מס אחד: פתרון תיאורטי שלא יגיע לידי ביצוע.

0.
אני אתחיל מהפתרון: כדי לפתור בעיה ניכרת של החברה, אני מציע לייצר מנגנון מס אחד, בלבד, קבוע, וללא כל עלויות ראיית חשבון או ניהול חשבונות. המס, שיכול להיות מס מחזור, מס גלגלת או מס הכנסה שאינו יכול לאפשר קיזוז הפסדים או הוצאות צריך לענות על מספר כללים: (1) המס צריך להיות פשוט, כלומר: להשמיד את הצורך במנגנוני חישוב יקרים כמו יועצי מס ורואי חשבון; (2) המס צריך להיות אחיד: לא מס שונה, לא רווחים כלואים; (3) המס צריך להיות המס היחיד: כלומר, בשום מקרה לא תגבה המדינה מאדם סכום אחר.

1.
בואו נסתכל כיום על מה שאנחנו משלמים למדינה בתור מסים, מהזכרון (אני בטוח שהרשימה היא לא ממצה): מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, מס בריאות, מס שבח, מס רכישת דירה ומס רווחי הון. אחרי כל המסים הברורים האלו, יש עוד כמה מסים ששכחנו מהם: הבלו, מס אלכוהול, מס רכישת רכב ומכס. אבל זהו? לא ממש, פתאום באות עוד רשויות שלטוניות ורוצות מסים: ארנונה, אגרת רישוי רכב, אגרת הטלויזיה והרדיו, אגרת זיהום אוויר וכל יום ממציאים עוד ועוד אגרות.

2.
עכשיו, גם אם נצא מנקודת הנחה שכל אחד מהמסים האלו מוצדק, וגם אם נצא מנקודת הנחה שכל אחד מהמסים האלו נחוץ, בואו נחשוב על מנגנוני הגביה. ואני אקח את מע"מ ומס הכנסה בתור דוגמא; העובדה שמס הכנסה הוא כל כך מסובך, ושכל אחד צריך יועץ מס שיסביר לו מה הוצאה מוכרת ומה לא, וכמה מתוך אותה הוצאה, ושכל אחד צריך לחשב ולהגיש דוחות יוצרת עלות לאזרחים. למדינה, נוצרת עלות נוספת: המדינה צריכה לבדוק את הדוחות האלו, ולגבות את הכספים. עלות אחזקת גובי המסים האלו אסטרונומית, וכמובן שהם לא אותם גובים. עכשיו, חלק מהמסים האלו כלל לא משלמים את המטרה שהם נועדו לשמה: ביטוח לאומי, כמובן, כבר מזמן לא מבטח אותנו לעת פנסיה: הוא נותן הלוואה למדינה. כך מתכננים לעשות גם עם הארנונה. עכשיו, אם יש לנו כ-450,000 עסקים קטנים, וכל אחד מהם משלם בשנה 10,000 ש"ח על הנהלת חשבונות, מדובר על 4,500,000,000 ש"ח: ארבעה וחצי מיליארד ש"ח רק על התשלום לרואי חשבון והנהלת חשבונות. עכשיו, תוסיפו לזה את עלות גביית המסים, עלות רשות המסים עצמה, ונגיע לפי שניים מזה. כלומר, תשעה מיליארד ש"ח יכולים להתווסף להכנסה הפנויה שלנו (ארבעה וחצי מיליארד פחות בגביית מסים וארבעה וחצי מיליארד פחות בהוצאות) רק בזכות התהליך הזה.

3.
לכן, ההצעה שלי פשוטה: בואו נפטר מהמתווכים ונקבע מס אחד: לא מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי; אפשר גם להשתמש בממוצעים ולהגיד: אצלנו? אין כזה דבר להכיר בהוצאה מוכרת יותר, פשוט יש פחות מס. כלומר, לקבוע שיעור מס פשוט וקבוע לכל האזרחים של, נניח, 30%, וזהו. בלי מע"מ, בלי מס הכנסה, בלי ביטוח לאומי, בלי ארנונה ובלי אגרת טלויזיה ורדיו. כל מנגנוני הגביה ילכו לפח, כל מערך החישובים יעלם, ופתאום יהיה הרבה יותר קל להבין כמה המדינה עוה.

