אכן, ישראל מכורה לדלק ולרכב פרטי. כל הטרוניות וכל התלונות שמגיעות כל פעם שהדלק מגיע למחיר עגול (שבעה שקלים, שמונה שקלים, ואפילו עשרה שקלים להם שר האוצר, יובל שטייניץ, אומר שנגיע) מלוות בכך שהדרישה המלווה היא תחבורה ציבורית. המסנגרים על מחירי הדלק אומרים "כן, אנו נהיה מוכנים לוותר על הרכב הפרטי, אך זה ידרוש מאיתנו תחבורה ציבורית הולמת" (ואולי אפילו בשבת). אלא, שההתמכרות היא לא לרכב פרטי, אלא לתחבורה בכלל.
אני רוצה להסיט לרגע את הדיון בין תחבורה ציבורית הולמת לתחבורה פרטית, שאינו משפיע על מחירי הדלק בטווח הקצר (כלומר, פחות רכב פרטי פחות ביקוש לדלק, מחירים יותר נמוכים) ולהחליף את הדיון בדיון בין תחבורה ללא-תחבורה בכלל, או לתחבורה שאינה מבוססת בנזין.
בעיית ההתמכרות לדלק נובעת בעיקר מתכנון לקוי של המדינה; יואב לרמן כותב לא אחת על הבעיות בהפרדת שימושים, אבל אפשר להסביר את ההתמכרות בצורה כזו: יש אדם שנדרש להרים, במסגרת העבודה שלו, משקולות במשקל 90 קילוגרם. הגוף האנושי אינו מסוגל להרים משקל זה ללא תוספים, ולכן הוא נוטל סטרואידים. לאחר מכן, כשהוא נחשף למחיר ולנזק של הסטרואידים, הוא מפסיק להשתמש בהם, ואז מנסה לראות כיצד הוא יכול להרים 90 קילוגרם. יש לו במקרה הזה שתי חלופות: לבנות מכונה שתרים את אותם תשעים קילוגרם, או להביא עוד אדם, ויחד הם יוכלו להרים את המשקל.
הגישה שלי היא שהפתרון של תחבורה ציבורית הוא הפתרון השני; הפתרון הראשון הוא פתרון לטווח ארוך, שדורש חשיבה מחדש על "הזכות לתחבורה"; כלומר: לתכנן את המרחב הציבורי בצורה שבה אדם לא יזקק כמעט לתחבורה או לתחבורה מבוססת דלק. אני מדבר על מרחבים אורבניים, על ארכיטקטורה שתעצב מרכזי תעסוקה בקרבת מקורות מגורים, ותרכז את הסביבה האנושית בצורה טובה יותר.
הפתרון למחירי הדלק אינו על ידי שיפור מערכת התחבורה הציבורית: ככל שזו תהיה יעילה היא לא תספק את הצרכים; תחבורה ציבורית יכולה רק תחליף לנסיעות מזדמנות או שאינן קבועות; המחיר של בניית מרכזי תעסוקה שרחוקים ממקומות המגורים הוא עצום למשק: שעות העבודה שנאבדות בעקבות העמידה בפקקים (בין אם בתחבורה ציבורית ובין אם ברכב פרטי או ליסינג) או בעקבות הנסיעה הארוכה, המחיר של הנסיעה (בין אם ברכב פרטי או ציבורי) הוא משמעותי. צמצום של המחירים האלה ישפר את המצב בצורה מעריכית.
הבעיה בהצעה הזו, של לתכנן מחדש את המדינה בצורה שבה ההתמרכות לרכב הפרטי, תמשיך להיות חמורה יותר ויותר ככל שמחירי הדלק יעלו. לכן, הדבר הטוב שיקרה הוא שמחירי הדלק יעברו את רף עשרה השקלים: ככל שמחירי הדלק גבוהים יותר, כך לאדם יש תמריץ לגור קרוב יותר למקום העבודה שלו, וכך יש תמריץ לתכנן את אותו מקום קרוב יותר. חישוב שנערך לגבי ארצות הברית מראה שהמחיר של מגורים במייל אחד (1.6 ק"מ, לערך) רחוק יותר מהעבודה הוא כ795$ לשנה. בהתחשב בהפרשים הגדולים של מחירי הדלק, ובכך ששכר המינימום בישראל שונה, המחיר לא צריך להיות נמוך בהרבה.
אם אנחנו מדברים על סדרי גודל של אלפיים שקלים לקילומטר (לערך, באמת), המחשבה היא במצטבר להכנסות המדינה וליכולות של המדינה לתכנן מרחוק. שכונה של כמה מאות אזרחים יכולה לחסוף מיליוני שקלים בשנה על ידי קיצור הנסועה שלהם, ולכן יש תמריץ כללי, בטווח הרחוק, להקטין את היקף הנסיעות ולקרב את השירותים ככל שאפשר לאזרח.
החשיבה של תכנון המדינה לאנשים שלא משתמשים ברכב עשויה להראות כדבולוציה, הרי יש טכנולוגיה (רכבים) ומדוע לא להשתמש בהם? הסיבה היא פשוטה: המחיר. רכב, כמו התמכרויות אחרות, הוא טוב במידה מסוימת. הוא לא צריך להיות בן הזוג שלך, ולא להיות מי שמשפיע על ההחלטות שאתה מקבל בחיים. רכב הוא אמצעי, לא מטרה.
תכנון המרחבים האורבניים הוא נהדר, עד שאתה צריך להגיע מאור יהודה, למשל, לפגישה בתל אביב או נתניה או נס ציונה. לא כל אחד יכול לצלוח את המרחק הזה על אופניים או ברגל. אני מאוד בעד לחזור לרכיבה על סוסים, אבל לא נראה לי שזה יקרה.
אל תשכח גם שמחירי הדלק משפיעים על המחירים של כל מה שאנחנו צורכים, על כל מה שמיוצר ומשונע. תכנון מרחבים אורבניים לא יפתור את זה, אלא אם כן זה כולל מפעלי טקסטיל וחוות חקלאיות בכל שכונה.
ומה קורה כששני בני הזוג עובדים אחד צפון ואחד בדרום? אני לא בטוח שהקמת שכונות בקירבה למרכזי עבודה היא הפתרון הנכון.
אם כבר אז עבודה מהבית או באיזשהו מרכז עבודה כללי שנותן שירותי משרד קרוב לבית וזה רק כמובן לאלו שעובדים במשרד.
כדי להגמל ממשהו אתה צריך להוציא אותו לגמרי מטווח הראיה שלך ולהפסיק את השימוש בו לגמרי, כדי למנוע את הפיתוי.
