0.
המונח "Function Creep" בא לדיון לא מעט כאשר מדברים על פרטיות; לא מדובר על "המדרון החלקלק" עליו נהוג לדבר במשפט (לדוגמא, בגצ 1265/11 הועד הציבורי נ' עינויים נ' היועץ המשפטי לממשלה), לפיו התנהגות שנסלחת במקרה מסוים מובילה להחמרה שוב ושוב, אלא לכך שכאשר טכנולוגיה מסוימת מפותחת, ויש לה מספר שימושים, שרק אחד מהם הוא רצוי וראוי, השימושים הנוספים 'נגררים' עליו ומתווספים. לדוגמא, אם מערכת הסעה המונית שומרת, כדרך אגב, את הרגלי הנסיעה של לקוחותיה, אז הFunction Creep, זחילת השימושים, תהיה למכור את הרגלי הנסיעה לחברות מסחריות, כי הן כבר שם.

1.
אז בואו נדבר רגע על ועדת המדרוג: ועדת המדרוג היא גוף שלא למטרות רווח שהוקם על ידי אתרי התוכן הגדולים בישראל ועל ידי חברות הפרסום, שמטרתו היא להעריך את כמות הגולשים בכל אחד מהאתרים, כדי למכור את הפרסומות במחיר הנכון; כלומר, ההנחה היא שסקרים אחרים, שמדדו לא בזמן אמת את הגלישה (כמו סקר TIM, שמבוסס על השאלה 'באיזה אתרים אתה זוכר שגלשת בחודש האחרון?'), לא ממש אמינים. לכן, ההתאגדות של ועדת המדרוג היתה מבורכת לשוק הפרסום. לנו? כצרכנים? לא ממש בטוח. מדוע?

2.
להזכירכם, ועדת המדרוג שכרה חברה מפולין בשם גמיוס אשר משתילה עוגיה בכל אחד מהמחשבים שלכם כשאתם גולשים, ואשר מאפשרת לועדת המדרוג לדעת לא רק כמה גולשים קוראים כל אחד מהאתרים (לחוד) אלא כמה מבין האתרים כל אחד מכם קורא, איזה כתבות קראתם, מה אהבתם, איפה התעכבתם ועוד כל מיני דברים כאלה. כלומר, כתוצאה אגבית של המדידה (עקב בחירה בטכנולוגיה מסוימת) נוצר מאגר מידע מאוד שימושים של הרגלי הגלישה של כמעט כל אזרחי ישראל.

[בהערת אגב, ועדת המדרוג עשתה גם טוב, כאשר גיבשה הנחיות לפרסום אתי, גם אם איני מסכים עם ההנחיות בצורה מלאה]

3.
לאחר הקמת ועדת המדרוג, כל מיני גופים התחילו להתלונן על המחיר; כך, לדוגמא, קבוצת זאפ החליטה שיקר לה להמדד על ידי הועדה, ושוקלת את המשך צעדיה, ומשרד הפרסום Next-In כבר הודיע על פרישתו. בעקבות טענות אלה, חיפשה הועדה דרך אלטרנטיבית לממן את המערכת הגדולה שעוקבת אחרי כל גולשי האינטרנט בישראל, ומצאה. אמש, דה-מרקר פרסם כתבה על מצבה העגום של הועדה, תחת הכותרת "
האם ועדת המדרוג באינטרנט מיותרת?"; אבל, את הניוז האמיתי, את הכותרת ששווה הרבה, כנראה המרקר פספס.

4.
המרקר מספר את הציטוט הבא מפי גל תורג'מן, מנכ"ל הועדה (ארגון שלא למטרות רווח, להזכירכם), שמסביר על חלוקת ההכנסות: "80% מתקציב הוועדה מופנים למדידה בפועל. הוועדה לא מחפשת רווח על חשבון חבריה. החלוקה היא פרוגרסיבית: כמה שאתה גדול יותר אתה משלם יותר. באסיפה הכללית האחרונה עלו טענות מצד המשרדים, וכתוצאה מכך גובשה הסכמה להפחית הדרגתית את יחס החלוקה. החל מהרבעון השני השנה ‏(הוועדה גובה תשלום אחת לרבעון, מ"א‏), כלומר מאפריל, המשרדים משלמים רק 23% והאתרים נשארים על 70%, וכתוצאה מיכולת הוועדה לייצר הכנסות נוספות ממכירת מידע או מחברים חדשים הצלחנו להפחית את החלק של המשרדים. ההפחתה תימשך עד שהמשרדים ישלמו 20%, ואז תתקיים הידברות נוספת".

5.
כעת, הכותרת הנכונה של הכתבה צריכה היתה להיות "ועדת המדרוג משנה כיוון: מתחילה למכור את המידע שלכם"; כלומר, חבל שלא חקרו יותר לעומק לראות איזה מידע נמכר: האם זה רק המידע הסטטיסטי (שהוא גם מידע שמזהה אתכם, להזכירכם), האם זה מידע יותר ספציפי, שמאפשר למשרדי פרסום גם למכור פרסום מפולח עליכם? (כלומר, קראתם כתבה על תבלינים, בואו נציג לכם פרסומות יותר רלוונטיות) או האם מדובר על מידע אחר, שאינו קשור כלל.

6.
ברור שלועדת המדרוג יש את המידע הזה; עכשיו השאלה מתי זחילת השימושים תהיה כלכלית מספיק: בפועל, מאוד כלכלי כבר עכשיו להנגיש את המידע הזה, הרבה יותר מאשר שעולה למדוד אותו. השאלה היא מדוע ארגון, שהוא הגבל עסקי לכל דבר, שאינו מאפשר (בפועל) לאזרחי ישראל לסרב לאיסוף המידע, מוכר מידע שמבוסס על הרגלי הגלישה של הציבור.