הדיאלקטיקה המטריאליסטית: קריאת סופשבוע

עזרן ובן לולו משיבים לה ללא היסוס פה אחד כי לא הייתה לשר האוצר ברירה אחרת. עזרן: "ביבי היה חייב להציל את המדינה ובגלל זה הוא עשה את זה. אני לא מאמין שהוא עשה זאת מרוע לב". "מי שראה את התוכנית הכלכלית", מוסיף הסטודנט בן לולו, "ומי שמבין אותה, רואה שהיא לא באה לתת מכות לעם. לא הייתה ברירה אחרת".
ולמרות המצב הכלכלי הקשה בעיר טוען עזרן כי המצב הביטחוני משמעותי עבורו הרבה יותר. עזרן: "אני השכבה שנפגעה הכי הרבה מהמדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו אך הוא הרע במיעוטו. אני מעדיף לאכול לחם ומרגרינה כל היום אבל שתישאר לי מדינה. אין לנו מדינה אחרת".

מתוך למהנט, "דימונה: פרץ יעלה את השכר, אז מה?"

הקורס "לאומיות, אתניות וקונפליקטים בינלאומיים" עם פרופ' עידית זרטל שלמדתי הסמסטר לא לימד אותי הרבה. את רוב השיעורים העברנו בוויכוחים בין אנשי ימין קיצוני בוגרי צבא הכיבוש שמאמינים שמשום מה אדמה חשובה מחיים לבין שמאלנים הזויים כמותי (או שמא היה זה רק אני והפרופ'?) שמאמינים שקדושת חיי אדם היא המטרה, ואדמה היא אמצעי שניתן לוותר עליו.
המילים הראשונות בקורס היו:

[נלמד] מהם המושגים ומהו הדבר הבלתי מובן שמניע את העולם ב200 השנים האחרונות והוא הכח הדרמאטי ביותר ומוציא חברות שלמות, הורג ונהרגים בשמו, בשם הזכרונות המשותפים. ומכך נגזרים גם קונפליקטים בינלאומיים וההיסטוריה של 200 השנים האחרונות מלאה בהם עד זרה, הלאומיות, אם תרצו, היא הרוצח מס. 1 של המין האנושי.

יכול להיות שהלאומיות היא הרוצח מספר אחד כי אנשים מקדשים אותה ולא את המזון? שהרי הוא מוכן לבחור בבנימין נתניהו כי האיש הוא חזק, לוחם אמיץ שלא נכנע לתכתיבי החמאס, ולא נכנע לתכתיבים של אף אחד. ביבי חזק מול החמאס, חזק מול העניים, חזק מול האוצר וחזק מול מפוני ההתנתקות. ביבי חזק מול כולם, ומנהיג חזק הוא בדיוק הדבר שהעם רוצה. למה?

למה אנחנו כל כך מזוכיסטים שרוצים את המנהיג החזק? אותו אחד שבהינף קולמוס חותם על ביטול הקצבאות, אותו אחד שחזק מול אויביך ימשיך להיות גם חזק מול עמו; מול עמו ולא למען עמו. התמונה שעד היום חקוקה בזכרוני היא של ביבי בחוף הים. רוצה לבלות יום עם משפחתו ולצורך כך נאלץ לעמוד בחברת לא פחות מ5 מאבטחים.

תמיד אמרתי שנבחר ציבור צריך להיות לא רק אנושי וחם, כמו רן כהן נניח, או אילן גילאון, שאפילו כשהוא ליד יוסי ביילין הוא מצליח לשמור על ארשת חמימות כלשהי. ביילין, נניח, הוא ההנגדה של ביבי, בעוד שביבי חזק ולא מתפשר, ביילין מתרפס ומוכן לכל. כל אחד והסטייה שלו, ואני אסביר בעל פה למי שישאל. מנהיג צריך להיות מישהו נגיש, קודם כל, אחד שלא נישא מעל ולא מתנשא מעל העם. אחד כמוך, שיודע מה אתה חושב, שיודע איך לשאול אנשים אחרים. לא אחד שבא משוכנע ולא מוכן להקשיב. נבחר ציבור טוב לא מנהיג, אלא מנהל. ראש הממשלה צריך לבחור את הנבחרת המנצחת שתשב לידו ותורכב ממומחים בתחומם. איש איש והעדפותיו. אבל אני חושב שאני סוטה מהנושא, אם יש כזה בכלל.

