רימון מוצמד לדלת בית מגורים באמצעות נייר דבק. למשטרה אין קצה חוט בנוגע לפשע, למניע או למבצע למעט ראיית DNA הקושרת אדם מסוים לסרט ההדבקה. האם על יסוד ראיה זו בלבד ניתן להרשיע את האדם? זו השאלה שעמדה בבסיסו של פסק הדין בעפ 149/12 ‏ אשר אלמליח נ' מדינת ישראל. בית המשפט העליון, מפי השופטת עדנה ארבל פוסק כי ניתן להרשיע על סמך עדות זו בלבד, אלא ש"משקל הראיה ואפשרות ההרשעה על-פיה יוכרעו בהתחשב בהסבר שהציע הנאשם לנוכחות הדנ"א שלו בזירה. ככל שעלה בידו להציע הסבר מתקבל על הדעת או גרסה מזכה שיש בה כדי לטעת ספק סביר באשמתו, כי אז מובן שיש לזכותו, בדומה להלכה הנוהגת באשר לטביעת אצבע".

כלומר, על פי בית המשפט העליון, די בכך שדגימה אורגנית המכילה את מאפייניו של הנאשם על מנת להרשיע, אלא אם אותו אדם מספק הסבר סביר להמצאותה במקום. ההחלטה הזו תמוהה לא כיוון שהיא לא נכונה, אלא כיוון שהיא הופכת את עקרונות היסוד של המשפט. חזקת החפות היא כי על המדינה המאשימה הנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אכן ביצע את העבירה. כמובן שזו לא הפעם הראשונה שהלכה כזו נפסקת ביחס לראיות פורנזיות, שכן כבר בעפ 4471/03 מדינת ישראל נ' קריספין נפסק אותו דבר ביחס לטביעות אצבע, אלא שהפסיקה עצמה בעייתית בגלל ההבדל והנדיפות של ראיית DNA.

אלא, שבאותו עניין קריספין פסק בית המשפט העליון כי עצם קיומה של הטביעה יש בה כדי לזהות את המצאותו של אדם במקום, אך בהעדר מניע לא היה יכול בית המשפט להרשיע בנסיון רצח: "בנסיבות המקרה שלפנינו, מאחר שפרטים רבים אודות הרקע לאירוע הדקירה ואופן ביצוע המעשה לא הובררו לאשורם, לא הוכח, לדעתנו, ברמת ההוכחה הדרושה, כי המערער התכוון להביא למותו של חזן".

הפתח הקשה בהסתמכות על ראיות DNA היא שכל דבר שאנו נוגעים בו מקבל את הראיות האלו; בדיוק כמו טביעות אצבע, וכי קל מאוד להפליל אדם באמצעות אותן ראיות: די בכך שתאסוף שערה מגופו של אדם, פריט מזון שהאדם אכל, ציפורניים או כל פיסת מידע אורגני אחרת, כדי להצביע על המצאותו של אותו האדם במקום העבירה. וכעת, כאשר יובא האדם לחקירה (ובמקרה שלנו האדם הובא לחקירה שנתיים לאחר מכן), הוא זה שיצטרך לספק הסבר סביר לגבי המצאותו או אי המצאותו.

(ראו סקירה מעניינת על הראיה הנסיבתית במשפט העברי)

וזו הדאגה שלי: האוטומטיזציה של המשפט הופכת את סדרי עולם וחזקות חפות: במקום שבו ראיה נסיבתית מדעית מצליחה להל בשופטים בצורה כה מהירה ולהפוך את החזקות במשפט הפלילי, הרי שיש סכנה משמעותית לכך שאותה ראיה נסיבתית תביא לאוטומטיזציה של היפוך חזקת החפות: קודם כל יחפשו ראיית DNA. אחר כך, הנטל הוא על הנאשם להוכיח; אם לא הוכיח, יורשע אוטומטית. ללא כל שופט, ללא כל משפט צדק.