האם משטרת ישראל פרצה למחשבי פייסבוק? כנראה שלא.

בשנה שעברה דן בית משפט אמריקאי בשאלה האם הפרת תנאי שימוש של אתר אינטרנט מהווה עבירה פלילית (10-114 United Staes v. Lowson) . לטובת קוראי הבלוג שאינם משפטנים, אסביר: בית המשפט שאל עצמו 'אם אתר אינטרנט מסוים קובע בתנאי השימוש שאסור להשתמש בתמונה מסוימת בתור תמונת פרופיל, ואדם אכן השתמש בה, האם הוא פרץ למחשבים של אתר האינטרנט או לאו' [זו לא היתה השאלה האמיתית, אלא הפשטה]. מטומטמת ככל שהשאלה תראה, התשובה לא בהכרח ברורה; אתר אינטרנט הוא 'מחשב' לכל דבר והחוק אוסר על חדירה לחומר מחשב (סעיף 4 לחוק המחשבים), שהיא, בסופו של דבר, שימוש במחשב שלא ברשות בעליו.

כלומר, הקונסטרוקציה היא שאם אדם מסוים נתן לך רשות לעשות שימוש במחשב שלו בתנאים א, ב וג, הרי ששימוש שחורג מהרשאה זו יהווה פריצה. בית המשפט דן בכך פעמיים, גם במקרה של Lowson וגם במקרה אחר, בו עובד העביר מידע בניגוד למדיניות החברה אחרי שהשיג את המידע באמצעות שם המשתמש והססמא שלו, נקבע כמקרה אשר מהווה חדירה לא מורשית למחשב (10-10038 United States v. Nosal).

אני לא עומד להכנס לעומק השאלה המשפטית, שאני חושב שבנויה על קונסטרוקציה שגויה, אלא דווקא על משהו אחר: אמש התייעדנו לכך שהמשטרה חשפה רשת של 'סחר בסמים בפייסבוק'. לצורך כך, חוקרי המשטרה פתחו פרופילים בטרשת החברתית והזמינה סם "מסוג" מר. נייס גאי באמצעות עמוד הפייסבוק ברשת. הפעלה של סוכנים סמויים, כמובן, היא חלק מדרכה של המשטרה, אבל דומה שכאן המשטרה נפלה על בעיה קטנה.

פייסבוק, בתנאי השימוש שלה, אוסרת על התחזות באמצעות הרשת או פתיחה של פרופילים פיקטיביים. סעיף 4.1 לתנאי השימוש קובע כי "You will not provide any false personal information on Facebook, or create an account for anyone other than yourself without permission".

לכן, על פניו, מה שהמשטרה ביצעה הוא שימוש לא מורשה ברשת החברתית. היא חדרה למחשביה של פייסבוק בכך שעברה על תנאי השימוש וסיפקה מידע אישי מסולף (לא השם של הסוכן החשאי) ויצרה חשבון שאינו עבור עצמה. כמובן, מדובר בבעיה: הקונסטרוקציה שנוצרה כאן אומרת שכל פעם שמשטרת ישראל תרצה לפתוח פרופיל פיקטיבי בפייסבוק, תהא זו נדרשת לכתת רגליה לבית המשפט לקבלת צו שירשה לה לחדור למחשביה של פייסבוק.

לא רק שמדובר בקטנוניות, אלא מדובר בזילות המונח חדירה לחומר מחשב. לכן, כדי להמנע מסכנה מסוג זה, חייבת המשטרה לשנות את הוראות סעיף 4 לחוק ולמנוע מצב בו היא תדרש לצו כדי לפתוח פרופיל פיקטיבי בפייסבוק. באותה העת, תצליח המשטרה גם לפתור את השאלה האם ילד מטומטם שבונה crawler‏ שמושך כותרות של כתבות מאתר חדשות גם עובר עבירה פלילית.

[אגב, ורק בשביל האנקדוטה, כל הפוסט הזה (למעט הלינקים שהוכנסו אחר כך) נכתבו באמצעות הטלפון הסלולרי שלי, Nokia E72 ובמהלך נסיעת אוטובוס ממרכז תל-אביב לצפונה. האם הסמארטפון שלכם יכול לעשות זאת?]