אגב, וסטיה אחרונה, תגובה 51 באותה הכתבה על ביילין ואילן מנוסחת:

51. ביילין היה מדבר גם עם אייכמן ומפקד אושוויץ
והיה חוטף כדור בראש ביילין וחבריו מגלמים את הטפשות האסטרוקוסמונאוטית כמו רוב השמאלנים הם כמו הכלבים המלקקים את ידי האוחז בשוט המכה אותם איפה הכבוד הלאומי של ביילין ?
הצעתי לו שיתאסלם וישתחווה במכה

מה שמראה כמה התדמית הציבורית של אדם כנפסד חזקה. ביילין הוא לא איש שלום, הוא איש כניעה, ומצר אני שאותו איש כניעה השתלט בכוחניות רבה על מפלגה שהיתה יכולה להיות המקום הטבעי לאוהבי זכויות האזרח והפכה למפלגת ז'נבה. אבל זהו.

בבחירות הקרובות, לראשונה בישראל, נצביע על דרך. אותה דרך מייצגת את תפיסת העולם של אותו אדם. האם סכסוכים צריכים להפתר בדרך אלימה, בהתעלמות חד צדדית או בהדברות. אין מדובר רק בסכסוך הישראלי-פלשיתיני, אלא גם בסכסוכי עבודה, איכות הסביבה, זכויות עובדים וחירויות פרט. אל תשכחו את זה כשאתם הולכים לקלפי.

4 תגובות ל-“הדיאלקטיקה המטריאליסטית: קריאת סופשבוע

  1. קראתי היום את הראיון של ביילין בדע-מארקער (אם הם מתעקשים על שם לועזי שישמע כזה מודרני, אז אני מתעקש על כתיב אידישאי, שיישמע כזה מסורתי…), וכשהגעתי למשפט בו הוא אומר ""אני הביטוי האולטימטיווי של מרצ כמרצ", לא יכולתי שלא להעלות בעיני רוחי את התמונה הבאה:
    http://img2.tapuz.co.il/forums/71675797.jpg

  2. קראתי היום את הראיון של ביילין בדע-מארקער (אם הם מתעקשים על שם לועזי שישמע כזה מודרני, אז אני מתעקש על כתיב אידישאי, שיישמע כזה מסורתי…), וכשהגעתי למשפט בו הוא אומר ""אני הביטוי האולטימטיווי של מרצ כמרצ", לא יכולתי שלא להעלות בעיני רוחי את התמונה הבאה:

  3. > בבחירות הקרובות, לראשונה בישראל, נצביע על דרך.

    האמנם? מי זה אנחנו, שנצביע? אפילו אתה לא יודע מה תצביע. ואולי אנחנו זה שליש מהבוחרים הישראלים שיצביעו למפלגה שאין לה שום דרך חוץ מלאן שהוא קדימה?

    מעטים האנשים בארץ שיודעים למה הם מצביעים למפלגה זו או אחרת. אני די בטוח שיועצי שרון ואולמרט יודעים את זה היטב ומנצלים את זה כדי להישאר בשלטון. מה שגורם לי לחשוב מיהו השולט – שרון/אולמרט או היועצים עצמם.

  4. אני אצביע, אני עוד לא יודע למי, אבל אני אצביע. אפילו פתק לבן זו הצבעה. הבעיה שלי היא שאין לי אמון במערכת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *