למען הגילוי הנאות ולמען הקוראים של הבלוג שלא כל כך מכירים אותי בחיי האישיים. מאז שחרורי מצבא הכיבוש אני מתנדב במועדון בשכונת מורשה ברמת השרון. מדובר על חמש וחצי שנים בהם אני עוזר לתלמידי חטיבה ולתיכוניסטים בהכנת שיעורי בית, הכנה למבחנים ועזרה נפשית לעת מצוא. בין התלמידים לביני יש יחס אמביוולנטי. מחד, הם מודעים לעובדה שאני מקשה עליהם בכוונה ולא מכין להם את השיעורים: אני מסרב לאפשר לתלמידי המתמטיקה לעבוד עם מחשבון כי לדעתי זה מנוון את המֹח, אני מחייב אותם לענות במילותיהם ולא להעתיק את הטקסט מהספר, אני מונע מהם לכתוב את התשובה על הנייר עד שיוכלו לענות לי אותה בעל פה ואני דורש מהם לענות לעניין. מאידך, כל התלמידים שמסדרים עם שיטות ההוראה הדרקוניות שלי מעלים את ממוצע הציונים שלהם בערך ב20 נקודות. (בלי להתרברב)

דוגמא ואנקדוטה לאכזריות שלי היא כשלפני שבוע לקחתי סרגל מתכת ביד ושאלתי תלמידה שלי: "את יודעת מה היו עושים עם סרגלים כאלו כשאני הייתי בגילך?" והיא מתוך הרגל ענתה: "מרביצים לתלמידים על כף היד", אני צחקקתי ואמרתי: "לא, מדדו מרחק, אבל לא נורא".

העניין הוא שעם הזמן אני באמת שמתי לב להתדרדרות ביכולת התלמידים להבין טקסט. הבעיה התחילה, לטעמי, עם העובדה שהשאלות שהתלמידים מקבלים בספרי הלימוד מכוונת לפי הטקסט וכל שצריך הוא להעתיק משפט. עוד בעיה היא שלא דורשים מהתלמידים להבין את החומר כלל וכלל. מצד אחד התלמידים מקבלים רקע (בהיסטוריה לדוגמא) על המניפסט ומתבקשים לדעת קטעים ממנו, ומצד שני הם לא מבינים מה הקשר בין סוציאליזם לבין המערכת הפוליטית בישראל.

הורדת רמת הלימוד, לדעתי, היא צורך ורצון של מפלגות הימין. ואסביר לאחר הציטוט.

את החלטת משרד החינוך שלא לכלול את מטלת סיכום הטקסט, שתלמידים רבים התקשו בה, בבחינת הבגרות בלשון, מסבירה אחת המורות כ"הורדת הרמה וכניעה לחולשות התלמידים. כבר הרבה שנים ידוע שיש לתלמידים בעיה רצינית עם ההבעה בכתב, אבל הפתרון של משרד החינוך הוא דווקא לצמצם את הפרק הזה בבחינת הבגרות". מורה אחרת הוסיפה ש"רמת בחינות הבגרות יורדת בכל המקצועות, וזה נכון גם לגבי לשון. המטרה העיקרית של משרד החינוך היא להציג ציונים גבוהים יותר".

בתגובה אומר יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד, פרופ' יעקב כץ, כי "גילינו שהבעיה של התלמידים היא בהבנת הנקרא, ולכן התרכזנו בנושא זה. אנחנו לא יכולים לטפל בו זמנית גם בהבנת הנקרא וגם בהבעה בכתב, ולפי הניסיון של מדינות אחרות בעולם – צריך להתמקד קודם כל בהבנת הנקרא. זהו הבסיס שקודם לכתיבה ולכל שאר המקצועות, ולכן זו המדיניות שתנחה אותנו בשנתיים-שלוש הקרובות ". מתוך אתר האנרגיות

אדם משכיל יודע את עולמו, הוא יודע על ההיסטוריה ומכיר אותה, הוא בקי ברזי החוק ועומד על זכויותיו. אדם בור אינו כך, הוא סומך על אדוני השבט ואדוני הארץ שיסבירו לו את זכויותיו שוב ושוב, הוא דורש את עזרתם ואינו מסוגל לעמוד על שתי רגליו. מערכת כזו היא בדיוק מערכת התלות שמפלגות הימין מעוניינות להקים בישראל. השכבות החזקות מסוגלות לממן חינוך פרטי, ועל כן לא ינזקו מהמצב, בעוד שהשכבות החלשות יוחלשו עוד יותר ותמנע זכותם לחיות בכבוד. הרצון של מפלגות הימין להוריד את רמת הלימוד רק מודגמת בצורה האבסורדית של הקלת המבחנים. ההקלה לא תגרום לתלמידים להיות חכמים יותר, ואף לא תעודד אותם להשכיל, אלא להפך – מדגימה את כשלי מערכת החינוך ואת הצורך לתקן את עוולת לבנת. הרפורמה צריכה להיות מקצועית ואמינה ומורכבת ממספר נקודות:

1. עידוד קריאה מגיל 0: מערכת החינוך צריכה להטמיע שעות קריאה בהן כלל הילדים יקראו טקסט וידונו בו, עוד מהגיל הרך.
2. חינוך לביקורתיות: כפי שמוצג בכתבה במעריב, תלמידים לא מבדילים בין סגנונות כתיבה. יתר על כן, התלמידים אף לא מבחינים בין פרסומות לבין מאמרים. הביקורת צריכה להיות שיעור הכרחי עוד בבית הספר היסודי, תלמידים יועמדו בפני טקסטים מנוגדים ללא אמת מוחלטת ויבינו שמאחורי כל טקסט ישנו מניע.
3. חינוך לרטוריקה ולפילוסופיה: הקניית כישורי התבטאות והבנת הנקרא בצורה מעשית עוד מהגיל הרך. לימוד פילוסופיה של המדע לתלמידי כיתות ג', תוך הבנה שמדובר בטקסטים קשים, אולם יש לעודד את התלמידים לקראם.
4. ביטול השימוש במחשבונים למעט בטריגונומטריה יעודד את התלמידים לאמץ את מוחם ולקדם את החינוך.
5. הגדלת מספר שעות הלימוד, הקטנת הכיתות ומעבר לשיטת חונכי אחרי-צהרים, בדומה למועדון נוער, בהם ישבו התלמידים.
6. עידוד ותמרוץ אוכלוסיה איכותית למקצוע ההוראה

אני בטוח שיש עוד, אבל זה מה שאני רואה שחסר לתלמידים שלי ולי היה כשאני הייתי ילד. תמיד הייתי שואל "למה?" התלמידים שלי מקבלים כל מילה כתובה כאמת מוחלטת.