עַצְמָאוּת (שם עצם): חופש משליטה על ידי אחרים, אי־תלות.

עצמאות אנרגטית, לא פחות. כך הגדיר יצחק תשובה את מהלך חיבור צינור הגז מקידוח 'תמר' אל חברת החשמל הישראלית; ההגדרה הובאה בגלובס, חדשות מחלקה ראשונה, ישראל היום, כלכליסט, פורבס ודה-מרקר. הציטוט שיצחק תשובה נתן בהודעה לעיתונות היה, ככל הנראה, "הפרויקט הזה ישנה את פני המשק הישראלי ויבטיח עצמאות אנרגטית למדינה". האתר של המדינה, Ynet, הגדיל לעשות, וכתבתה של אביטל להב מבשרת מפי הכתב כי "עם צאתו של חג החירות, ישראל בדרך לעצמאות אנרגטית".

וובכן, מהי העצמאות האנרגטית שניתנת למדינת ישראל? מדינת ישראל אינה חופשית משליטה על ידי אחרים בשוק האנרגיה. אכן, ישראל נסמכה בעבר על גז ממצרים שהוביל לגרעון בחברת החשמל, והדבר היה אחד הגורמים להתייקרות במחיר החשמל שלנו. אבל, מכאן ועד להגדיר שתלות של מדינת ישראל בחברה פרטית שנמצאת בגבולות ישראל, במקום בחברה שנמצאת בגבולות מצרים, היא עצמאות משולה לאמירה כי בערות היא כח.

אכן, בצעד חריג למדי, צבא ההגנה לישראל מספק אבטחה פרטית לאסדות הקידוח, ואף משתמש לכך בצורה צינית בשביל לקבל עוד תקציבים. אבל, לצורך העניין, אני רוצה להתעלם לגמרי מסוגיית תמלוגי הגז וגובהם. הטענה שלי היא שלא משנה מה יהיה גובה תמלוגי הגז, הוא יגולם במחיר החשמל.

עכשיו, נניח לצורך העניין שיצחק תשובה הוא לא מטומטם, ומכיר את חוקי המשחק. תשובה יודע שמתוך הרווחים שלו הוא יצטרך לשלם תמלוגים למדינת ישראל; לכן, הוא קובע את מחיר הגז שהוא מוכר לחברת החשמל לפי המחיר שהוא רוצה. הרי תשובה שולט במונופול בתחום הגז מצד אחד, ומצד שני, הוא יודע שכל עוד אין תחרות ממצרים, הוא יכול לקבוע כל מחיר שירצה.

במצב כזה, ה'עצמאות האנרגטית' (שוב, לא משהו שאורן זריף המציא) היא כזו שתלויה במונופולין של תשובה; תשובה קובע את מחירי הגז (בעצם, את שיעור התמלוגים), חברת החשמל משלמת לתשובה את מחירי הגז, מגלגלת את המחיר על הצרנים ובעצם הצרכנים הם אלה שמשלמים את מחיר תמלוגי הגז. ותכירו: כמו שעושים תספורת כשחייבים יותר מדי, עושים גיבנת כשצריך לשלם יותר מדי.

בתיאוריה, הגז נמכר לעוד כל מיני גורמים, ונניח, לצורך העניין, שהוא נמכר באמת במחירי שווים לכולם (שלא בטוח שהוא באמת מחיר שמשקף את המחיר הריאלי בשוק), אבל דבר אחד ברור: הציבור יהיה מי שישלם את מחיר תמלוגי הגז, לא אף אחד אחר.

וזו הקומבינה הישראלית הידועה של עצמאות: לוקחים משאב טבע, נכס ציבורי, חוף ים, נותנים ליזם לקחת את כל הסיכון על עצמו (חוץ מעלויות האבטחה, או כל מיני עלויות אחרות), נותנים לו פטורים לכל מיני שנים ואז גובים מסים שמגולגלים על הציבור.