0.
לקח לי שלוש שנים, אבל בסופו של דבר הדירה שלי נראית אנושית למחצה וראויה למגורים. זה היה תהליך מפרך שהחל ביום חמישי בלילה, כשהרכבתי ארון חדש בחדש השינה; לצורך כך הוצאתי את כל הדברים מחדר השינה, לרבות לא מעט זבל ואבק, ואז החזרתי פנימה רק את מה שהייתי צריך, לא יותר. אחר כך נותרתי עם סלון מלא זבל ופרוזדור שלא עושה טוב עם ארון שבור, שולחן פוצע ועוד כמה דברים. הוצאתי את הזבל וחזרתי למלאכה: רוקנתי את הסלון, שאבתי אבק, ונותרתי עם סלון נקי, חזרתי על הפעולה עם חדר השינה והנה התוצאה: ניתן לראות את מדף הסינגל מאלטים למעלה בספריה. כן, זו השנה הרביעית שאני גר באותה דירה ובוודאות התקופה הארוכה ביותר שחייתי במקום כלשהוא מאז גיל 18. לא יודע מה זה אומר על זמניות, אבל כל פעם שאני חותם על חוזה להאריך את השכירות בעוד שנה אני אומר לעצמי: "מה הסיכוי שאני אסיים את השנה הזו בלי להתחתן\לעבור ללמוד בחו"ל\להכיר בעובדה שאני צריך כבר לרכוש דירה לעצמי?"

1.
גדעון עזרא בראיון מקיף לגלובס על המדיניות ה"ירוקה" שלו. עזרא מסביר שהוא בעד תעשיה, ומסביר ש"התעשייה היא המפרנסת של המדינה. הארגונים הירוקים שוכחים שאנחנו מדינה קטנה, והגורמים השונים בתוכה צריכים לחיות בשלום. המילה 'ירוק' היא קצת מסוכנת". עזרא, כמובן, שוכח שללא התערבות ירוקה לא תהיה לנו מדינה בעוד מספר שנים; זיהום האוויר וההתחממות הגלובלית עוד נותנים את אותותיהם, והאי קירבטי שגובהו הוא 2 מטרים מעל פני הים, כבר עכשיו נושא בתוצאות. אז כדאי לומר משהו לעזרא, וזה שכמו ששר לענייני שב"כ (שזה משהו שעזרא הצהיר בראיון שהוא מעוניין להיות) לא אמור לייצג את האינטרס של השב"כ מול המדינה אלא את האינטרס של התושבים, כך גם שר לאיכות סביבה צריך לדאוג שיהיה עתיד, לא רק הווה. (אותו גדעון עזרא, אגב, אמר ש"מי שבונה ליד שפכים ונתב"ג שלא יבכה", כמו גם עיכב את יישום חוק אוויר נקי.)

2.
עליית מחירי הנפט נותנת לנו פרספקטיבה חדשה על העולם, כשרכבי שטח מפנים את מקומם ואזרחים מבינים שישנה תחבורה אחרת, מה שעשוי להוביל לנזקים למדינות המייצאות נפט, כך שאלו מיד מוצאות לנכון להתערב כדי למנוע את אבדן ההגמוניה שלהן. כעת, כשהן מבינות שהן הגזימו עם מחירי הנפט, מדינות אופ"ק יאלצו להתמודד עם כך שהם קרובות מאוד לקו פרשת המים, ובדומה לנבואת הזעם של תומאס פרידמן, כשנפט יעלה 200 דולר לחבית, הטכנולוגיות החלופיות יהיו כדאיות כלכלית סוף סוף.

3.
בעוד 20 שנים העולם ככל הנראה יעלם מהמפה. סלבוי ז'יז'ק אמר כבר שאפשרי לדמיין את קץ העולם; אך זה לא אפשרי לדמיין את קץ הקפיטליזם. אבל מה יקרה כשלא יהיה ניתן להאכיל את כל תושבי העולם? היום הזה לא כל כך רחוק. הגידול המעריכי באוכלוסיית כדור הארץ יחייב אותנו להגיע לאסימפטוטה כלשהיא (תודה, אורן). אם אנחנו רוצים מזון לכולם, ואנחנו רוצים מזון לכולם, חייבים להתחיל לפעול לטכנולוגיות ידידותיות יותר. הבעיה? הטכנולוגיות האלו יאלצו לקחת ממי שמחזיק כיום בכח את רוב כוחו. אם עד המהפכה התעשייתית כוחות הייצור היו בידי בעלי הקרקע, ומשם הם עברו לבעלי המפעלים, במאה ה20 כוחות היצור עברו לבעלי הפטנטים והקניין הרוחני. הפתרון כבר ידוע, השאלה היא רק מה עושים כדי להביא אותו.