על הבחירות הפנימיות למפלגת העבודה: אין לי למי להצביע.

מחר (יום שלישי) יתקיימו בחירות פנימיות למוסדות מפלגת העבודה. לא מדובר בפריימריס לבחירת רשימת המפלגה לכנסת, אלא לבחירות שונות לגמרי: מדובר על בחירות למועצות סניפים ולועידת המפלגה (אם אתם חברים במפלגה, תוכלו לבדוק כאן היכן אתם מצביעים). אני אישית לא מתמודד בבחירות אלו, אבל (ואולי בגלל) גם לי, כמו לשאר חברי המפלגה, קשה להבין למי להצביע. הסיבה שקשה לי לבחור למי להצביע היא לא כי יש כל כך הרבה מועמדים ראויים, ולא כי יש כאן חיכוך אידיאולוגי ומשבר, אלא הבעיה היא שיטת הבחירות (ודובי כתב על זה מעט).

שיטת הבחירות היא כזו: סניף מייצג תושבים של איזור מסוים; במקרה של תל-אביב, יש הרבה יותר מדי סניפים ולי יש את התענוג להשתייך לסניף ד' של המפלגה. אני רציתי לדעת עבור מי אוכל להצביע ונכנסתי לאתר האינטרנט של הסניף. מתוך עשרים ושניים מועמדים לועידת המפלגה, רק שבעה מילאו פרטים כלשהם (אחת לא מילאה דבר מלבד קישור לעמוד הפייסבוק שלה) ומתוך שלושים מועמדים למועצת הסניף, רק שבעה (נחשו מה, יש חפיפה) מילאו פרטים כלשהם. כלומר, בהתחשב בכך שאני אמור לבחור שניים עשר מועמדים למועצת הסניף, גם אם אסכים עם כל דעותיהם של כל אחד מהמועמדים שפרסמו משהו, עדיין אהמר על חמישה.

הבעיה בבחירות האלו היא כפולה: ראשית, לא בטוח שההשתייכות הגיאוגרפית היא הדרך לבחור נציגים לועידה (למועצות הסניף, אולי כן); שנית, גם אם זו היתה הדרך, הרי שאין מוכרות.

העניין, שבדרך הכלל, מועמדים נבחרים על ידי "רשימה מוסכמת" או על ידי רשימת חיסול. במודל הרשימה המוסכמת, סניף מסוים דואג כי לא יתמודדו יותר ממספר האנשים אשר יש לאייש. בצורה כזו, אין באמת בחירות, וכל מי שהתמודד נבחר. אני נבחרתי לא אחת כך לתפקידים והדבר בעיקר מקובל במקומות כמו חוגים סטודנטיאליים בהם אף אחד לא מוכן להתנדב לאגודת הסטודנטים, או במועצות של סניפים קטנים.

מודל רשימת החיסול, לעומת זאת, הוא מודל בו קבלן קולות פונה למתפקדיו, ונותן להם רשימה של אנשים להצביע עבורם. בדרך כלל, אין היכרות בין המצביעים למועמדים, וגם המועמדים הם 'קופים' אשר משקפים את כוחו של קבלן הקולות בועידה. אגב, כולם מדברים על כוחם של חברי הועידה בפריימריס או בחירת הנהגה (1, 2, 3), אבל שוכחים את הכח של אותה ועידה בקביעת דברים פרוצדוראלים כמו תקנון המפלגה.

כעת, כדי לטפל בבעיית קבלני הקולות בועידה, אפשר לעשות צעד פשוט מאוד, שגם יגביר את היכולת שלי לבחור: לחייב מועמדים לא רק לפרסם את קורות החיים שלהם באתר, אלא לארגן ערב לכל סניף בו מועמדים יחוייבו להופיע ולהציג עצמם. באותו הערב הם יעמדו בפני שאלות קשות, וניתן יהיה לראות האם מדובר ב'קופים' שמטרתם להצביע בועידה עבור קבלן קולות מסוים, או באנשים עם חזון.

עכשיו, כאשר מדובר על בחירות למוסדות מפלגה, לא צריך אדם עם חזון אידיאולוגי נרחב; ההפך: צריך אנשים שמוכנים לקחת על עצמם תפקידים. לדוגמא, לתפקיד יושב ראש הסניף אני לא אבחר באדם עם האידיאולוגיה הטובה ביותר, או הקרובה ביותר לעמדותי. אני אבחר באדם עם כושר הביצוע הטוב ביותר: זה שיודע לארגן ערבי סניף, יודע לטפל בדברים מעניינים וידע גם לדבר עם כולם כשצריך.

וזו הבעיה בדיוק: אני לא יודע למי להצביע מחר, ואני לא חושב שזה ישתנה.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

3 תגובות ל-“על הבחירות הפנימיות למפלגת העבודה: אין לי למי להצביע.

  1. יונתן,

    אתה וכמו דובי כושלים בהבנת מקומו של מוסד הסניף בהיררכיה המפלגתית ובכלל את האופן בו גוף פוליטי רחב מתנהל ולכן הביקורת (גם אם תפעולית אתה צודק, בהקשר של מפגשים וחשיפה) שלך מחמיצה את העיקר.

    סניף מפלגה ראוי וצריך להתנהל באופן שוטף ורציף – מפגשים רעיוניים, פעילויות ציבוריות ופוליטיות וכו המייצרים את עמוד השדרה התפעולי והרעיוני של המפלגה כולה. הסניף הוא בסיס הפרמידה הארגונית ולכן חייב להיות מפוצל בהתאם לחלוקה כזו שתאפשר לכל כמה מאות/אלפי חברים לקחת חלק ישיר ואישי בפעילות. אחרת אין לו צידוק – מטעם זה, הנחת היסוד שלך צריכה להיות שבקרב קהל החברים ישנם כאלו מוכרים יותר וזאת על בסיס אותה פעילות מתמשכת וסיזיפית.

