0.
ביום ראשון בלילה, שרון גל ערך לפוליטיקאית שבדרך דפני ליף ראיון עבודה. במהלכו הוא החליט לדון בשאלת שירותה הצבאי. לא רק בקיומו, אלא ממש בשאלת הבעיה הרפואית שגרמה לכך שצבא ההגנה לישראל בחר שלא לגייס אותה. גל, בצורה לא יפה במיוחד, החליט לשאול את השאלה המביכה של מדוע ליף, שלא שרתה בצבא ההגנה לישראל, יכולה להנהיג את המדינה. רק שלא מדובר בשאלה שאינה נכונה יותר, שכן ליף לא הסתתרתה בארון בהגיעה לגיל 18 והתחבאה מפקיד הגיוס, ולאחר גיוסה בכפיה בחרה והסתתרה בבית הוריה, אלא פשוט היתה בעלת בעיה רפואית שמנעה את גיוסה (ראו את הראיון המלא אצל יהודה נוריאל).
1.
הדיון במצבה הרפואי של ליף אמור היה להמנע בישראל, לא בגלל שהחברה שלנו אינה צהלצנטרית אלא בגלל חוק הגנת הפרטיות: החוק קובע כי נאסר פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד. האיסור הוא, כמובן, רק למקרים בהם אין "הסכמה" של אותו אדם. וכיצד משיגים את ההסכמה? שואלים אותו "מה עשית בצבא?"; באותו רגע, אותו אדם בעצם מחויב לענות (אלא, כמובן, אם מדובר בראיון עבודה, שם סעיף 2א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מייצר הגנה כלשהיא). כעת, מרגע שברור לכולם שליף לא שרתה בצבא, ולא משנה מה הסיבה, היא צריכה להחליט האם היא נותנת "הסכמה" ומספרת על מצבה הרפואי, או שהיא נכנסת למשבצת ה"משתמט".
2.
זו בדיוק הבעיה שהחברה יוצרת: פרטיותו של אדם נפגעת עשרות פעמים ביום במצבים מביכים כמו שליף נאלצה לעבור בחודשי המאבק, דיון במצבו הרפואי שנחשף לעיני כל בלי שרצה לעשות זאת, רק בגלל שהחלופה השניה היא שאותו אדם "השתמט" או השתמש בשירותי בריאות הנפש הצה"לים על מנת לקבל לעצמו פטור משירות צבאי (ואולי, אף הכריז על עצמו כפציפיסט). ליתר דיוק, כל מקרה למעט מצב בו אדם ישב בבית הכלא הצבאי על כך שסרב לפקודה חוקית לגיוס הוא וצבא הגנה לישראל שחרר אותו משירות הוא מצב בו שירותו הצבאי של אדם הוא חלק מזכותו לפרטיות.
3.
במדינה מתוקנת ודמוקרטית אדם לא צריך ללכת ולחשוף את מצבו הבריאותי לעיני כל; ושוב: שימו לב לשאלתו של שרון גל: זה לא שואל אותה כיצד קיומה של מחלת נפילה יכול להשפיע על תפקודה בתור מקבלת החלטות שמשפיעות על בני אדם, אלא כיצד העובדה שלא שירתה בצבא תשפיע.
אכן, סדרי עולם נכונים לתקשורת.
בחייאתק יא יונתן, מספיק עם השמוקיזם הזה
היא פיגורה ציבורית ממדרגה ראשונה.
הוא לא שאל אותה "בצורה לא יפה במיוחד" אלא בהגינות והעדינות המתבקשת.
זה היה ראיון ענייני להפליא.
אלו הן שאלות שעולות ונשאלות וטוב מאד שהוא שאל אותן.
להבדיל אלף אלפי הבדלות – יהודה נוריאל, הגרופי, הפעיל והמתנדב במחאה הזאת מרשה לעצמו עוד לחבוש כובע של עיתונאי. אולי ניתן לאמא של דפינקה לראיין את דפינקה? איזה קישקוש, בחיי…
כמובן שלא שמענו אותך מעולם מדבר בזכות פרטיותם של אנשי ציבור אחרים. אפילו ביבי ,רחמנא ליצלן.
נו, טוב… הוא "נבחר ציבור" אז הוא הביא את זה על עצמו.
כאילו שדפי לא בחרה ללכת אל תוך תוכו של האמצע של אור הזרקורים במופע של תקשורת מארגנת-דוחפת-אוהבת-מחבקת-צמר-גפן שלא נראה כמותו מעולם. בחרה, עני בבקשה על השאלות. אם בחרת לפוצץ ראיון – אל תתלונני אחר-כך.
ואגב ראיונות מפוצצים ושאר דרמות – הראיון נקטע ע"י הגברת לא בגלל שאלת הגיוס. הוא נקטע מייד לאחר שנשאלה האם היא ישנה בכלל במאהל.
שאלה סופר לגיטימית.
אולטרא-סימלית
התשובה: כמובן שלא. מנהיגת מחאת האוהלים לא ישנה שם בכלל.
הגברת בחרה לגמגם ולעוף משם, כי הכיוון לא היה כ"כ אוהד
זמואל,
אין לי מילים לומר כמה אתה טועה. האם העובדה שליף בחרה באור הזרקורים אומרת שמותר לנו לדרוש למצבה הרפואי?
כלומר, האם מותר לי לשאול את ראש הממשלה מה לחץ הדם שלו ומתי לאחרונה הוא ושרה קיימו יחסים?
טוב , מצאת כמה מילים בכל זאת …
ולעניין – לשאול מתי ביבי ושרה קיימו יחסים אינו רלונטי כלל. מה לחץ הדם שלו – אולי לא בפרטים, אבל בהחלט כשהוא עושה בדיקה רפואית ש**רלונטית** לתפקידו, אופן ביצוע התפקיד וכו' – אזי מתפרסמים רשמי הרופא.
אמנם הודעה לקונית וכו' – אבל בהחלט כן.
זכותי לדעת שמי שחורץ גורלות ובין היתר את שלי ואהוביי בריא בגופו ונפשו.
וכדי שלא תהיה מודאג יתר על המידה, אתה אפילו לא צריך לשאול – לשכת ראש הממשלה מפרסמת זאת לכלי התקשורת. אפילו כשלחץ הדם של ביבי גבוה מעט מהתקין
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1189946.html
לא שאלו את דפי ליף אם יש לה אגזמה ברגל או פטריה בישבן. זה לא היה עניין רכילותי. לא שאלו אותה על יחסי המין האחרונים שלה.
שאלו אותה על השירות הצבאי שיש לו – מה לעשות – ערך רב בחברה הישראלית, ובמיוחד זה סופר רלונטי למחאה שהשיח סביבה הוא של סולידריות ותרומה מעצמך וכו' וכו'… לכן זה בסדר שהיא תשאל ותבהיר שוב ושוב שהיא השתחררה מסיבות רפואיות.
זה אפילו לגיטימי לשאול אותה מדוע בחרה שלא להתנדב לשירות לאומי. היא יכולה ורשאית לענות מה שבא לה, אבל "זכותה לפרטיות" הגם שזו תשובה חוקית – היא תשובה רעה במישור הציבורי.
אסכם:צדקתי. טעית.
זמואל,
תהנה לך עם זה.
הרגישו שאני נהנה, אה?
שיט, ידעתי
יש לי חבר ילדות שלא התגייס בגלל "מחלת נפילה". אין לו מחלת נפילה. הוא גילה כמו רבים אחרים שזה משהו שלא ניתן לבדוק, ושיקר במצח נחושה כל הדרך להשתמטות (אני יודע, כי הוא סיפר לי).
דרך אגב, ה"סקופ" של שרון גל מאוד מפוקפק.
בראיון בדה-מרקר מ31.7 דפני ליף מספרת ש"לא התגייסה לצבא בשל מחלת הנפילה שממנה היא סובלת".
http://www.themarker.com/news/tent-protest/1.675884
יואב: חברך איננו משתמט בהכרח — האם אדם שמשקר בעקביות, לכל נציגי המערכת הצבאית, עוד מלפני גיוסו, הוא אדם שהיית רוצה לגייס?
יתכן שזה לא רק שהוא ביכר להמנע מגיוס, אלא גם הצבא ביכר להמנע מגיוסו, אם ידע ואם לא ידע את האמת. כפי שסיפר לי חבר שהיה מועסק (כאזרח) על ידי מערך הגיוס: לא פעם אנשים בטוחים שהתחכמו למערך הגיוס, כשבעצם הם ממילא היו נפסלים על ידו.
אני מבין שבאיומי אקדח הביאו אותה לאולפנים של ערוץ 10….. וחופש הביטוי כנראה לא כולל שאלות לא מנומסות.
אני חושב שהשאלה מטופשת אבל מאחר שהשירות הצבאי משום מה הוא נושא מענין עבור הרבה אנשים אז בטח שהיה מקום שעיתונאי (נניח לרגע ששרון גל הוא כזה) "יחפור" בנושא.
החטטנות הצהובה היא המחיר שמשלמים בשביל להופיע על מסך הטלביזיה/עיתון בפני מאות אלפי אנשים ואם יועצי התקשורת של ליף לא הסבירו לה את כללי המשחק אז צריך להפנות את האצבע אליהם ולא אל שרון גל.
ראוי לחשוב על הראיון של דפני ליף על רקע ההתנהלות הכללית של שרון גל. ראו כתבה בעיתון הארץ הבוקר – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1239994.html
אם לראש הממשלה, או לכל שר בכיר, יש בעיות בריאות, אני בהחלט רוצה לדעת עליהן. אכלנו מספיק קש עם בגין בכהונה השניה שלו ועם שרון. תאר לעצמך מה היה קורה אם שרון היה נבחר ב-2006 והקריש שלו היה מתרחש, נאמר, יומיים לפני מלחמת לבנון השניה. זכות הפרטיות של נבחרי ציבור צריכה להיות מצומצמת הרבה יותר.
פה, כמובן, צריך לציין שליף היא לא נבחרת ציבור.
שמעתי את שרון גל אצל גיא לרר והטיעון שלו לטעמי לפחות לגיטימי: המחאה קוראת לצדק חברתי. צדק חברתי משמעו בין היתר, אנחנו כאזרחים ממלאים את החובות והממשלה צריכה לדאוג מכוח המנדט שנתנו בידיה האזרחים שזכויות האזרחים ישמרו ולכן מאחר והשירות הצבאי/לאומי הוא חובה הקבועה בחוק, זה אכן מעניין לשמוע האם מי שדורש יודע גם לעמוד בצד השני של המשוואה. לא כל צופי התוכנית של שרון גל קוראים את יהודה נוריאל (אגב, הקישור לא עובד…). אני לא, (אני גם לא צופה קבוע של שרון גל…) והשאלה בהחלט במקומה. דפני ליף ענתה לענין וגם ענתה לענין בנושא החלופה של שירות לאומי. לגיטימי לקבל פטור רפואי. מבחינתי כצופה היא סגרה את הפינה.
השאלה השניה שלו היתה יותר מלגיטימית. ודוקא כאן היא כשלה בגדול-דפני ליף ברחה. מכאן, שהיא מסתירה משהו. מצטער, עם כל התמיכה שלי במאבק, היא אישית איבדה אותי.
תכיפות היחסים בין ביבי ושרה הם בהחלט משהו שיש לציבור עניין בו.
על מי אתם חושבים הוא יוציא את התסכול אם היא לא נותנת לו?
שרה: תעשי טובה לכולנו: תדאגי שיהיה רגוע!
האם לאחר הפרסום האחרון שדפני חתמה על מכתב השמינסטים שאמר שלא יתגיסו בדרכים שונות אתה משנה את דעתך על טעם הוצאת הפטור?
זה בכלל לא סיבה רפואית אלא אידיאולוגית.