פתרון גאוני,
חבל שהמדינה לא מספיק חכמה על מנת לעשות את זה.
עקרונית הרעיון טוב ואני חושב שהוא כרוך גם בשינוי תפיסה לפיה אני צריך לחפש מקום עבודה קרוב למקום המגורים/מקום מגורים קרוב למקום העבודה ואין ברירה אלא לבצע פשרות. הבעיה היא סמלי סטטוס. אני לא רואה פרופ' באוניברסיטה שיסכים לגור עם ילדיו באותה שכונה כמו הסטודנטים. או איש עסקים מצליח שיסכים לגור במתחם הבורסה. סביר להניח שהפיתרון הזה עם גישות תחבורה יצירתיות (אופניים וסגווי לדוגמה) אמורים לספק את הסחורה.
יהונתן שלום,
אף שאני מכבד את הטיעון שהעלית, מכיוון שהודעת על כי בכוונתך להתמודד על מקום במפלגת העבודה, אני מרשה לעצמי כעת להתייחס לדבריך כדבריו של נבחר ציבור, ולהתייחס אליהם בביקורתיות בהתאם.
כנבחר ציבור, אף כי אני מבין את כוונתך, מדובר באמירה מאוד כללית ואידיאליסטית, ואינני מבין אילו צעדים אתה מציע על מנת לממשה. הפתרון שהצעת, במשפט אחד, הוא:
"לתכנן את המרחב הציבורי בצורה שבה אדם לא יזקק כמעט לתחבורה או לתחבורה מבוססת דלק. אני מדבר על מרחבים אורבניים, על ארכיטקטורה שתעצב מרכזי תעסוקה בקרבת מקורות מגורים, ותרכז את הסביבה האנושית בצורה טובה יותר."
על מנת להוציא כזה דבר לפועל דרושה תוכנית לאומית בה ישתתפו רבים ממשרדי הממשלה והרשויות המקומיות, ותכנונה וביצועה יתמשכו על פני כל העשור הקרוב לפחות. אם כזה דבר אתה מציע, אנא הואל להרחיב על פרטי התוכנית הזו, כפי שאתה מציע אותה, וכיצד תתמודד עם הבעיות המשמעותיות הצפויות. למשל:
1. אם אני גר בראשון לציון ועובד בתל אביב, מבזבז דלק רב ויקר על הנסיעה היומיומית הלוך וחזור, או שעות רבות בשבוע על הנסיעה בתחבורה הציבורית, מה בדיוק אתה מציע? שאני אעבור לתל אביב? שהמעסיק שלי יעבור לראשון? שאני אמצא עבודה אחרת? מי יממן את כל זה?
2. אם אני וזוגתי חיים בפתח תקווה, כאשר אני עובד בפ"ת וזוגתי עובדת במקום מרוחק, מה אתה מציע? שנגור בנפרד? שזוגתי תעשה הסבה מקצועית לעקרת בית?
3. נניח שמצאנו פתרון לבעיות הללו, האם אתה עדיין חושב שכדאי למדינה להמשיך להתנהל עם מערכת תחבורה ציבורית בלתי מספקת, אשר אינה עונה על צרכי האזרח? אילו צרכים נוספים של הציבור אתה מציע להזניח, בזמן שאתה בונה תוכניות לעולם מושלם? אולי גם נפסיק לקיים צבא ומערכת ביטחון, בזמן שאנחנו עובדים על תוכנית לשלום אזורי?
כאמור, הכל ברוח טובה ומתוך רצון לאתגר אותך בעודך מתכנן קריירה פוליטית.
עליית מחיר הדלק לא משפיעה רק על הנוסעים ברכב פרטי – היא גם בדרך כלל מקפיצה את מחירי התחבורה הציבורית.
הרעיון שלך יפה, אבל קרוב למציאות כמו היכולת של אגד להשתמש בצלחות מעופפות כדי לעקוף את הפקקים – לא פרקטי בעליל.
בתחום העיסוק שלי אין עבודות שלא ממש במרכז, מקסימום בשולי תל אביב (הבורסה ברמ"ג, למשל). בילוי? בערך 70% מאירועי התרבות בישראל מתרחשים בתל אביב. לא במרכז – בתל אביב. לבדה. בעיר שלי (בשרון) אין כלום להציע לי מבחינת צורכי התרבות שלי. למעשה, מעבר לשינה, כמעט אין לי שום אינטרקציה איתה. אני תמיד מחוצה לה, ובעיקר, בנסיעות אליה וממנה. כי נסיעה של 25 דקות ברכב היא בשבילי שעה פלוס בפקקי הבוקר באגד, או שעה וחצי ויותר באוטובוס מאסף בלילה – אם בכלל יש אחד כזה. לרוב, כמו סינדרלה, אני חייבת לעזוב הכל בחצות-אפס-אפס כי האוטובוס האחרון עוזב. על סופ"ש בכלל אין מה לדבר.
אנחנו צריכים פיתרון עכשיו. הרעיון שלך לא ישים בטווח המיידי, לא במדינה שבה אפילו רכבת בין שתי ערים מרכזיות כמו ירושלים ותל אביב היא פרויקט שלוקח שנים על גבי שנים של תכנון לקוי.
התחבורה הציבורית היא הפיתרון המרכזי והפרקטי, ובו צריך להתחיל סוף סוף להתמקד – לבנות מערכת יעילה, פועלת, 7 ימים בשבוע. מה שמדאיג אותי בהצעות כמו שלך הן שלמרות שאני מסכימה עם רוח הדברים שלהן, וכן חושבת שעיר אמיתית צריכה לערב פונקציות שונות ולא רק להיות מתחם שינה (כי כך נוצר מרחב עירוני חי), כשהן אומרות "שימו את התחבורה הציבורית בצד" אנחנו מפספסים בגדול – אנחנו חיים בעולם האמיתי. אנשים יצטרכו לצאת מהערים שלהם, אם ללימודים גבוהים, לעבודה, לבית חולים, לפגוש חברים מעיר אחרת וכו', ובשביל זה צריך תחבורה, לא לבטל אותה במחי יד.
ועוד דבר יש להגיד – פעם, לפני הרבה שנים, אנשים באמת עשו את זה, גרו קרוב למקום העבודה שלהם. אבל מה לעשות, מקומות עבודה נוטים להתקבץ במעיין אקולוגיות, במרכזים גדולים. מפעלים ליד מפעלים אחרים שמספקים להם חלקים, משרדי עורכי דין ליד בתי המשפט, חברות פיננסיות ליד הבורסה. ואז אנשים צריכים לגור ליד כל אלה.