    אותם חברים בולטים יותר – שטרחו במהלך השנים להיות נוכחים, לתרום ולפעול זוכים ביתרון מוצדק וסביר שיבחרו. וזו בדיוק מהות הדמוקרטיה … לא מדידה על ציר אחד של ׳הצבעה׳ אלא גם על ציר נוסף: ׳השתתפות׳.

    לכן, ההנחה המוטמעת בדבריך שבחירות לסניף מתנהלות על מצע חלק, שגויה. מכאן שרק מי שטורח ופועל לאורך זמן אכן בעל סיכוי וכך בדיוק זה צריך להיות.

    בבחירות הפעם, נקטה היו׳ר בצעד לא שקול והריצה אלפי מועמדים שאינם מוכרים – אף לא לאנשי המחנה שלה עצמם – ולכן נוצר כאוס וקושי רב לזהות ולהזדהות.

    את התוצאות, תיארת היטב ועל כך אין חולק … מצד שני, תאמין לי שמרבית המועמדים אכן מוכרים למצביעים ודווקא אלו שטרחו לשים קורות חיים, הם בדיוק אלו שהופיעו משום מקום ודורשים לעצמם מלוכה (הכללה גסה שברור שאינה מוחלטת).

    יטרחו אותם מועמדים, יתייצבו ויפעלו וישתלבו בעשייה ובכך יבססו לעצמם מעגל תומכים להתמודדות הבאה … זו דמוקרטיה.

  2. פרולטר, אתה הוא זה שכושל, לא בהבנת מקומו של מוסד הסניף, אלא בהכרה במציאות. המציאות היא שהסניף בלתי רלוונטי עבור חלק משמעותי מהמתפקדים. רוב המתפקדים, אני מוכן להתערב, אינם פעילים במסגרת הסניף שלהם, ולכן אינם יכולים להכיר מועמדים על סמך פעילותם. תגיד שזו בעיה של המתפקדים, אולי, אבל אני אענה שהמתפקדים הללו הם אלו שלהם ניתנה זכות ההצבעה, והם אלו שיכריעו מחר. ואני אפילו לא מדבר על כך שרוב הסניפים פשוט לא פעילים כיום, כפי שאני בטוח שאתה יודע. והנה, גם הסניפים הללו, שאפקטיבית לא קיימים, בוחרים נציגים לועידה.

    אם רוצים שרק מי שפעיל מספר שנים יוכל להתמודד ולהבחר, זה לגיטימי לגמרי. אבל לשם כך צריך להאריך את תקופת האכשרה. המפלגה בחרה שלא לעשות כן, מסיבותיה שלה. אי אפשר, אם כן, להגיד לאנשים מצד אחד שיש להם זכות בחירה והבחרות, אבל מצד שני שאין להם זכות לקבל מידע רלוונטי כדי להצביע כראוי.

    בסניף שלי, אנשים שמכירים היטב את פעילות הסניף מודים שהם לא מכירים את רוב המועמדים (ולא, אף אחד מהלא ידועים הללו לא שם קורות חיים). כך שה"תאמין לי" שלך לא מרשים אותי יותר מדי.

  3. דובי,

    אז תדיח את מזכיר\ת הסניף – זו אחריות ישירה שלהם (או של מרכז המפלגה ובאם לא העמיד את המשאבים והתשתיות הנדרשים).

    ולמען הבהר, בתקופתי כמזכיר סניף (כן, כן – התפטרתי לאחר כהונה של קצת מעל 4 שנים וכדי לאפשר הזרמת דם חדש למערכת ;-) התקיימו לפחות 4-6 ארועים בחודש ולפחות אחד מהם כנס של 100+ חברים במה שכיום מכירים בשם "קפה פוליטיקה" (זכות היוצרים על השם לאחת מחברות הסניף).

    כל חבר סניף קיבל פעם ברבעון לוח אירועים מפורט ובחר את מה שלטעמו ולזמנו הפנוי (דיונים רעיוניים, ועדות מוניציאפליות, דיונים מכינים לועידות, קבלת קהל של נבחרי ציבור וכו' – לא חסר רעיונות) … אף אחד לא קיבל את התירוץ של לא ידעתי ולא שמעתי (החברים כולם והפעילים שרוצים להבחר בפרט) … כי לסניף תפקיד חיוני וקריטי בקיומה של מפלגת שלטון רחבה ומבוססת (אין צורך במפלגות איזוטריות\מדף או המסתמכות על כרזימה מפוקפקת כמו אצל לפיד).

    ולראיה, כאשר נדרשתי להתארגן לבחירות (יותר מפעם אחת) – גייסתי מאות מתנדבים בהנף טלפון ודוא"ל … כי זכרו והכירו והוקירו את פועלו של הסניף ובכך חסכתי למפלגה עשרות אלפי ש"ח בעלויות תפעול ויותר חשוב, היה לי צוות שמכיר את הישוב על בוריו ולא נדרשתי לתפעול המיותר של זהותונים, מטות קלפי וריצת אמוק של הרגע האחרון (שזהו התוצאה של סניף לא פעיל).

    אז החוכמה היא לעשות ולא להתלונן על חוסר העשייה (ואין הכוונה אישית אליך).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *