשר ולתת לו את תפקיד שר הרווחה, שמהווה תפקיד אסטרטגי לא פחות מהאיום האיראני, בוחר נתניהו לקחת שר עם סמכויות ולהעיף אותו לטפל ברווחה.
הפוסט הזה יוצא מנקודת הנחת שאכן השר עושה את כל העבודה בעצמו. זה כמובן מבט תמים ולא ריאליסטי על העבודה שעושה שר. רוב הרפורמות שמעביר משרד התקשורת מקודמות על ידי עשרות רבות של אנשי מקצוע. השר מתווה אסטרטגיה ואנשיו מבצעים.
מה שמייחד את השר כחלון הן הנכונות להיכנס למקומות שקודמיו העדיפו להישמר מהם, וההחלטיות הנדרשת לקידום האסטרטגיה אל מול כל מכשול שעמד בפניו.
אולי נתניהו דווקא חושב שתיק הרווחה חשוב כל-כך לליכוד, על רקע ההתהוות של מפלגה סוציאל-דמוקרטית שענייני חברה ורווחה יעמדו בראש סדר מעייניה, ולכן הוא הפקיד את התיק אצל איש הביצוע הטוב ביותר שיש לו ?