וככה, בלונדון של המהפכה התעשייתית, לפני שתחבורה ציבורית דחקה את המגורים הרחק ממרכז העיר, אל הסלאמז של העניים או הסלאמז של העשירים, איש לפי טעמו, אנשים שלא היה להם כסף לכירכרה גרו במרחק הליכה מבית החרושת שלהם, 10 לדירה. אם היום ההתקבצות סביב המרכז גדולה, איך היא תיראה במצב כזה? לאן תעתיק את מקומה חברה שצריכה לבחור עובדים מהמצאי האיזורי? משרד רואי חשבון, שמגביל את עצמו לתושבי מקום ספציפי? וכן, כמו שאמרו מעלי, בני זוג שצריכים להתכייל לעבודות באותו איזור גיאוגרפי מצומצם. ואנשים שמקום העבודה שלהם נהיה מוגבל, כי הילדים שלהם דורשים סידור מיוחד שלא זמין בכל הארץ.
נכון, מקומות תעסוקה יכולים להתקבץ סביב תחנות רכבת, זה היה משפר את המצב משמעותית. או ליד מסופי אוטובוסים, כמו ההיי-טק של צומת רעננה. אבל בעולם מציאותי, אנחנו עדיין נצטרך לבוא אליהם, ולאו דווקא במרחק הליכה.
רויטל,
תודה.
דוד,
זה בדיוק העניין: יכול להיות שאותם בני זוג צריכים לשקול לשנות את היקף ההעסקה או המיקום שלהם.
אוהד,
אנסה ליתן לך תשובה רצינית יותר. החשיבה היא לתכנן מעתה ואילך את הפיתוח העירוני; אני לא אומר שהתפיסה מוחלטת, אלא שכשמתכננים מעכשיו ערים אז צריך לחשוב על זה.
אם אתה גר בראשון ועובד בתל-אביב, אני מציע שתבדוק לעבור לתל-אביב או למצוא עבודה אחרת; העלות של הנסיעה שלך היא כמה אלפי שקלים בחודש; וכן, אם אתה זוגתך עובדת במקום מרוחק, אני מציע שהיא תבחן עבודות אחרות במקומות אחרים. אם לא, יכול להיות שכדאי לשקול עבודה מהבית לפחות בחלק מהזמן.
אני חושב שהמדינה צריכה לשפר את תשתית התחבורה הציבורת, זה ברור. אני לא מציע להזניח, אני מציע לקדם את התכנון מעכשיו.
יעל,
כן, אחת הבעיות היא הריכוזיות של המשק, שכל עורכי הדין הוזזו למרכז, שכל העסקים, שאין פיזור. אין פתרונות עכשיו, וכל מי שינסה לא יצליח.
זה לא רק עניין של מקומות תעסוקה – גם של אירועי תרבות, שירותים שונים וכו'. ובכל מקרה, גם תכנון נכון של אזורים עירוניים לא יבטל את הצורך בניידות.
באשר למה שהצעת לאוהד – זה קצת לעג לרש לאוזניי. ידוע לי מה אני מפסידה מהנסיעות וכמה זמן אני מבזבזת עליהן. אני מרגישה את זה כל יום, ומתבאסת מחדש. אבל כלכלית המעבר לתל אביב בלתי אפשרי משנה לשנה (בעוד המשכורות פה עומדות במקום שנים אלא אם אתה איש הייטק, ח"כ או שר), ולמצוא עבודה בתחום שלי באזור מגוריי עוד יותר בלתי אפשרי. מלכוד. ומלכוד שחלקו היה נפתר לו היתה תחבורה ציבורית טובה – רק שהמתכננים והמחוקקים בישראל אינם נוסעים בה, ולכן היא נראית כמו שהיא נראית.
לפילה – עוד שינוי חשוב: היום שוק העבודה בנוי כך שהתופעה של לעבוד במקום עבודה אחד עשר שנים ויותר קיימת פחות ופחות. רבים מהאנשים מחליפים עבודה מדי שנה עד שלוש.
צודקת! וגרוע מכך, מקומות עבודה גם עוברים דירה לא מעט…
פתרון נוסף הוא הפחתת הצורך של האדם העובד בנסיעות. זה ייעשה לא באמצעות חקיקה אלא באמצעות שינוי תרבותי מסוים והעדפת האדם העובד. לדוגמא:גברת פ' שגרה באיזור חיפה הועברה מתפקידה בעבודה לתפקיד אחר באזור השרון עקב מיזוג בין חברות. ההעברה מיותרת ואינה מחויבת המציאות. כמובן שאף אחד לא שאל את פ', והיא נאלצת לעשות עכשיו את דרכה לעבודה ברכבת ולא באופניים כפי שעשתה עד עכשיו.
נושא נוסף הוא ביזור העסקים. כאשר יש הצטמצמות של העסקים ומרכוז שלהם, יותר עובדים נאלצים לנסוע לאזור המרכז ולא לעבוד בפריפריה.
ברגע שיהיו אוטובוסים ורכבות נורמליים במדינה הזו, נוכל גם לדבר על שינויים תרבותיים ועל העדפת האדם העובד. עד אז, הדיבורים על כך הם מעשיים בערך כמו הסכם שלום עם אל-קעידה או מיגור הרעב באפריקה. שינויים תרבותיים מתחילים במעשים תרבותיים, וכרגע אני לא רואה את המדינה עושה שום דבר תרבותי שקשור לתחבורה.
הנחת הבסיס היא שבל מקום שבו אתה גר אתה יכול למצוא עבודה, או, לחילופין, שבכל מקום בו מצאת עבודה אתה יכול לגור. המציאות שונה לחלוטין.
1. העבודה שלי בחיפה, כי שם יש לי עבודה.
2. אני גרה במרכז כי כאן המשפחה שלי (חיונית לכל הורה לילדים), כאן החברים שלי (אלה שלא גרים בירושלים או בחיפה…), וכאן העבודה של הבנזוג שלי.
3. העלאה של מחירי הדלק פוגעת בי. חוסר התחבורה הציבורית (ולא, לא עבור נסיעות מזדמנות אלא יום-יומיות) פוגעת בי, אישית. היא פוגעת בזמן שלי עם הילדים ובבריאותי.
4. ריבוי שימושים זה אחלה רעיון, וידוע שהוא חיוני למרקם החיים ממקומות אחרים שבהם זה אשכרה עובד.
5. זה לא משנה את העובדה שהעלאת מחירי הדקל והמחסור בתח"צ פוגע בי, ישירות, ומכיון שאין שום אפשרות שנעבור לחיפה (ע" סעיף 2), העלמה של התח"צ והעלאה נוספת של מחירי הדלק כי מרכזי התעסוקה הוזזו למרכזי הערים ימשיכו לפגוע בי מול כל מיני אנשים עם פתרונות קסומים שלא חיים את החיים שלי.
התיאוריה מאוד יפה כמובן, ואני בהחלט בעדה, לנסות לתכנן את המרחב כך שרוב האנשים יוכלו ללכת ברגל ממקום למקום. אבל זו ריצה למרחקים ארוכים, ובעיות הניידות קיימות ממש עכשיו וחייבים לפתור אותן.
וגם התיכנון הכי מעולה לא יכול לבוא במקום תחבורה ציבורית. אני למשל שנה וחצי עבדתי מרחק הליכה מהבית וזה היה באמת נפלא. ואז מקום העבודה שלי הזיז אותי למקום אחר, ואני צריכה לנסוע באוטובוס (וגם זה כי אני אידאולוגית של תחב"ץ ומשאירה במודע את הרכב בחניה בבית).
אי אפשר לתכנן את כל החיים רק לפי מה שנמצא במרחק הליכה מהבית. אם זה הולך, מעולה. אם לא, צריכה להיות תחבורה ציבורית יעילה. כשהתחבורה הציבורית תהיה באמת יעילה, שהדלק לפרטיות יעלה מצידי 15 ש"ח לליטר. אבל היום המצב רחוק מאוד מאוד מלהיות כזה, כשיש אנשים שמבחינתם ההבדל בין נסיעה ברכב לתחבורה ציבורית הוא שעה שלמה או אפילו למעלה מזה.
התחבורה הציבורית היא תוצר נלווה של תכנון עירוני. בתכנון פרברי אין לה סיכוי לעבוד בצורה יעילה, ללא קשר לסובסידיות, לעומת תכנון עירוני קומפקטי. הרחבות:
http://www.tlv1.co.il/?p=4780
http://yodannotes.wordpress.com/2011/04/05/%D7%A4%D7%A2%D7%A8%D7%99-%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA/
אני חושב שזה מזיז אותנו דורות אחורה כיוון שזה מגביל את חופש הניידות של אנשים שבעיני הוא לא נפרד מחופש דיבור, עיסוק וכו'. אין לי ספק שהבעיה של מחירי הדלק בטווח הארוך תיפתר: או שיעברו לצורות הנעה אחרות שיהפכו ליותר אטרקטיביות ככל שמחירי הדלק יעלו (כבר עכשיו רואים את ההיברידיות בכל מקום) או שיווצר משבר שיוזיל את מחירי הדלק בצורה משמעותית. אתה מציע לא רק שינוי תיכנוני אלא גם שינוי תרבותי שבו אנשים מחליטים שהם מגבילים את עצמם למקום מסוים. האם זה לא יעשה לרשויות מלאכה קלה באיסוף מידע פרטי על אנשים? האם לא תהיה לכך משמעות בלחץ שהמעסיקים יוכלו להפעיל? כמעט בכל תחום שאני מסתכל יש כאן בעיות יסודיות גדולות.
אני חושב שהצרה היא שאנשים לא באמת מפנימים את הבעיה ולכן יש להם בעיה עם הפתרון
כימותרפיה נשמעת כמו פתרון רע כל עוד אתה לא מבין מה זה סרטן
מה תעשו כשמחיר הדלק יגיע ל-20 שח לליטר
מה תעשו כאשר כתוצאה מכך יתייקר גם המזון
והחשמל
ומחיר ראלי של מכונית יהיה בסביבות
100 אלף שח?
על מה תוותרו?
אפשר על ידי עירוב שימושים, בנייה בתוך הערים, אופניים חשמליים ותחבורה ציבורית
לחסוך חלק גדול מהאנרגיה של התחבורה
אפילו הכנו תוכנית כזו
עבור ישראל
אבל בבקשה אל תאשימו אותנו בכך שהפתרונות לא
מוצאים חן בעינכם
http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%91_%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%AA_%D7%9C%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%90
לא אנחנו יצרנו את הבעיות
רק סיפרנו לכם עליהן
אין לי אפשרות לעבור לעבוד קרוב לבית. פשוט אין. לא רק אני, רוב האנשים בארץ לא יכולים לגור קרוב למקום העבודה שלהם.
מה, אם החלפת מקום עבודה אתה צריך לעבור דירה? וברגע שיש ילדים – עוד יותר מסובך. תעביר אותם בית ספר? גן? תמצא מאגר חדש של בייביסיטריות?
עזוב מקומות עבודה – כדי להגיע לבית הספר והגן של הילדים שלי אני צריכה תחבורה כלשהי. כדי לקחת אותם לחברים שלהם אני צריכה תחבורה.
זה לא הגיוני. הערים שיש בהן תכנון עירוני משובח בנויות על עירוב שימושים *עם* תחבורה ציבורית יעילה.
אני חושש שכרגע אבדת את הקול שלי.
ברור לי באיזה עולם אתה חי. אבל לך לא ברור באיזה עולם אנשים אחרים חיים. אנשים עם ילדים, שצריכים לגור ליד ההורים שלהם, גם אם זה במקרה בחדרה, או נתניה, או חיפה. אנשים עם בן\בת זוג, שגם הם צריכים למצוא עבודה. אנשים בשוק העבודה של ימינו, שאינם עצמאיים, ומן הסתם יחליפו מקום עבודה כל שנתיים-שלוש. אתה כנראה לא שם, לפחות עדיין. לאנשים אין ברירה, אלא לחלק את חייהם בין מקומות רחוקים זה מזה. כי עבודה. כי הורים. כי לימודים. כי אי אפשר לעבור דירה כל שנתיים-שלוש.
ולמרות כל זה, אתה רוצה בשם איזו אוטופיה ערטילאית להעניש אותי. לא, ברצינות, מה אתה מציע לנו לעשות? לשכור מטפלת? להשאיר מישהו מבני הזוג בבית כל היום כדי לטפל בילדים? לא, ברצינות, כי התכנון לטווח ארוך הוא נחמד. אבל בינתיים אתה מתכנן איך לפגוע *בי*.
הפתרון הזה לא ישים במדינה הקיימת. פשוט- היא קטנה ומלאה כמו שהיא.
שמעת על מחירי הדיור לאחרונה?
אם תרצה לבנות משהו כזה תצטרך ליישב את הנגב. ואני לא חושבת שתוכל להעביר את כל המשפחה שלך לשם => את הנסיעות בכל הארץ תצטרך לעשות.
בכלל, למה שאדם יהיה מוגבל לשטח מצומצם? למה שלא נטייל קצת בארצנו הקטנטונת? אני לא רוצה שכל טיול שלי לגולן או לירושלים יעלה לי הון תועפות, הוא עולה גם ככה לא מעט גם לפני השטות הזאת.
רוצה פיתרון יותר טוב? לפטר כמה שרים, להוריד להם את המשכורת שהחוצפנים מעלים לעצמם כשהם בכלל בקושי נמצאים בישיבות הכנסת, במקום להעלות מיסים על הדלק. אני חושבת שהשכר שלהם גבוה מדי ביחס לעבודה שהם מבצעים תכלס.
ויעול התחבורה הציבורית צריך להתבצע בלי קשר לנ"ל. גישות ישירות במקום הסיבובים שמתבצעים כיום יוזילו להם ולנו את העלות.
מקומם ההצעות שלך וגם לא מציאותיות.
יש אנשים שעובדים עם ציוד כבד והם טכנאים, האם תיקח להם את הפרנסה בשם חיסכון בצורך בדלק?
המקום שאני עובדת בו יחסית קרוב אליי לבית ברכב.
מדובר על עשר דקות נסיעה, אבל אם אני צריכה לקחת אוטובוס מדובר על שלושה אוטובוסים שבסופו של דבר אני מגיעה לעבודה אחרי שעה וחצי נסיעה מיותרים.
פשוט חבל על הזמן שלי כשאני יושבת באוטובוס.
אני לא יכולה לרכב על אופניים לעבודה כי הרכבים על הכביש מסוכנים מאוד ולא בא לי לההרג כי אני לא נמצאת מאחורי שילדה של רכב.
ומילא לרכב על אופניים, נגיד שכולם ביום בהיר אחד מפסיקים לנהוג למעט אוטובוסים ומשאיות מקום עבודתי נמצא בתחתיתו של הר אז לנסוע חזרה הביתה יהיה קשה ומטורף וייקח כמובן יותר משעה וכבר עדיף לעשות את זה בפחות מאמץ באוטובוס שעה וחצי.
אתה פשוט לא חי עם העם אתה חי בבועה.
במקום למצוא פתרונות תחבורתיים, במקום לקחת תקציבים מהחרדים ולתת אותם היכן שבאמת צריך אתה מציע שמחיר הדלק יעלה.
אל תשכח שמחירי החשמל יעלו בהתאם והאוכל יעלה בהתאם אבל המשכורת תישאר אותו הדבר.
אנא התכבד בבקשה ותגור עשר דקות ממקום העבודה ותלך ברגל כדי לשמש דוגמא לכולנו.
טוב,
התגובה הזו היא לכל מי שטען שאי אפשר לגור קרוב לבית או להסתדר בלי רכב, או שאי אפשר לשנות את המצב הקיים.
התשובה היא שכן: אפשר לעשות זאת, לא מיידית ולא על ידי הפסקת התחבורה הציבורית אבל כן על ידי פעולות כגון הפסקת בנייה לא רוויה ועידוד עירוב שימושים.
לדוגמא, להציע לבעלי בתים בראשון לציון להרוס את בתיהם ולקבל זכויות בניה רבות יותר אם יפתחו חזית מסחרית או יפתחו קומות לעסקים, להציע כן תכנון ארוך טווח.
עמיאל,
אני אתמול דיוושתי על אופני לפתח-תקווה ממרכז תל-אביב ובחזרה. מדובר על 40 דקות נסיעה לנסיעה שלוקחת ברכב אותו הדבר. אני מעריך שה"עשר דקות" שאתה נוסע הן עשר דקות תיאורטיות וביום יום אתה עומד בפקק; גם אם לא, מדובר על כ7-10 קילומטר של נסיעה, מרחק שכן אפשר לעשות באופניים. להקצות שביל אופניים כדי שרבים כמוך יעשו זאת (עם כל התועלות הבריאותיות) כדאי מאוד.
קרן,
אני לא רוצה להגביל את מרחב המחיה, אני לא רוצה לצמצם אותו, אלא את היוממות שלך: הנסיעות המיותרות, אני רוצה לעזור לסביבה ולזמן שלך. אדם שמבזבז שעתיים ביום בנסיעה רואה את המשפחה שלו פחות, יש לזה גם מחיר בטווח הארוך. שעתיים של ישיבה ביום לא בריאות, וגם לזה יש מחיר, ואז צריך להוסיף את הזיהום. ואז השאלה: האם באמת היה כדאי לעבור לפרבר כדי לקבל איכות חיים? האם זו איכות חיים?
אסף,
ברורים לי כל האילוצים שאתה מציין, אבל גם ברור לי שאתה ממשיך לדבר על הבעיה: הנסיבות להתמכרות, ולא מציע פתרון. מתישהוא יגמר הדלק, מתישהוא הזיהום ישתלט. אז נכון, אתה צריך להיות קרוב להורים; אולי כדאי שתבדוק האם מקום העבודה (שמשלם יותר) עולה לך בזמן שלך יותר מאשר כמה שאתה מרוויח יותר.
דוד,
אני לא רוצה להגביל את הניידות, אני רוצה שתחשוב על מה אתה רוצה: אתה רוצה להמשיך לבזבז זמן יקר ולקרוא לזה תרבות וקדמה. גם לצעוד קדימה לתהום זה צעד קדימה אם אתה בקצה הצוק. נכון, יש דברים מהעבר שצריך להתנער מהם, ויש דברים שצריך ללמוד מהם.
יעל,
ברור שצריך תכנון ארוך. אני לא אומר לזרוק את תכנון האוטובוסים, אלא להתחיל לתכנן מעכשיו ערים שלא יהיו מפורברות אלא מסודרות.
קרן,
לבי עמך. אלא, שאין כזה דבר "העבודה שלי בחיפה". את בטוח יכולה לעבוד מהבית חצי מהזמן, או אם לא, למצוא דרך אחרת. אני מצטער, אבל נסיעה של 200 קילומטר ביום אומרת שהוצאות התחבורה שלך (בהנחה שאת נוסעת ברכב פרטי) הן 5,000 ש"לח בחודש (זמן + דלק). כלומר, את אמורה להעדיף להרוויח 5,000 ש"ח פחות אבל לעבוד במרכז.
הערים בארץ מאד לא צפופות. בתל אביב יש 7 אנשים לדונם. בפאריס 20 אנשים לדונם.
החדשות הטובות הן שרוב הצעדים לשיפור תחבורה ציבורית טובים גם עבור היבטים אחרים. לדוגמה הגברת הצפיפות העירונית.
אגב , מסקר תחבורה משנת 2003, התברר ששליש מהאנשים במרחק פחות מ5 ק"מ ממקום העבודה, ושני שליש במרחק 20 ק"מ ומטה ממקום העבודה. מרחקים שמתאימים לאופניים ולאופניים חשמליים בהתאמה. אגב, 125 מיליון סינים משתמשים היום באופניים חשמליים.
במקומות שבהם עלות התחבורה יקרה מאד יחסית להכנסה – לדוגמה באפריקה – נוצר מצב שבו הורה אחד חי ועובד בעיר אחת ושולח כסף למשפחה. בתכנון גרוע של התחבורה ערים והכלכלה שלנו זה גם המצב שאנחנו יכולים להגיע אליו. מי שרוצה דוגמאות מערביות – בסדרה "הלב" מארקו חווה דבר דומה כשאמה שלו נוסעת לצד השני של העולם. למי שלא רוצה כאלה דברים – כדאי להתכונן מראש.
(רמז – זה לא אומר להכין עוד העתקים של ערים כמו חדרה או נתניה או מודיעין בנגב)
התשובה שלך כל כך (לנשום עמוק ולא לקלל) חסרת השכלה שזה נוראי.
דבר ראשון אני בחורה.
דבר שני אני לא גרה בעיר כך שכל מקום עבודה שלא אבחר תמיד יהיה רחוק מביתי אלא אם אני ארצה לעבוד במלצרות ונחש מה תהיה תשובתי.
אני גרה על הר, תדמיין את הר הכרמל שבחיפה.
נגיד אני גרה על ראש ההר ואני עובדת בתחתית ההר.
לרדת ממנו באופניים זה מגניב, לעלות חזרה , קצת פחות.
אז אני גרה בטבעון, ולנסוע באופניים בתוך טבעון זה כמעט גובל בהתאבדות שלא לדבר על ירידה מקרית טבעון לכפר חסידים.
איפה שאני עובדת ובשעות שאני עובדת בהן אין לי פקק ולא עיקוב פיצפון מבחינת נהיגה. אלו לא עשר דקות תיאורטיות אלו עשר דקות ממשיות שמביתי למקום העבודה.
לעומת זאת אם אני צריכה לנסוע באוטובוס כי נגיד, האוטו שלי מקולקל.
אני צריכה לנסוע למרכז טבעון, ממרכז טבעון לקחת אוטובוס ליגור ומיגור לקחת אוטובוס לכפר חסידים כדי להגיע מספיק קרוב למקום עבודתי.
אתה יכול להגיד לי שאני יכולה ללכת ברגל מיגור לכפר חסידים.
אבל אני סוחבת על עצמי ציוד רב כי אני נמצאת במקום עבודתי יומיים ברציפות בכל פעם.
אני גם לוקחת איתי את הכלבה והחתול וכל זה על אופניים פשוט לא יקרה.
אפשר לוותר על הכלבה והחתול ושבעלי שנוסע וחוזר מעפולה בכל יום יטפל בהם.
הוא יכול לוותר על הרכב אבל נסיעה הביתה תתארך לו גם בשעה וחצי.
אך כמו שכתבת, ברגע שצריך לנסוע שעתיים לכל כיוון זה פוגם באיכות החיים.
אז יש לנו רכבים פרטיים ובמקום למצוא את עצמינו על הכביש יותר משעה וחצי.
ואם נעבור לגור בעפולה לי לא תהיה עבודה.
עוד דבר –
הדלק לא ייגמר בשום שלב כל עוד חיות מתות ואנשים מתים.
הנפט הוא תוצר של דחיסה של בעלי חיים מתים ועוד גורמים.
במקום למצוא פיתרון כי רוב הנפט נמצא בריכוז בארצות ערב וכל תנודה בכל מקום גורמת לעלייתו או ירידתו אתה מעוניין לחסל את הנהיגה הפרטית.
לפי הבנתי עיניין של מחירי הדלק הוא בשביל לעודד את האזרחים לקנות רכבים חשמליים. וגם פה לא מעוקצו ולא מדובשו.
מדינת ישראל לא תוותר על המיסים השמנים שלה מהאזרחים שצריכים לנהוג בצורה פרטית. (כגון מוניות, טכנאים ומובילים, משאיות וכו').
רכב חשמלי עולה פי כמה וכמה מרכב רגיל ולכן אין סיכוי שאוכל להרשות לעצמי רכב כזה איי פעם.
עליית מחירי הדלק תעלה את המחיר של הכל.
אז גם אם אתקין קולטני שמש כדי לא לשלם לחברת החשמל וגם אם אתחיל לנסוע באופניים תוך כדי תפילת הדרך כי יש אנשים שיש להם כסף לנסוע במכונית.
עדיין מדינת ישראל תחפש איפה לתקוע לי מיסים בלתי הגיוניים.
אתה רואה את הפיתרון הלא נכון מול הבעיה הלא נכונה.
הדלק לא כזה יקר, הוא זול, הוא רק בנוי ממיסים וממס על המס.
מדינת ישראל צריכה לכסות את מחיר אחזקת האזרחים הלא משלמי מיסים הפרזיטיים הנקראים חרדים.
היא צריכה גם לממן את ההתנחלויות הבלתי חוקיות.
היא מממנת רבנים ואת משרד הדתות.
ובמקום להציע להפריד דת ממדינה ובכך להגדיל באופן מדהים את התקציב ולהוריד מיסים היא ממשיכה לתת אוכל לאוכלי חינם.
עמיאל,
אני חושש שאת טועה, בעיקר בגלל שאין מה לעשות: הדלק יגמר; אנחנו צורכים הרבה יותר ממה שנוצר. וגם במקרה שלך: אולי אופניים לא ממש יועילו, אבל כלי רכב חשמליים כמו קורקינט כן יכול לעזור, למרות שאני חושב שאת שוגה כאן.
הפתרון הוא לתכנן, וגם אם זה אומר לא לבנות ערים על הר אלא מתחת, זה חלק מבעיית התכנון.
את האמירה שדלק ייגמר אני מכירה שנים על שנים.
יש אנשים שנולדו לפני שנות ה-80 שנאמר להם שעד שיוציאו רישיון לא יהיה יותר דלק בעולם שלנו.
דלק יהיה גם עוד 500 שנה.
הסיבה שהוא יקר כי רוצים שתאמין שהוא יקר ושהוא ייגמר ושהוא מצרך שאי אפשר בלעדיו.
כשייכנסו המכוניות החשמליות והשימוש בדלק ייפחת כי אנשים כמו שטייניץ ורעיו ייקרו את הדלק ללא הצדקה פתאום מחיר הדלק יירד פלאים.
אבל מחיר החשמל יעלה כמו זהב וגם זה יהיה ללא הצדקה.
לבנות במקומות מישוריים זה לא דבר שהגיוני לעשות.
הייתי מביאה אותך לאיזור שאני עובדת בו שנחשב למישורי.
גודל הסדקים שיש בבתים הוא משהו שאתה לא תאמין.
אתה יכול לוותר על דלתות ולהכניס את המשפחה דרך הסדקים בבית.
המצב דומה גם בבנימינה שהוא איזור יחסית מישורי, האדמה זזה.
על ההר אתה יכול לבנות בתים שיהיו עמידים יותר במחיר פחות.
כדי לבנות בצורה יציבה בית במישור אתה חייב להשקיע בתשתיות.
אתה גם מגביל את האיזורים שאתה יכול ליישב בצורה דרסטית.
כל הצפון הוא הרים וגבעות, האם היית מוותר על יישובים שלמים ולוקח את כל האדמות שכרגע נודעו לחקלאות בשביל בניית בתים במישור?
הפנטזיה שלך נחמדה, אוטופיה מתוקה אבל פשוט לא מציאותית.
עמיאל, אם את מודה שאת בורה, למה לכתוב במקום לקרוא.
מחיר הדלק בעשור האחרון עלה פי 3.5. רוצה להתערב פי כמה הוא יעלה בעשרון הבא? הניחוש שלי – ביותר.
מחיר הפחם (ולכן החשמל) עלה בשעור דומה מאד למחיר הדלק.
הנתונים אגב, מהבנק העולמי:
http://siteresources.worldbank.org/INTPROSPECTS/Resources/334934-1322593305595/8287139-1326374900917/GEP2012A_Commodity_Appendix.pdf
הנפט הוא כנראה תוצר של דחיסת יצורים חיים – אם כך אין בעיה, כל מה שצריך לעשות הוא לחכות כמה מאות מיליוני שנים ותקבלי נפט. הקצב שבו אנחנו מכלים נפט גבוהה בהרבה (פי כמה מליונים) מהקצב שבו הוא נוצר.
יונתן אולי מעוניין לחסל את הרכב הפרטי (דבר שחיסל יותר ישראלים מאשר החמאס, אש"ף וצבאות סוריה ומצרים לדוגמה- מעל 30,000 איש ועוד הגלגל נטוי, וזה רק מתאונות דרכים), אבל מחיר הדלק העולה הוא לא מזימה שלו, לא של שי אגאסי ולא של מדינות ערב (ראי, משבר הנפט 1973, קרטל אופק).
מחיר הדלק באמת מעלה את המחירים של הכל. כעת השאלה היא על מה תוותרי? על חימום בחורף? מיזוג בקיץ? מזון? תרופות? מים? אגב, אם רכב חשמלי הוא יקר, כמה את חושבת יעלה מחיר מכונית בנזין כאשר מחיר הדלק יהיה 200 דולר לחבית? (רמז – מכונית מכינים ממתכת והכרייה של המתכת צורכת המון המון אנרגיה).
יש לפחות אדם אחד שאני מכיר שטען שהוא עלה בלי הרבה בעיה עם אופניים חשמליים את הכרמל. אגב, לפי העצה של יונתן – גורי קרוב לעבודה או עבדי קרוב לבית – בתחתית או למעלה.
מדינת ישראל אכן גובה מיסים על ימין ושמאל. זה לא קשור לעובדה שמחיר הדלק עלה פי 3.5 בעשור האחרון. אם המיסוי כעת הוא 4 ש"ח מתוך מחיר של 8 ליטר, כאשר מחיר הדלק יעמוד על 16 ש"ח לליטר, גם אם נניח שהמיסוי ימשיך לעמוד על 4 ש"ח – זה יהיה לא רלוונטי.
דלק באמת יהיה גם עוד 500 שנה. רק לא יהיה משתלם אנרגטית לשאוב אותו. כמו שיש זהב באוקיינוס . המון. רק בריכוז שלא כדאי להפקה.
אם אמרו משהו לא נכון או לא מדוייק בשנות ה-80 , זה לא אומר שהוא היום לא נכון. כמו שגנרל יכול לשרוד 100 קרבות בלי שריטה ולהתפוצץ לרסיסים בקרב ה101.
כשבונים לא נכון, אז יש סדקים בבתים. אדמה כבדה צמודה לבית זזה. זה קשור לסוג האדמה, לא לשאלה של מישור או הר.
כאמור, ההנחה שחייבים לבנות במישור היא לא נכונה (לפחות כל עוד משתמשים באופניים חשמליים), אבל מה שבטוח – הדלק היום זול. ככל שהוא יתייקר יהיה קשה יותר למי שרחוק מהעבודה, גר בפרבר ואו עובד רחוק.
אזרח, יש גם אנשים שעולים את הכרמל ברגל ובאופניים לא חשמליות הם לא מהווים דוגמה בשבילי.
אני גם לא רואה איך אמא שלי שהיא נכה תתחיל לנסוע באופניים לקניות במקום מרוחק כי אין באיזור שלנו סופרמרקט זול.
לי לא שווה לגור ליד העבודה (חוץ מהעובדה שאני גרה ליד העבודה) כי בעלי שמכניס הרבה יותר כסף ממני נוסע כל יום לעפולה.
אנחנו גם לא נגור בעפולה, כי לא תהיה לי שם עבודה.
הבית שאנחנו גרים בו הוא בית שאנחנו לא משלמים עליו משכנתא ולא משלמים עליו שכירות והוא שייך להורים שלי, אנחנו לא נעבור רק כי זה יחסוך לנו 600 ש"ח בדלק.
ביום שבו דלק יעלה 16 ש"ח לליטר אתם כבר תראו את הפתרונות צצים או את הממשלה בוערת.
ושטייניץ שחי לו בבועה לא יוותר על האחוזים של המס על הדלק.
הוא גם אמר שלא יוותר על האחוזים על הדלק.
בכל מקום אחר בעולם משלמים על דלק פחות והיו ימים שחבית דלק עלתה הרבה יותר ממה שמשלמים עליה היום.
הנוסחה שמשתמשים בה לחישוב מחיר הדלק לליטר גורמת לנו לשלם הרבה יותר.
