הדיל שהרג אותי: או על עמיר פרץ ומפקד העבודה.

את הטור הזה אני דווקא אתחיל בדעה ברורה: אני תומך בעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. התמיכה שלי היא לא רציונאלית, לא מבוססת על מצע, אלא פרסונאלית נטו: אני מאמין בעמיר וביכולת שלו להביא למפלגת העבודה בוחרים מימין ומשמאל, אני מאמין בתפיסה הרחבה שלו ובכך שהוא עשוי להיות חבר הכנסת היחיד שיציב אלטרנטיבה מדינית וחברתית, ולא רק אחת מהן. אלא, שהרצון שלי שפרץ יהא ראש העבודה לא עומד בקנה אחד עם המציאות, כפי שאני רואה אותה כרגע.

מפקד מפלגת העבודה הסתיים בשבוע שעבר עם כ-50 אלף חברים חדשים במפלגה. כל אחד מהמחנות טוען למספרים, אשר לצורך ההנחה הפשוטה נלך עם המספרים הגדולים ביותר שכל מטה סיפק: 23 אלף מתפקדים לעמיר פרץ, 17 אלף לשלי יחימוביץ', 16 אלף ליצחק בוז'י הרצוג, 9,000 לאראל מרגלית, 7,000 לעמרם מצנע, ו2,000 לשלמה בוחבוט. נניח, גם, לצורך העניין שכל אחד מהמועמדים ימשיך עד הסוף ולא יסגור דיל, הרי שבסיבוב הבחירות הראשון פרץ ימצא עצמו מול יחימוביץ' או הרצוג. אלא, שהשאלה היחידה היא איך פרץ יתנהל בסיבוב השני.

הסיבוב השני הוא הסיבוב של הדיל; הדיל הזה הוא בדיוק מה שפרץ צריך לסגור עכשיו ולא בעוד חצי שנה: אם הוא יקבל 23 אלף קולות, ויחימוביץ' תקבל 17 אלף, הרי שבסיבוב השני פרץ ימצא עצמו עם 23 אלף קולות ויחימוביץ' תקבל, במקרה הרע ביותר, את קולותיהם של הרצוג ומרגלית. כך, היא תוכל להכפיל, או יותר, את כוחה הפוליטי ותנצח בשיטת הסיבוב השני.

פרץ ימצא עצמו כמו קדימה לאחר בחירות 2009: המפלגה הגדולה ביותר לא הצליחה להקים ממשלה רק כיוון שכל שאר השחקנים שיחקו נגדה. אם פרץ לא יתעשת ויסגור דיל פוליטי, מגעיל, מסריח, עם ג'ובים וכזה שכולנו לא אוהבים, הרי שהוא ימצא עצמו משחק נגד כאלה שיודעים לעשות זאת. יחימוביץ' יודעת לשחק את המשחק, היא כבר עשתה זאת בכנסת ומול רון חולדאי, כשהיתה צריכה. היא יודעת לסגור דילים ולהתעסק במה שבאמת חשוב בפוליטיקה.

עכשיו, כדי לנצח בסיבוב הראשון פרץ חייב לגרום לכך שהוא ינצח בצורה משמעותית; הוא חייב לגרום לאחד המועמדים המשמעותיים (אלה שמחזיקים 10,000 מתפקדים או יותר) לפרוש מהמרוץ ולתת לו את השרביט. אלא, שיחימוביץ' לא תעשה זאת: היא רוצה את הראשות יותר מדי. הדיל של פרץ חייב להיות עם הרצוג, שכינה אותו לא מזמן מרוקאי אגרסיבי, או גם עם אראל מרגלית וגם עם עמרם מצנע.

פרץ, שהוכיח שהוא יכול לנהל מפקד איכותי וכמותי, לא יוכל לסגור דיל כזה; לא כרגע, לא כשהעבודה לא בשלטון. מעבר לכך, כל עוד יחימוביץ' לא תהיה מספר 2, מפלגת העבודה צריכה לשאול איך יראה הייצוג הנשי והערבי כאשר מדובר ברשימה של פחות מ10 מנדטים. לכן, אם פרץ לא יצליח לסגור דיל כרגע, עדיף לו לפרוש מהמרוץ עכשיו ולסגור על להיות מספר 2 חזק, כזה שיוכל לנהל את המפלגה בפועל ולא לפול באותו הפח שנפל ב2006, כאשר קיבל את תיק הבטחון.

בתור מספר 2, ובהתחשב בכך שמפלגת העבודה לא תהיה מפלגת השלטון בבחירות הבאות, יוכל פרץ לבנות את העתיד שלו, להשפיע ואולי אפילו להכנס לקואליציה בצורה נכונה יותר, לתפקיד שמתאים לו ובו הוא יכול לשנות.

