מוטיב הבית תופס עכשיו לא רק בימין, אלא גם בשמאל. השמאל התקנא, מן הסתם, במרק החם של אמא ובבית החם של אבא, והוא מדליק את מדורת השבט שלו: "מרצ – הבית של השמאל". תופי הטם-טם מהדהדים איפוא בג'ונגל מכאן ומכאן, הלבבות פועמים והראשים מנוונים, וכל שבט נאסף אל מול המדורה ומשמיע את קריאות הקרב שלו ערב ההכרעה הגדולה.
פעם, כאשר שימשתי כיו"ר תנועה, בא אלי חבר וקבל באוזני מרה: אני כבר לא מרגיש כאן כמו בבית. ואני השבתי לו: חבר, מפלגה זה לא בית. מפלגה היא מסגרת, שבה אנשים מתארגנים על סמך השקפת עולם משותפת, מדינית וחברתית. אין לך כאן לא אבא ולא אמא: אשריך, יתום אתה. ואם אתה באמת רוצה להרגיש כמו בבית – אז לך הביתה. והוא הלך.
מילים רבות לא החלפתי עם שריד, אלא בעיקר קראתי את דבריו; חלופת התכתובת האחרונה שלנו היתה קצרה וממצה:
שלום רב,
קיבלתי בתודה את מכתבך ואת המאמר המצורף, קראתי בתשומת-לב,
ובדרך-כלל ולמרבה הצער גם מתוך הסכמה.
שלך,
יוסי שריד
בתגובה על הפוסט מלחמה אזרחית מחודש יולי 2005.
שריד היה מנהיג חם, חכם ואיכפתי; הוא מסוג המנהיגים שתמיד עשו את השמאל מה שהוא. ללא קשר למאבקים פנימיים בתנועה, ובמיוחד בגלל ששריד אינו קרוב אליי (אישית) כמו חברי כנסת אחרים אני מצר על עזיבתו את מרצ. לעומת זאת, אני לא בטוח שעזיבתו את מרצ משמעה עזיבתו את הפוליטיקה. אנשים רבים עזבו את מרצ מאז ששריד עזב, ואולי גם בגלל. רובם ככולם עזבו למפלגת העבודה. חברים טובים שואלים אותי אם אני מצטרף, ואני הצהרתי בתחילה שלא. אני עוד לא בטוח, אבל מה שבטוח הוא שדברי שריד רק מחזקים אותי. כנראה שבית אפשר לעזוב, בית (ודם) הם עניינים סובייקטיביים.
למרבה הפלא, בעוד ששאר מאמריו של שריד מופיעים באתר האינטרנט של המפלגה גם כן, את מאמר זה לא היה ניתן למצוא שם.
אין ספק שדבריו של שריד הם נכונים, צודקים, אמת לאמיתה – ואף מנתחים את אחת הסיבות לחולאים של הפוליטיקה הישראלית, שמתבססת על הצבעה שבטית, "מהלב ולא מהראש", ואת העובדה שהמדינה נראית כמו שהיא ניראת. ציטטו פעם את עמוס עוז בידיעות אחרונות או אחד הצהובונים האחרים כאשר הלך ליד קבוצה של אימהות חד-הוריות בערד שהפגינו כנגד הקיצוץ בקיצבאות החד-הוריות וצעק לעברן: "הרי אתן בכל מקרה תצביעו ליכוד בפעם הבאה, אז מה זה משנה?" והדברים הם אכן כך. הציבור, כפי שלימד אותנו אילן גילאון, מתנהג כמו אישה מוכה – הממשלה (הליכוד) מכים אותו, מקצצים לו, מרביצים לו, והוא, כמו האישה המוכה שבטוחה שזאת באשמתה, מתרצים לעצמם תירוצים – אין כסף, הגירעון באמת גדול, חייבים לקצץ במשהו – וחוזרים להצביע ליכוד.
אך כל האבחנות והניתוחים הללו, הם ניתוחים ברמה הרציונלית, בניתוח הקר והמוחשב של העובדות.
והרי נגד התפיסה הזאת, נגד הניתוח הקר, נגד חוסר התקשורת עם האנשים, עם הבוחרים, עם הציבור – יצאנו תמיד. יצאנו נגד זה שג'ומס, שהוא הפרלמנטר החשוב ביותר בכנסת כיום, מכה את פקידי האוצר בכל ישיבה של וועדת הכספים, מצליח לסכל תוכניות תאצ'ריסטיות ולקדם יוזמות חשובות, יושב כבר 20 שנה בכנסת ואף אחד לא יודע מי הוא. שריד, שהיה שר החינוך הטוב ביותר ב-20 השנה האחרונות, לא הצליח לתרגם את העשייה הפוליטית המדהימה (ובפרק זמן קצר מאוד, שנה וקצת) הזאת אל כוח אלקטורלי. והרי להמשך העשייה, חייבים כוח אלקטורלי. הרי במה טוב רן מביילין? לא רק בהבדלים האידיאולוגים ובשיטת החצרות הביזנטיות, אלא בכך שרן יכול להביא קולות, רן הוא אלקטורלי, הוא היה יכול לחבר אותנו אל ציבורים שבחיים לא היו מצביעים לנו.
ומכאן גם גדולותו של עמיר פרץ – עמיר פרץ הוא אנטי-תזה מוחלטת לייצוג הציבורי ולאיך שמפלגת העבודה נתפסת בקרב כלל הציבור. מפלגת העבודה, או המערך כפי שרבים קוראים לה, נתפסת כחבורה של לפלפים מעונבים, סוכני אש"ף, שעושים בינהם תחרויות מי ימכור את ירושלים לערבים, ואחרי שזה נמאס להם הם מוכרים את המעט איזיאולוגיה שלהם תמורת כיסא, כל כיסא, בממשלה. והנה בא עמיר פרץ והפך את הקערה על פיה, הוא ניער את המערכת הפוליטית, הציב את הרווחה לפני השלום בסדר היום הציבורי, הצליח להתחבר אל מעוזי הליכוד, לעורר תקווה באנשים. לכן גם נוטשים אותנו רבים, כי עמיר פרץ, שיש לו את היכולת לחבק – כן, לחבק, מושג רגשי, מהלב ולא מהראש – אנשים. איך אמרה הפרסומת שלו? "כולם לוחצים ידיים, רק אחד מחבק". "כולם מדברים על הפריפריה, רק אחד בא משם" – וזוהי גדולותו. הרי מדוע ש"ס קיבלו את הקולות החברתיים במשך שנים? כי אותו קהל מזרחי-מסורתי בחיים לא היה יכול להצביע לאשכנזי ממושקף אוהב ערבים כמו שריד. אבל פרץ יכול לדבר על שר ערבי ועל הסכמי אוסלו, ועדיין לקבל מאותם ציבורים תמיכה. הניצחון של פרץ הרעיד את כל המערכת הפוליטית והביא לשידוד מערכות, כך גם קולות רבים של 'ליכודניקים בדם' ש'נולדו ליכוד' יצביעו קדימה, עבודה וש"ס.
דבריו של שריד אינם איבדו מנכונתם, אך בפוליטיקה, ובמאבק על קולות האזרחים, צריך להיות חכם ולא צודק, המניע הרגשי גדול מכפי שהוא צריך להיות – ואין טעם לנסות לשנות את נפש האדם ולתקנה, רבים ניסו ונכשלו, יש לשחק בכללי המשחק ולנסות למקסם את התוצאה.
המעבר למפלגת העבודה יהונתן, כפי שציינת בשיחה עימי, לא יכול להיעשות מתוך מניעים אידיאולוגים. אין ולו צידוק אידיאולוגי אחד לעבור למפלגת העבודה. ואל תשכח את הדברים שאמרת מעל בימת הוועידה ברמת-אפעל. כל הדברים אשר עלו בהתכתבות ביני ובינך על דפי האתר הזה באחד הפוסטים הקודמים, עדיין שרירים וקיימים. מה גם, שלא צריך להתלהב יותר מדי ממפלגת העבודה – היא אומנם שינתה את פניה, אך לא את אופייה. האנשים הם עדיין אותם אנשים, והמוסדות הם עדיין אותן מוסדות. האידיוטים שהתמודדנו מולם ביוסוס עדיין שם, ופואד, וילנאי, ברק וסנה הם עדיין מבכירי המפלגה. גם אם כל הניסים והנפלאות שתום, ישראל ופרץ ירקחו עלינו – זה עדיין לא הפיכת סדרי עולם.
מי אמר שאני מדבר על מפלגת העבודה?
יהונתן,
אכן המאמר של שריד נכון, וגם לי בזמן אחרון צפוף, חם ומחניק בביתי הפוליטי. לראשונה אחרי זמן רב, אני
מסכים עם מרצ ולא עם שינוי בנושא מהותי – שירות אזרחי לחרדים (ואחר-כל לערבים, למשתמטים ולכל עם ישראל), נושא שלמענו פעלתי במסגרת עמותה מסויימת בעבר.
המפץ התל-אביבי בדרך.
יואב.