9 תגובות ל-“האם משטרת ישראל פרצה למחשבי פייסבוק? כנראה שלא.

  1. מעבר לשאלה האם יש כאן או אין כאן 'פריצה' – שאני מסכים שהיא קצת מטופשת – יש כאן שאלה יותר מהותית, והיא האם זה לגיטימי שהמשטרה תפעל בניגוד לכללי השימוש באתר.

  2. כתבת את זה בטלפון? מרשים! כמה זמן ארכה הנסיעה ממרכז העיר לצפונה שהספקת את זה?

  3. הפוסט לא נכתב במהלך כל הנסיעה, אלא רק בין הבניין של וואלה באבן גבירול ועד שהאוטובוס עלה על הגשר מעל דרך נמיר. לקח שמונה דקות בערך.

  4. יש לי N900, יכול לעשות הכל (חוץ מלהריץ את ה-HTML והסקריפטולוגיה המתוחכמת מדי של +גוג), אבל עדיין זה מרשים. אני עוד אתחיל להאמין שאין לך כפילים אחרי הכל, אלא שאתה סופרמן אחד בלבד.

  5. בחוק הקיים (פסד"פ [מעצר וחיפוש]) יש לקונה (תקלה) בכל הנושא של חדירה לחומר מחשב. על פי החוק הקיים, אסור לחדור לחומר מחשב, כלומר למשטרה אסור לבצע פעולות במחשבים של אחרים שאינם בשליטתה, גם אם למשתמש רגיל מותר (שימוש כדין, כהגדרתו בחוק המחשבים).

    גם במשרד המשפטים הבינו את זה, וזה עומד להשתנות בקרוב, אם חוק החיפוש החדש יעבור בכנסת. בהצעת החוק שפורסמה לא מזמן, יש סעיפים שמסבירים את זה.

    בינתיים, ראיות שהופקו מאתר אינטרנט ע"י חוקרי המשטרה, זה פתח להתפלפלויות משפטיות בבתי המשפט בישראל, ונאשמים יכולים לעלות את הנקודה הזאת בבית המשפט. לא שבית משפט ישראלי יקבל את הפרשנות הזו, אבל הטיעון שאסור למשטרה להשתמש בחומרי מחשב מהאינטרנט הוא טיעון לגיטימי, כי ככה כתוב בחוק שחוקק לפני שידעו מה זה אינטרנט.

    מה שכן, השימוש בפייסבוק או באתרים אחרים כדי להפיל חשודים, גורם לנאשמים מתוחכמים להפיל את המשטרה. נאשם שלא מודה בעובדות בשלב החקירה, לא חותם על ההודעה, שומר על זכות השתיקה, או סתם מתעלל בחוקר שלו עם שקרים והכחשות, פשוט גורם למשטרה ולפרקליטות לסגור את תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות.

    כשכבר מגיעים למשפט, התובע (בא כוח המאשימה) נתקל בעניין של עדות שמועה. אי אפשר להביא ראיות מפייסבוק על הנאשם כי מדובר בעדות שמועה. כנ"ל מכל אתר אחר באינטרנט.

    המשטרה חייבת להשתמש בצווים שיפוטיים כלפי בעלי אתר האינטרנט שבו המשטרה מבצעת פעילות, אם היא רוצה שתיק החקירה יגיע בסופו של דבר לכתב אישום עם סיכוי להרשעה.

    אני מקווה שבקרוב יהיה פסק דין בנושא הזה. אני מכיר פלילי תיק שבו העלה נאשם את הטענה הזו שהמשטרה לא יכולה לעשות שימוש בראיות שהפיקה מהאינטרנט. מדובר בראיות מאתר האינטרנט "רוטר.נט". המשטרה הציגה תדפיסים לבית המשפט, אבל לא טרחה לחקור או להעיד או אפילו להציג צו לבעלים של אתר רוטר נט. פשוט עדות שמועה שעלולה לא להתקבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *