הסכנה האמיתית לדמוקרטיה אה-לה-ביברמן

האיחוד של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן לרשימת "הליכוד ביתנו" אינו מפחיד בגלל הקו הלאומני התקיף שלו, כפי שסוברים חלק מהפרשנים, הוא אינו מפחיד בגלל גודל המפלגה שעשויה להכנס לכנסת בשביל לשנות את שיטת הבחירות (או הממשל, מה שלא יהיה), אלא הוא מפחיד בגלל שלראשונה מזה שנים רבות, מפלגת השלטון (או חלקים ממנה), ויותר מ50% מהכנסת הצפויה, יבחרו בצורה לא דמוקרטית. אכן, בליכוד עדיין ישארו בחירות מקדימות, אבל מעניין לראות איך התמהיל שלהן יושפע וישתנה בגלל הועדה המסדרת הצפויה. יותר מזה, קיומה של ועדה מסדרת מעל הפריימריס תאפשר לנתניהו לתקן את התוצאות להרכבת רשימה שנאותה לו יותר.

לפי הצפוי, מפלגת יש עתיד של יאיר לפיד תבחר את חבריה בשיטת הועדה המסדרת, קדימה גם היא תעזר ועדה מסדרת, במפלגות החרדיות וש"ס אין על מה לדבר על בחירות דמוקרטיות. ובמפלגת ישראל ביתנו ליברמן מחליט את הרכב הרשימה. כלומר, בצורה התיאורטית ביותר, המפלגות הדמוקרטיות (מימן לשמאל) יהיו הבית היהודי, העבודה, מרצ, חד"ש והמפלגות הערביות. בסך הכל, לא יותר מ35 מנדטים לפי הסקרים האחרונים, וגם זה בתרחיש אופטימי.

הליכוד (החירות) הפסיק עם שיטת הועדה המסדרת ב1977 (בצמוד, אגב, לנצחון בקלפי) ומפלגת העבודה נטשה את השיטה ב1988 ועד עתה, מאז סוך שנות השבעים (ולמעט בחירות 2006, בהן קדימה נבחרה בצורה של ועדה מסדרת) , הכלל הוא כי מפלגת השלטון מחזיקה דמוקרטיה יציבה. זו הסכנה האמיתית: שמי שמגיע כדי לשנות את שיטת הממשל נבחר בתוך המנגנון שלו בצורה לא דמוקרטית.

דמוקרטיה, מה לעשות, חייבת להיות לאורך כל הדרך: חברי כנסת חייבים להבחר בבחירות מקדימות כדי לחזק את האמון הדמוקרטי ולהבטיח שמי שנבחר לא רק נאמן לדרך המפלגה ומייצג אותה, אלא גם מקבל את התמיכה הרחבה ממתפקדי המפלגה והמנגנון שלה. דמוקרטיה פנימית חשובה כדי לייצג את המתפקדים, ולא רק את מי שעומד בראש המפלגה. על כך אמר דברים יפים בית הדין הארצי לעבודה בעב (ארצי) 9/07 ארגון גננות חרדיות נ' הסתדרות המורים של אגודת ישראל :

"מאפייניו הדמוקרטיים של הארגון צריך שיבואו לידי ביטוי, בין היתר, בקיומן של בחירות למוסדות הארגון בהן ישתתפו כל תקופת זמן קצובה כלל חבריו. נציגי ארגון העובדים ומוסדותיו, אמונים על ייצוג העובדים חברי הארגון כלפי מעסיקיהם או כלפי רשויות המדינה. סמכותם של נציגי הארגון לפעול לייצוג חברי הארגון, מקורה בבחירתם על ידי ציבור חברי הארגון בכללו".

מה שמדאיג באיחוד של "הליכוד ביתנו" הוא חוסר הדמוקרטיה לאורך הדרך. חוסר הקריטריונים לפיהם תקבע הרשימה, חוסר היכולת לשנות אותה או להשפיע עליה מחברות במפלגה. אל תשכחו שלאותה מפלגה מגיעים עשרות מיליוני שקלים כמימון מפלגות, כספי ציבור שלנו שאמונים על מימון המנגנונים הלא דמוקרטיים בעליל. וכאן ישנה בעיה: אם מפלגת השלטון מכילה אלמנטים לא דמוקרטיים, אותם אלמנטים יחלחלו בסופו של דבר לשיטת הממשל שלנו ויהפכו את הממשלה גם לכזו.

דמיינו קואליציה של האיחוד הלאומי, הליכוד ביתנו, ש"ס ויאיר לפיד. בכל הקואליציה הרי רק הליכוד עצמה מנהלת בחירות פנימיות (וגם זה בספק, כעת). כלומר, פחות ממחצית מהממשלה אמונה על דרכים דמוקרטיות. בצורה כזו, מי יוכל לשנות את שיטת הממשל? מי שאינו יודע להתמודד בבחירות פנימיות ולקבל את אמון הציבור פעם אחר פעם?

זו הסכנה האמיתית ב"ליכוד ביתנו", לא הקיצוניות, וגם לא האופי של המנהיגים שם, אלא חוסר הדמוקרטיה הפנימית.

ואם כבר דמוקרטיה פנימית, אני רק מזכיר שאני מתמודד בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה (בצורה דמוקרטית, כמובן). בשביל לנצח בבחירות או להגיע למקום שעשוי אולי להיות ריאלי, אני צריך כמה שקלים מכיסכם. אנא, כנסו לעמוד ה'מימונה' שלי ותרמו כמה שקלים לצורך הבחירות המקדימות שלי, שתפו חברים ועזרו לי.

6 תגובות ל-“הסכנה האמיתית לדמוקרטיה אה-לה-ביברמן

  1. בעיניי אין שום דבר דמוקרטי בשיטת הבחירות הזו, ועדה מסדרת או דברים כאלה עדיפים פי כמה על שלטון הארגזים וההסתדרות במפלגות השונות.
    כדאי למצוא שיטה אחרת טובה יותר אבל בניגוד למה ששלי כל הזמן אומרת אין שום דבר דמוקרטי בפריימריז.

  2. יונתן

    האם יש אפשרות לתרום בצורה נורמלית (כלומר עם PayPal) ללא הרשמה בפייסבוק (תאמינו או לא, יש אנשים שאין להם), ללא מתן כרטיס אשראי וללא מגבלות על כמות התורמים בכל סכום (באופן לא מפתיע סכומי הביניים כבר תפוסים)?

  3. אותה בעיה כשל בוב השקט. נכנסתי למימונה והתהליך עורר בי אי שקט.

  4. היי,
    בעקרון אני לא יכול לקבל כסף דרך PayPal כיוון שזה דורש ממני לפתוח חשבון ייעודי שם, ולהכניס את הכסף.

    אם אתה רוצה לעשות העברה בנקאית, אז אני אשמח לתת לכם את פרטי חשבון התרומות שלי.

    תודה.

  5. מסכים עם יאיר. גם דובי כתב כמה פוסטים על הנושא ושכנע אותי שפריימריס זה לא דמוקרטי יותר מועדה מסדרת.

    אתה שואל " מי שאינו יודע להתמודד בבחירות פנימיות ולקבל את אמון הציבור פעם אחר פעם?" – ומי שהתמודד בבחירות כלליות וקיבל את אמון הציבור? אתה מניח שהכישורים של הצלחה בבחירות פנימיות דומים לכישורים של הצלחה בבחירות כלליות, דומים לכישורים של הבנה בדמוקרטיה, ודומים לכישורים של הנהגת מדינה. אני חושש שזה ממש לא ככה.

  6. "דמוקרטיה, מה לעשות, חייבת להיות לאורך כל הדרך"
    למה ? במה זה מועיל ? האם רשימות המועמדים שאחרי הצגת הפריימריז הפכו להיות טובות יותר מאשר קודם לכן ? מבט קצר על רשימות חירות/הליכוד והעבודה/המערך לכנסת מלמד בבירור שלא. עצם המצב שבו הדמוקרטיה הפכה להיות התמודדות בין פרסונות ולא בין אידיאולוגיות, הוא הבעיה המרכזית של המשטר הדמוקרטי. הפריימריז רק מחדדים את תהליך ההתפשטות מהערכים, ועובדתית, דווקא המפלגות נטולות הפריימריז הן אלה שערכיהן הברורים ביותר.

    יתרה מכך, עצם התפישה שחבר-כנסת יראה עצמו מחוייב קודם כל לבוחריו במפלגה ורק אחרי-כן לבוחרי המפלגה מקרב הציבור, היא בוודאי לא דמוקרטית. אבל הפריימריז מחזקים גם את התפישות האלה, וראינו את זה בעשרים השנה האחרונות, באופן המכאיב ביותר.

    וממילא, בפריימריז או בוועדה מסדרת, חברי-הכנסת מהספסלים האחוריים תלויים על-פי-רוב ברצונה הטוב של הנהגת התנועה. רק שבפריימריז אנחנו מוסיפים לתלות בהנהגת התנועה גם תלות בטייקון פלוני או בנדבן אלמוני. מה דמוקרטי בזה ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *