והפעם לא למשתפי קבצים, אלא לחובבי המרחב הציבורי.
וסליחה שהלינק הוא מאתר הארץ.
אחרי שבשבוע שעבר קבוצת פעילים שינתה את שמו של רחוב המסגר לרחוב "סמי עופר", החליט היום סמי עופר לבטל את תרומתו למוזיאון תל-אביב.
וסליחה שהלינק הוא מאתר הארץ.
המדינה מתקרבת לשפיות. אנחנו עוד נצליח.
יופי :D
כל הכבוד. עיצבנתם איש זקן ונדיב. אני מקווה שאתם מאוכזבים.
אה, נכון – הוא קפיטליסט חזירי שגוזל את השכבות החלשות ורוצה להאדיר את שמו. ובדרך לתרום קצת למוזיאון. רק אל תתבכיינו שאין תקציב לתרבות. גם אותי מגעיל שקוראים למקומות על-שם אנשים במיוחד כשהם אפילו עוד לא מתו, אבל במקרה הנתון – מה איכפת לכם להיכנע לקפריזה טיפשית של מיליונר נרקיסיסט? פגע לכם במרחב הציבורי של תל-אביב? וכשמרצ פוגעים במרחב הציבורי של ירושלים עם הכרזות הדביליות שלהם והעירייה מורידה אותן, על זה רצים לבית-משפט? כמובן – עיריית ירושלים נשלטת ע"י חרדים שלא מבינים כלום, אז למה להתחשב בדעתם. גם כן סובלנות. אכן שמאלנים מנותקים יפי נפש.
(כן, אני יודע שאתה כבר לא איש מרצ, אבל היה לי מצב רוח לקצת שחרור קיטור)
למדינה, ולמשרדיה, לא תורמים אלא רק משלמים מס. אם סמי היה רוצה מוזיאון פרטי הוא יותר ממוזמן מזה. הקמפיין של מרצ מזוויע ואני התנגדתי לו עוד מהיום הראשון. לא מגעיל אותי שקוראים למקומות על שם סמי ואביבה אלא מטריד אותי שסמי עופר רוצה לתרום את הכסף כדי לקבל הקלות מס, בין היתר (תרומה מוכרת) ולא לחלוק בנטל עם כולם.
קודם כל – תודה והצדעה על התשובה המנומקת והרגועה לשחרור הקיטור משולח הרסן שלי.
ולעניין – פטור ממס על תרומות הוא חלק מהחוק ואני לא רואה בו שום פסול. להיפך – אני בעד זה שהמס יהיה כמה שיותר בצורת תרומה ויילך ישירות לאן שהמשלם אותו בוחר ולא לאן שהממשלה בוחרת. אז נכון שהממשלה הדמוקרטית (כביכול) שלנו נבחרה (כביכול) ע"י רוב העם ולכן יש לה (כביכול) סמכות סבירה להחליט לאן יילכו המיסים, אבל דיקטטורת הרוב היא לאו דווקא דמוקרטיה צודקת. אני לא רואה צדק גדול בכך שמיסים של אנשי שמאל יילכו להתנחלויות וגם לא בכך שמיסים של חרדים יילכו למוזיאונים שמציגים אומנות שלא עולה בקנה אחד עם אמונתם.
מרגיזה אותי תרבות המליונר-השעיר-לעזאזל שלנו. פעם שרי אריסון ועכשיו סמי עופר. מה הפשע הגדול שלו שכל-כך מתנפלים עליו? ומה זאת אומרת "לחלוק בנטל עם כולם"? עשרים מיליון דולר זה הרבה יותר מכל המיסים שאני אי-פעם אשלם והוא רצה לתת אותם בתמורה להצבת שלט עם שמו – זה לא התחלקות בנטל? רק אם מכריחים אותו לשלם מס זה נחשב כהתחלקות בנטל? הרי עם הוא היה משלם את הכסף הזה כחלק ממס השד יודע לאן הוא היה הולך. ודווקא כשהוא תורם למוזיאון, ושמאלנים תל-אביבים אמורים להיות מרוצים מזה, הם פתאום מסתערים עליו.
(גילוי נאות: אני ימני ירושלמי.)
אני לא רואה פסול בפטור ממס על תרומות, אם הדבר היה שוויוני. אבל כשפטור ממס בא לאפשר לאדם מסוים לקבוע את סדר היום באמצעות הקשר בין הון לשלטון, והוא יכול בגלל שיש לו מסה קריטית של מזומנים אז הפטור פסול.
אני חשבתי בזמנו שכל אזרח צריך לסמן לאן הוא חושב שהכסף שלו צריך ללכת וכך לחלק אותו. הבעיה עם כזה דבר היא אחת בלבד, אדישות הציבור.
סמי עופר רוצה לשים את ה20 מיליון שלו _במקום_ לשלם אותם במס למימון צמצום פערים חברתיים, _במקום_ לסלול כבישים, _במקום_ לחנך את הילדים.
אני הייתי שמח אם סמי היה פותח מוזיאון פרטי, הייתי שמח אם סמי היה משקיע את הכסף איפשהו, אבל ה"עסקה" שנרקחה שם היתה מסריחה מהשורש. לא בתור שמאלן תל-אביבי, אלא בתור שומר שלטון חוק, אני ירא מסמי עופר.
אני באמת מכבד את כתיבתך המנומקת, אבל עדיין לא שיכנעת אותי. אולי אני לא יודע מספיק על "העיסקה שנרקחה", אבל מה הקשר בין תרומה למוזיאון לבין "הון ושלטון"? לא ידוע לי שהוא תרם לחולדאי, או לביבי או ללימור או למי שזה לא יהיה. אני רק שמעתי שהוא תרם כמה שתרם למוזיאון וביקש לקרוא למוזיאון על שמו, שזה אולי קצת דבילי, אבל נסבל בהתחשב בתמורה הנדיבה. אני גם לא יודע הרבה על עופר עצמו חוץ מזה שהוא עשיר מאד. אז אולי הוא בנה את הונו הרב לא רק על-ידי עבודה קשה והשקעות מוצלחות. אבל עדיין לא ראיתי במקרה הפרטני הזה שום דבר שמצדיק רבע מההתנפלות של אנשי שמאל עליו.
ושוב – אולי אני פשוט לא מבין מספיק את פרטי המקרה.
השפעה על סדרי עדיפויות? טיפוח מוזיאון במקום צמצום פערים? זה הכסף שלו והוא יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. ואם הוא היה תורם ולא היה מבקש שיקראו למוזיאון על שמו, אז זה היה בסדר?