להסכים עם מרצ זה מאוד קל בחלק מדבריה (אגב, בשירות אזרחי, למצער, תומכים גם החרדים – האם אתה תומך בהם?)
במיוחד כי השירות האזרחי יחזיר למעגל העבודה מאות אלפי חרדים וערבים. אני חושב שהמפץ באמת בדרך, במיוחד אחרי שלקדימה יהיו 50 מנדטים, אם המצב ימשיך.
לא ידוע לי על תקופה בהיסטוריה של הליכוד בה המפלגה ניסתה להיראות כמו משהו שהוא פחות מבית וכבר הרבה שנים שהתנועה מזוהה עם סוג מסוים של אוכלוסיה, כך שאני לא יכולה לחשוב שאולי יש משהו מיותר במאמר של יוסי שריד. לבוא ולדוש חזור ודוש באותם טיעונים מופשטים ופילוסופיים דה-לה-שמאטע הוא בזבוז הזמן של שריד ושל כולנו. אפשר להמשיך לצחוק על מפלגת הליכוד שמצביעיה ברובם ירדו זה עתה מן העצים, אבל הרי ברור שהמפלגה נסוגה והדבר מתייתר.לא כל שכן כשמדובר ברה-עיסוק במאמר שלא היה בו צורך מלכתחילה.
לא אהבתי את ההערות הפבסדו גזעניות שלך בנוגע למצביעי הליכוד. יתר על כך, אמי היקרה בטוח לא תחבב את זה, וחלק מחברי הטובים ביותר הם מצביעי ליכוד (או מצביאי ליכוד במקרה הרע)
לא ביקשתי שתחבב. הצגתי אמת כפי שאני וגם רבים מחבריי הקופים רואים אותה ואני אעיז ואטען שאולי גם אתה. אני מקווה שאתה לא רומז שאסור לסתור אותך בבלוג, אחרת, עליך מיד להדיר את רגליך לנצח נצחים מכל טיעון וטיעון עתידי בדבר חופש הביטוי. וחוץ מזה, "ירדו מהעצים" זו אינה הערה גזענית אלא עניינית גרידא. לכל אדם שמורה הזכות להיות מרוקאי, באם הוא חפץ בכך.
ההפך, מומלץ ומותר לסתור אותי; אולם משפטך האחרון אינו רק פסבדו גזעני (ליתר דיוק, אינו מקובל ככלי שיח) אלא מדגים את ניכור האחר כשם שמנסים לעשות הבולמים את חופש הביטוי. היופי בדמוקרטיה וחופש ביטוי הוא תקיפת טענות האחר מבלי להזקק להערות פוגעניות ועלבוניות. יותר פוגע, בעיני, הרמיזה בדברייך שיוצאי מרוקו הינם קופי אדם מתקדמים, במיוחד לאור הכתבה היום בטמקא.
כנראה שההומור הנמוך שלי מצליח לפגוע גם באלה שבד"כ לא מתאמצים להיפגע, והדבר מצער. אבל להתעלם מסטטיסטיקה זהו חטא לאמת. אני טוענת שערכי הליכוד וכלי הקיבול לערכים האלה הם כאלה שמאפיינים חברה פרמיטיבית, ואם מישהו רוצה לקום ולסתור אותי הביאוהו מיד. גם הניסיון לפגוע בהערכתי הגסה באמצעים של התייפיפות הנפש איננו ענייני.
עקב היות הבחירות חשאיות אין אפשרות לבדוק לגבי גזע\עדת המצביעים. לגבי התומכים, תמצאי לא מעט אשכנזים מצפון תל אביב שתומכים במדיניות ניאו שמרנית. אם את מדברת על ערכי הליכוד כמאפייני חברה פרימיטיבית, אז עליי לתקן שכן המפלגות מנהלות מרכז הומה קופי אדם.
בוודאי שאשכנזים מצפ' ת"א יתמכו בממשלה שעושק עניים הוא לחם חוקה, אבל גם ערכים כאלה הם פרמיטיביים, ר' "החזק שורד" וכו'. ואני מציעה לזנוח את עניין העדתיות, כי כנראה שעכשיו דווקא "העבודה" תהפוך, ואולי טוב שכך, למפלגה מזרחית הרבה יותר. בסופו של דבר, עובדתית, ישנם יותר מזרחים מלא מזרחים ולכן סביר להניח שדווקא אני צודקת. אבל שוב, כל עוד אין עובדות מוצקות מול עיניינו, ואבוי לאותו צמחאי, מלשון מינה צמח, שיבוא לבדוק את העניין, הדיון מיותר בעליל.