פעמים לא מעטות קורה שחברים יושבים ומספרים סיפורי מזירות קרב, איך נפצעו בלבנון, איך תאונת אימונים גרמה לנזק לא מועט לרכוש (ואיך ישבו על כך בכלא) ואיך חברים נפגעו. אני לא שירתתי בקרבי (לא רציתי ולא יכלתי) ולא אחת אני סופג על כך ביקורת (ויש מי שטען שאפילו 'לא שירתתי בצבא' ועקב כך אין לי שום הצדקה לדבר על עניינים בטחוניים, אותו אדם חושב גם שיש לו סמכות עליי, מסיבות אחרות), אבל גם לי יש פצעי מלחמה. לא משדה הקרב וההרג, אלא דווקא מהשדה הפוליטי.

בשנת 2003 התנהלו שני קמפיינים. הקמפיין לכנסת בחודש ינואר והקמפיין לרשויות המקומיות בחודש אוקטובר. בשניהם סיכנתי את חיי יותר מבעבר, והייתי קרוב למוות לא אחת. אם יש דבר אחד שלא ניתן לומר על מה שקרה אתמול לליעד גולן הוא שהדבר לא היה צפוי. את יום 2 הבחירות לכנסת, ה28.01.2003 התחלתי בחזרה לקפאין. אחרי חודשיים שבהם נגמלתי מהסם המר הייתי חייב לחזור אליו. כמדומני שתיתי 60 כוסות לפחות באותו יום, שנמשך מיום ראשון בצהרים עד יום רביעי לפנות בוקר.

את בוקר שלישי פתחתי בתליית שלט מול קלפי בבית ספר הדר; טיפסנו אני ובחור בשם עמית על עץ בגובה 15 מטרים כשאנו מחזיקים את החבל למשיכת הפלריג בפה ובידיים בלבד מטפסים על עץ. עמית היה ילד, בן 18 בלבד, והוא ידע לטפס על עמודים חלקים, בלי שום כלי ובלי בעיה משך עצמו במעלה העמודים ותלה לעיתים שלטים במקומות שלא היינו מאמינים. כך כל רמת השרון התמלאה בכבשים עליהן כתוב "לא בעדר של שרון" במקומות בהן לא ניתן היה להורידן. את הפלריג עצמו תלינו בצורה שהוא נראה מכל כיוון אפשרי ולעיני כל, אך מצד שני לא ניתן להורדה, במזל לא נפלנו מאותו העץ.

בהמשך, טיפה לאחר תחילת הקלפיות, קיבלתי טלפון מאחד המתנדבים, ילד בן 15 שחילק תעמולה מחוץ לקלפי. מסתבר שפעילי ליכוד הפעילו אלימות פיזית ומילולית כנגדו והגעתי מיידית לסייע. למרבה הפתעתי דובר בילדים שאני רגיל לראות מבצעים פרעות מחוץ למועדון שאני מתנדב בו, אחרי חילופי צעקות הם נרגעו והמשכתי הלאה בלפקח על הבחירות. נסעתי הלאה לבית הספר גולן, שם טיפסתי על עץ בגובה 10 מטרים בערך כדי לתלות פלריג. לעלות היה קל, לרדת דרש קפיצה לתוך פח אשפה שצילק את רגלי עד היום. לא פצע קשה, סתם שפשפוף אמרתי לעצמי. בעוד שבאותו הרגע אני צולע קצת, אבל הכל הסתדר. מצד שני, על רגל שמאל, טיפה מתחת לברך, עד היום יש לי שקע בגודל של מטבע של חצי שקל.

איומים לא היו נחלתם של פעילי ליכוד בלבד. בבחירות הארציות כמעט ונדקרתי, ואף הותקפתי על ידי פעילים אחרים כשהערתי להם על התנהגות פסולה. הגשתי תלונה שכמדומני לא נחקרה אפילו. התוקף? פעיל של מועמדת עצמאית לרשות העיר. באותו הקמפיין לא היתה יותר מדי אלימות, אבל טיפסתי על כל דבר אפשרי ונפלתי לא מעט. לא נפילות קשות, לא צלקות, רק שפשופי עור. מספרים על עידן למדן, שהיה מועמד באותה עת למועצת רמת השרון מטעם מרצ, שבבחירות הוא היה מפלרג את כל עמודי החשמל בדרך לירושלים. לא דבר מסובך במיוחד, פשוט דורש טיפוס לגבהים לא אנושיים.

בכלל, פעילות הרחוב הפוליטית היא זירת מלחמה. מנהלים חדרי מלחמה ומנהלים מאבקים אמיתיים. נכון, אף פעם לא מת מישהו תחתי או מ'הפלוגה' שלי, אבל תמיד אנשים נפצעו, נחתכו מאולרים בעת שתלו שלטים, קיבלו מכות, נפלו מסולמות. אנחנו תמיד נזהרים, אבל לפעמים, רק לפעמים, בלהט הרגע אנחנו חייבים לתלות שלט, רק כי העמוד הזה כל כך גבוה ואף אחד אחר לא יתלה עליו. אנחנו חייבים לטפס על עץ כדי להראות שאנחנו משקיעים יותר – כי כל קול חשוב. אנחנו לא מנסים שום דבר שיכול להביא למותנו.

גם אני טיפסתי על עמודי חשמל לא אחת. בצומת רעננה לפני מספר שנים. לא התחשמלתי, אבל גם לא נגעתי בחוטים. תמיד דאגתי לנעול נעליים כשאני עושה זאת. אני לא חושב שאני אטפס על עמודי חשמל יותר. לא בשביל אף אחד. יש דברים שצריך לדעת איך לעשות ויש דברים שצריך לא לעשות. יש לי מספיק פצעי מלחמה מקמפיינים אחרים.