כולם רוצים להיות מפורסמים, וג'ילט מצליחה עם זה.

[עדכון 09:45: התגובה של יובל ספיר בפוסט אומרת שהוא, לפחות, הוחתם על טופס לתת אישור, מה שמעורר שאלות אחרות]

המסחור של המרחב הציבורי יוצר בני-כלאיים בעייתיים במיוחד, שאחד מהם הגיע בשבוע האחרון למרחב הציבורי שלי שוב. בשבוע שעבר החליטה חברת ג'ילט לצאת בקמפיין פרסומי תוך שימוש ברצי מרתון תל-אביב, אשר לו היא נתנה חסות רק לא מכבר; כמובן, שלמשתתפי המרתון לא היתה ברירה אלא לאפשר לג'ילט, נותנת החסות לאירוע, לעשות שימוש בדמותם וצילומם לצרכי פרסומת (למרות שאגב, תקנון התחרות לא ממש מזכיר זאת). מה שיוצר כאן לא מעט בעיות:

כידוע, ה'זכות' להשתמש בשמו של אדם, בדמות שלו או בצילום שלו לצרכי פרסומת (להבדיל, נניח, מצרכי דיווח עיתונאי) היא חלק מחוק הגנת הפרטיות, האיסור המפורש הוא על "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח". בעניין זה בתי המשפט היו חלוקים בשאלה מהו בדיוק "לשם ריווח". במקרה אחד פסקו כי צילום של חוגגת בחתונה ברקע, כאשר התמונה היא לקידום עסקי שמלות כלה אינה פגיעה בפרטיות (ע"א 1055/09 ליאת שרצר בר נ' רבקה סמיירה (ריבה) ואח'); אבל במקרים דומים בית המשפט פסק כי שימוש בתמונה בה אישה רחצה בג'קוזי במלון לצרכי פרסומו היא כן פגיעה בפרטיות (א 32631/07 גל ליאת ואח' נ' אמריקנה אינס ישראל בע"מ). במקרה אחר, תמוה מעט, פסק בית המשפט כי שימוש בצילומו של חתן אשר הביט למצלמה וחייך לא היתה פגיעה בפרטיות בגלל ההסכמה לצילום באותו הרגע (א 41066/07 דניאל גרין נ' איזק רוזנבאום).

מה שברור כאן הוא שגם אם היתה הסכמה לצילום, וגם אם היה בתקנון סעיף כלשהוא שמאפשר זאת (מה שלא היה, אגב), ספק אם היתה למשתתפים במרתון זכות בחירה. כלומר, אלה רצו לאורך קילומטרים, והאפשרות היחידה שהיתה להם להשתתף במירוץ היתה גם להסכים לסעיף בעייתי (אם בכלל היה, שכאמור לא בטוח שהיה), כמו גם לפגיעה בפרטיותם על ידי מעקב אחריהם באמצעות שבב RFID. האם במצב כזה אפשר להניח שהיתה הסכמה או יידוע של המשתתפים?

ברור שג'ילט עושה רווח מההשתתפות כאן; זה מסע פרסום שמזהה אותה עם מותג כלשהוא, עם מרתון ועם הרצים. אכן, אותם רצים אינם 'מפורסמים', ונתנו את הסכמתם להשתתף במרתון. אבל האם ראוי לחלוק זאת עם כל העולם? העניין הוא פשוט, אם ג'ילט היתה רוצה לשכור דוגמנים, היא היתה צריכה לא רק לשלם להם, אלא גם לקבל את ההסכמה המפורשת ביותר לשימוש (א 162477/09 אליזבת פארן נ' חן מסיקה ואח'), במצב כזה ההסכמה היתה משמעותית ופועל יוצא של מקח בזכויות.

מה שמדאיג הוא שעם איך שהחברה הופכת להיות, לאף אחד לא איכפת כי כולם רוצים להיות מפורסמים.

13 thoughts on “כולם רוצים להיות מפורסמים, וג'ילט מצליחה עם זה.

  1. בתור מי שהשתתף מספר פעמים במרתון, תהיתי גם אני האם יש סיכוי שפתאום אראה את תמונתי מתנופפת על שלטי חוצות.
    לאחר המרתון האחרון נגשה אלי דיילת חביבה ושאלה אותי אם ארצה לחתום על אישור להשתמש בתמונות שלי לקמפיין. אני הסכמתי (וחתמתי) אשתי (שרצה גם כן) לא. כך שהייתי רוצה לחשוב שכל מי שדמותו מתנוססת על שלטי חוצות אכן אישר.

  2. יובל,
    תוכל לסרוק ולהעלות את האישור, אני רוצה לראות אותו? אם כן, אז זה משנה את כל התמונה.

  3. האמת שלא ביקשתי עותק :-)
    להגנתי יאמר שבדיוק סיימתי לרוץ במשך קצת יותר משעתיים והייתי מרוכז יותר באיך להגיע לדוכן שבו מחלקים יוגורט…

  4. אוקי, אז יש חתימה שלך איפשהוא על טופס, שאתה לא בטוח שקראת, ושאתה לא יודע מה כתוב בו.

    משעשע כל הסיפור. בכל מקרה,

  5. החברה ביקשה את החתימה של כולם על טופס סטנדרטי כזה בתמורה לכך שכל אחד יקבל תמונות שלו מהמרוץ. בעייה חוקית אין פה.

  6. יואב,
    יש לך עותק של ה'טופס'? והאם החברה גם התנתה את מתן התמונה בחתימה על טופס?

  7. ממני לא ביקשו חתימה על טופס, אבל שלחו לי SMS לפני כשבועיים בו אמרו שהתמונה שלי "נבחרה" לקמפיין, ושאם אני מסכימה לשימוש בה – שאשלח להם את המייל שלי והם יעבירו טופס. מאחר שאין לי עניין בפרסום לא הסכמתי ולא שלחתי. הנחתי שדי בזה (אבל אני לא תל-אביבית ולכן אין לי דרך לוודא שלא השתמשו בתמונה).

  8. יהונתן, גם אני רצתי במרתון וידידה שלי מופיעה בפרסומות החוצות.
    ההצלבה נעשתה באמצעות ה-QR קוד המודפס על מספר החזה.
    כל התמונות עברו זיהוי אוטומטי ובאתר התמונות של המירוץ ניתן לקבל תמונות לפי שם או מספר חזה.
    בנוסף, מי שחפץ בכך, יכל לאשר אפליקיצית פייסבוק המעבירה את תמונותיו ישירות לפרופיל הפייסבוק שלו, לאלבום שנוצר לשם כך.

  9. יונתן,
    זו נשמעת לי פגיעה בפרטיות יותר גדולה מאשר כל דבר אחר: ההכללה של המידע הפרטי של כל הרצים במאגר מידע שלא ממש נתנו הסכמה היא בעיה רצינית.

    מעבר לזה: העובדה שאפשר לגשת לתמונות היא גם פגיעה בפרטיות; זה מריח ממש כמו כפיה של הכללה של מידע פרטי (לרבות מידע על צילומים) למי שמעוניין לרוץ. זה ממש בעייתי, במיוחד השיוך בין פרופיל פייסבוק לרץ, השימוש בQR כדי לזהות אנשים וכדומה.

  10. יהונתן,

    השיטה של QR מקובלת במירוצים רבים בישראל, כולל שלושת המרתונים – תל אביב, ירושלים וטבריה, כך שהבעיה נרחבת הרבה יותר. כמובן שניתנת הסכמה בזמן הרישום, אך לא למיטב ידיעתי, כמו שאתה אומר, לא ניתן להירשם ללא הסכמה זו.

  11. יונתן,
    תוכל להפנות אותי לסעיף בתקנון שמאשר לג'ילט לאגור את המידע בצורה אלקטרונית ולעשות אותו זמין ברשת?

    יש הבדל בין מאגר מידע לצורך ניהול המירוץ בלבד (ואז, אגב, לא צריך את שם הרץ והפרטים) לבין הפיכת המידע לזמין ברשת.

  12. קצת סדר:
    ג'ילט לא צריכים את הקוד (שדרך אגב אינו QR code, אבל זו כבר קטנוניות) מכיוון שממילא הם עוברים על התמונות למצוא את אלו שמתאימות להם ובתמונות אפשר לראות את מספר הרץ בבירור. דרך אגב לא לכל המשתתפים היה קוד על המספר, אני לא יודע לפי מה הוחלט (כנראה נרשמים מאוחרים או משהו כזה).
    עכשיו איך מהמספר הם מגיעים לכתובת המייל? זו כבר שאלה טובה אבל אני מניח שזה נשמר במערכות של המרוץ.
    עוד עובדה מעניינת: על מספר החזה מופיע שם הרץ. מעניין אם טשטשו את זה בצילומים. אני אבדוק בפעם הבאה שאעבור ליד תחנת אוטובוס.

Comments are closed.