אל דאגה, הרבה מהישראלים יבינו עניין ויעברו לגור בארה"ב שם עדיין משלמים דולר לליטר דלק.
אתה גם מתעלם מזה שמחירים באופן כללי עלו פי שלוש וחצי וכן חלק מהמשכורות גם עלו. לזה קוראים כלכלה, אבל למה לבלבל אותך עם עובדות.
חלק מעליית המחירים זה כמובן בהשפעת מחירי הדלק וחלק בהשפעת עליית המחירים והצורך להשוות את המשכורות בהתאם.
דווקא ככל שהעולם מתקדם צריך לאפשר תנועה רחבה יותר.
להמציא תחבורה שתאפשר לנסוע מצד אחד של המדינה לצידה השני בכמה שפחות זמן, שלא לדבר בין מדינה למדינה.
לעשות ערים שכוללות את הכל כדי שלא נצטרך לזוז זוהי טעות פאטלית.
לחשוב שנתחיל לנסוע באופניים וכל מני ציוד חשמלי לנסיעות קצרות טווח זה הזייה נחמדה.
זו חזרה אחורה בזמן.
**גם בנייה של ערים מתוכננות ומהונדסות שלא תצטרך ללכת יותר מעשר דקות לכל כיוון תיגזול אנרגיה.
ויש יותר מכוניות שמחכות שיקנו אותן מאשר אנשים שמסוגלים לרכוש אותן.
הן מחכות במחסנים ומחירן יורד בצורה דרסטית.
כשדלק יעלה 200$ לחבית יהיו מלחמות כאלה שמיד לאחר מכן חבית תעלה 50 דולר וכולם ימשיכו לנהוג כסדרם.
יותר מטריד אותי המים מאשר הדלק כי את הדלק אי אפשר באמת למדוד. חיפשתי באינטרנט למצוא האם בארות נפט התייבשו ולא קיבלתי תשובה חד משמעית שכן.
תראה, אם הייתי מאמין בגישה של "נדפוק את האזרח הקטן, והשאר יסתדר מעצמו", הייתי מצביע לביבי. בשוק הזה, מה לעשות, יש לו הרבה נסיון משלך. רק מה, הגישה של להצביע למי שמצהיר מראש שהוא ידפוק אותי לא ממש מדברת אלי.
אסף, במה הגישה של "בואו נתעלם מבעיה ונקווה שהיא תסתדר בכוחות עצמה" שונה מ"נדפוק את האזרח הקטן (והאזרח הגדול)"? מחיר הדלק עולה. אפשר לדמיין שהורדת מס תשנה משהו מהותי בתמונה הזאת, אבל העובדות לא תומכות בטענה הזאת. לא כשהורדת המס קשורה להורדת הוצאות אחרות, ולא כאשר המס עצמו הוא לא הסיבה להתייקרות הדלק.
עמיאל, האם לא נראה לך שהגישה שאת מאמצת היא ילדותית במקצת? אם לא מפריעים לך מחירי הדלק הגדלים, הרי שאין לך מה להתלונן. אם הם כן מפריעים לך, מה בדיוק הפתרון שלך? לסמוך על השוק? השוק לא פותר את הכל (כי הוא לא יכול לבנות מחדש ישובים פרבריים) וגם אם תשרפי את הממשלה זה לא ישנה הרבה.
המחירים של הדלק עלו בצורה ראלית פי 3.5 , כלומר הם עלו יחסית לחישוב הכלכלי שמנסה להשאיר את רמת המחירים קבועה על פני שנים. כמובן שבעשור האחרון , בכל מדינות המערב, המשכורות לא עלו פי 3.5. מחיר הדלק העולמי הגבוה בהיסטוריה היה לפי טענת הבנק העולמי בשנת 2008. כך שגם הטענה שהיו ימים שבהם שילמו יותר על חבית דלק לא נכונים ונובעים ממשאלת לב.
מחירי הדלק עלו, הם באמת עודדו כמה מלחמות וכמובן שכתוצאה מכך מחיר הדלק עלה , לא ירד.
"דווקא ככל שהעולם מתקדם צריך לאפשר תנועה רחבה יותר."
זה כמו לכתות
"ככל שהזמן יתקם אני רוצה להיות עשיר יותר" – אף אחד לא מבטיח שזה באמת מה שירתחש. זו משאלת לב.
נראה לי שהמציאות מאיימת עליך ושאת מנסה לברוח לכל מיני פתרונות ורעיונות לא מבוססים (כמו זה שיש מזימה בינלאומית להעלות את מחירי הנפט כדי לקדם רכב חשמלי לדוגמה, או זה שאין קשר בין מחיר הנפט למחיר הפחם) העיקר שתמשיכי לחיות כמו שאת רגילה ותשרפי את הממשלה כשזו לא תצליח להתאים את המציאות לתמונה שהתרגלת אליה. השעירים לעזאזל הבאים יכולים להיות שי אגאסי, הארגונים הירוקים, תאגידי הנפט, וכו'.
האזרח, לא מכיר את הגישה של "בואו נתעלם מהבעיה". אם תציג את האני מאמין שלך לגביה, ותסביר מה ההבדל בינה ובין הגישה שמוצגת כאן, אדע לענות לך מה ההבדל ביניהן.
אסף למעשה כמה בעיות
1. דלק הוא משאב סופי ולכן יום אחד הוא יגמר. נניח בברית המועצות (יצרנית הנפט הגדולה בעולם כיום) תוך 22 שנה בקצב השאיבה הנוכחי ובהנחה שלא ימצאו שם מאגרים חדשים.
2. עוד הרבה קודם – בגלל הגידול באוכלוסיה, הגידול בשימוש במכוניות והיבטים של החזר אנרגטי יורד – הדלק מתייקר (ראה כאן לדוגמה)
http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Energy_prices_2005.png
כשההשלכות של זה הן חמורות במספר תחומים בכלכלה – תחבורה, ייצור , מזון
3 לזה אפשר להוסיף היבטים נוספים שנגרמים בשל שימוש גבוה במכוניות כמו ייקור הדיור, זיהום, מלחמות, תאונות דרכים, התחממות עולמית, הכחדת מינים, פרבור, סתימת האקוויפרים שלנו , הגדלת אי השוויון וייקור המזון.
בוא נגיע להסכמה, לפני שמדברים על הצעה לפתרונות על זה שאלו באמת בעיות
אלו באמת בעיות. אבל לא הרחבת על העמדה שלך, של "בואו נתעלם מהבעיה". כי אף אחד אחר כאן לא העלה את העמדה הזאת, פרט לך. ואם אתה לא תסביר, מי כן?