לכן, אולי כדי לגרום לכך שהעבודה תשוב לגדולתה, פרץ חייב לסגור את הדיל שלו היום.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

8 תגובות ל-“הדיל שהרג אותי: או על עמיר פרץ ומפקד העבודה.

  1. "את הטור הזה אני דווקא אתחיל בדעה ברורה: אני תומך בעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה"

    אוי.

    "אני מאמין בעמיר"

    אוי.

    "אני מאמין בעמיר וביכולת שלו להביא למפלגת העבודה בוחרים מימין ומשמאל, אני מאמין בתפיסה הרחבה שלו ובכך שהוא עשוי להיות חבר הכנסת היחיד שיציב אלטרנטיבה מדינית וחברתית, ולא רק אחת מהן."

    אני לא מאמין באמונה לא רציונאלית. אני מאמין בעובדות.

    העובדה היא שפרץ, בתפקידו כראש העבודה בפעם שעברה נבחר בדיוק על מצע חברתי ומדיני, הממשלה שבא הוא תפקד כשר בכיר לא רק שלא היתה "רק אחת מהם" היא לא היתה ***אף אחת מהם***.

  2. אני לא מאמין שאני שומע את זה ממך.

    עמיר פרץ הוא אופורטוניסט שהדבר העיקרי שמניע אותו בחיים הוא הקידום והכבוד שלו עצמו.
    הוא הוכיח את זה כשלא עמד בשום הבטחה פרסונלית או אידיאולוגית כשנבחר, בנאומים הריקים והמתלהמים שלו, בהצעות החוק המעטות והפופוליסטיות להחריד ובהתנהלות המבישה שלו בהסתדרות.

  3. @יהונתן – קח בחשבון שיותר מסביר להניח שהמספרים של חלק מהמועמדים מנופחים, ושלא לכולם אותה יכולת גיוס והנעה לקלפי – אלו שני תחומים שלפרץ יש בהם יתרון שעשוי להגדיל את התוצאה שלו בקלפי. כמו כן, ל תשכח שמעבר למועמדים עצמם, ישנם גם כל מיני גורמים עצמאיים במערכת (עיני, פואד, פריימריסטים למיניהם וכו') שיוכלים להטות את הכף.

    @הירנוט וראובן – אתם יכולים לחלוק על דרכו של פרץ, אבל קשה לטעון שפרץ הפר את כל התחייבויותיו לבוחר – ההפך הוא הנכון – פרץ הבטיח וקיים את העלאת שכר המנימום, חקיקת חוק פניסה חובה, מינוי שר ערבי רשון והגדלת סל התרופות.

  4. הנירונט:
    עמיר פרץ הביא למפלגת העבודה 18 מנדטים אחרי שזו איבדה חלק ניכר מתומכיה שעברו ב2006 לקדימה. אם אני לא טועה, באיזור שליש עד חצי מחברי הכנסת עזבו, ועדיין המפלגה שמרה על כוחה. זה מראה שפרץ הצליח.

    אכן, קל לזכור לו את מלחמת לבנון אבל קשה לשכוח את כל הדברים הטובים שפרץ עשה.

    ראובן,
    יכול להיות שפרץ אופורטוניסט בדיוק כמו כל אחד אחר בפוליטיקה, אבל הוא גם אדם חיובי שלא יוצא אישית נגד אחרים, לא מתעסק בגועל נפש אלא רק באג'נדה ונלחם עליה גם כשהיא לא פופולרית.

    תומר,
    ברור שכל המסמכים מנופחים, ואני יודע את זה.

  5. אתה מסתכל על המצב כסטטי וזו הטעות.

    אם אראל מרגלית ועמרם מצנע הביאו כמות כזו של בוחרים תוך חודש וחצי – זה אומר שיש שם מומנטום מאד חזק.

    נראה ששלי הצליחה לחבר אליה הרבה אנשים בעוד עמיר ובוז'י הביאו בעיקר "ארגזים" שלא בטוח שיתייצבו איתם (ובטח שלא עם המפלגה) ביום הבחירות.

    מצנע שלי ומרגלית יפעלו לשכנע את מי שבאמת איכפת לו מהמפלגה. למצנע ולמרגלית סיכוי גבוה אם ימשיכו במומנטום.

  6. אופיר:
    ראשית, המצב הוא סטטי, כי מי שלא התפקד עד לשבוע שעבר, לא יוכל לבחור בפריימריז.
    שנית, יש לך איזשהו בסיס לטענה של ה'ארגזים'?

  7. המצב בהחלט לא סטטי. 40% מהמתפקדים הם ותיקים.

    לגבי הארגזים, תשאל במטה של פרץ/בוז'י או לחלופין אצל שלי/מצנע/מרגלית.

  8. ואיזה סיבה יש לנו להאמין לתשובת המטות הנ"ל?יש להם אינטרס ברור לענות תשובות מסויימות, ומטות בחירות הם לא המקור הטוב ביותר למידע אמין בכל מקרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *