אני לא יודע אם אני שמח או עצוב שחנן כהן כינה אותי היום שמאל מתון. אני חייב להודות, מעולם לא יצא לי לדבר עם חנן, למרות שהוא מצטייר כאיש מעניין ואידיאולוג שמאמין במפלגת העבודה עד כדי שמוכן הוא לוותר על עבודתו למספר חודשים בכדי להקדיש את זמנו לעמיר פרץ. באותה נשימה שחנן מכנה אותי "שמאל מתון" הוא מכנה עצמו "שמאל מובהק", אולי מילה אחרת לשמאל קיצוני, אולי לא. אני אף פעם לא ראיתי את עצמי כשמאל קיצוני, מצד אחד, מצד שני, העבודה שלי תמיד היתה לקדם את ערכי השמאל כמו שאני מכיר בהם: הומניזם (האדם במרכז), שוויון (זכויות, חובות, חירויות והזדמנויות) ושמירה על שלטון החוק. עבורי, משום מה הדברים האלו הביעו איזושהיא מידה של מרכזיות. הייתי רואה את האידיאולוגיה שלי כמרכז, כשיש משמאל ומימין דוקטרינות אחרות.
מה זה שמאל מתון בעצם? איך מבדילים בינו לבין שמאל קיצוני או מובהק? איך מזהים עמדות? האם השמאל הקיצוני הוא כמו הימין הקיצוני ומוכן לנקוט באלימות כדי לקדם את המטרות שלו?
אני חושב שיותר הפריע לי, שהוגדרתי כמו ישענר זאף, כשמאל מתון, שאני חושב שהמרחק שלי משמאל מתון (שמאלה) קרוב למרחק שלו משמאל מתון (ימינה), אבל לא נורא, אני אתגבר.
בינתיים, כואב לי הראש רצח משאלה משפטית שמטרידה אותי כבר יומיים. אני מניח שאני אכתוב עליה מחר לטור באנשים ומחשבים, אחרי שאני אסיים עם החלק הראשוני של הטיפול בתיק.
אני לא מפוקס. אני מפסיק.
יהונתן,
בעיני, השמאל הקיצוני הוא השמאל ששולל את זכותם של היהודים לחיות כאן. כל השאר הם רמות שונות של שמאל.
הימין אותו כנ"ל אבל לגבי הערבים.
מבחינתי האישית, אתה מה"טובים". כל השאר זה גוונים של אדום.
חנן,
טוב לדעת.
מבחינתי אני רגיל שקוראים לי קיצוני כי אני מדבר על דברים כמו רפורמות בקניין הפרטי וזכויות חברתיות, אז אני לא יודע. אולי טוב שיש אנשים שחושבים אחרת.
בכל מקרה, תודה על מרכוז השמאל.
אני לא מבין מהיכן הגיע המרכז הזה.
כלומר – שמאל וימין הם לא צדדים, אלא אוסף של מאפיינים אידיאולוגיים. הלא כן?
אני, למשל, נוטה להיות שמאלן-מדיני, וימני באספקטים החברתי והדתי.
לדעתי, רבים רואים את עצמם כמרכזיים. אינני רוצים לתפוס את עצמנו כקיצוניים, המתקשרים לסהרוריים ושוליים.