4.
עכשיו, יגידו המלעיזים שמס כזה פוגע בחלשים. התשובה שלי היא שממש לא. מדוע? כיום, החזקים לא ממש מאמינים בחוקי המס. הם מקבלים הקלות, פטורים, הטבות וכל מיני פתרונות יצירתיים. החלשים, לעומת זאת, משלמים ביטוח לאומי ומע"מ (גם אם הם לא משלמים מס הכנסה) על כל ההכנסה שלהם (כי הם מוציאים את כל מה שהם מכניסים). כלומר, במקרה הטוב ביותר, הם משלמים 18% מע"מ ו9% מס הכנסה על כל ההכנסה שלהם: 27%. זה בלי לחשב את המס על הדלק, ארנונה ושאר חברים. כלומר, לקבוע מס של 30% יעשה להם שינוי קל בלבד במיסוי: הנטו שלהם ישאר כמעט אותו דבר.

5.
והיתרון? המדינה תוציא פחות על מנגנוני אכיפה, גביה וחישוב. הציבור יוכל לשלם מס אמת בקלות.

6.
אז מי מתנגד למס אחד? כמעט כולם. למה? עובדי רשויות המס יתנגדו כי מקומות העבודה שלהם, כמו של נהגי הכרכרות, ילכו להיסטוריה; רואי החשבון ועורכי הדין גם כן; גם עובדי המערכות הפיננסיות, שנהנים היום מהטבות מס והקות ילחמו במלחמה הזו. למי זה טוב? זה טוב לכולנו. מס אחד, פשוט, קל, אחיד: כולנו יודעים בדיוק כמה משלמים, וכולנו מקבלים בדיוק אותו השירות. למה צריך לסבך דברים כשאפשר שהמדינה פשוט תחלק את ההכנסות שלנו בצורה הוגנת?

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

9 thoughts on “מס אחד: פתרון תיאורטי שלא יגיע לידי ביצוע.

  1. יוסי מכניס שלושה מיליון דולר בשנה במסגרת העסק שלו.
    שני מיליון הולכים על החזרי הוצאות שכר, שכירות, חומרים, עניינים.

    מיליון נשאר לו ביד.

    האם על יוסי לשלם 30% מס על השלושה מיליון או על המיליון שנשאר לו?

    אם על השלושה – אז מדובר בהצעה מטומטמת כי המשמעות היא שהוא ייתן את כל מה שהרוויח.

    אם רק על המיליון – אז מי בדיוק אמור לחשב מה נחשב להוצאות מוכרות למיניהם ומה נשאר בחוץ?

    והרעיון שלא לאפשר קיזוז הפסדים הוא אווילי במיוחד – הרי זה אומר לשדוד כשנישום מרוויח, אבל להתעלם מהשנים שבהם הוא מפסיד – איך זה הוגן?

  2. תמיד נכון ש"לכתוב מחדש" (קוד, תקנון מס) יוצר מוצר טוב יותר. אבל בדרך אתה בדרכ מאבד את כל הידע והחכמה שנצברה במנגנון הקודם, ולכן זה לא כל כך פשוט.

    למשל:

    מיסוי הוא לא רק מקור הכנסות למדינה, אלא גם מנגנון תמריצים רב עוצמה לקידום אינטרסיים (כלכליים ואחרים) של המדינה. למשל – קידום עסקים קטנים, תימרוץ השקעות חיצוניות בענפים שבהן המדינה מעוניינת, סבסוד תעשיות שלמדינה יש אינטרס בהן, וכן הלאה.

    "מס אחיד" שולל את המנגנון הזה, אלא אם כן תבוצע "הנחה במס האחיד" לתעשיות/מקרים הנ"ל – אבל אז חזרת מייד למנגנון הקודם (כי תצטרך לטפל בהרבה מקרים ספציפיים שונים, ותצטרך למנוע ניצול לרעה…. )

  3. שלושים אחוז ממה?

    כמה מס ישלמו, למשל, מי שמתפרנס ממסחר בבורסה? אין להם כל משכורת מוצהרת.

    כמה מס ישלמו עצמאיים שהעסק שלהם בהפסד?

    כמה מס ישלמו מי שמתח הרווחים בעסק שלהם נמוך בהרבה מ-30 אחוז? (יש הרבה עסקים כאלה).

    כמה מס ישלמו מי שמתפרנסים רק מהשכרת דירה? 30 אחוז? מה זה יעשה לדמי השכירות?

    כמה מס ישלמו סטודנטים המקבלים מלגה? האם המס יחול רק על מלגת המחייה, או גם על הפטור מדמי הלימוד?

    כמה מס ישלמו מי שמקבלים, בנוסף לשכר, גם טובות הנאה שונות ממקום העבודה (ארוחות חינם, רכב צמוד, חשמל חינם, או כל הטבה אחרת)? איך יתומחר שווי ההטבות?

    כמה מס ישלמו מי שמרוויחים שכר מינימום שעתי, ועובדים במשרה חלקית בלבד?

    כמה מס ישלמו מי שלא עובדים (בין אם בשל מחסור בעבודה, לימודים, או הון עצמי רב), ומשלמים כיום דמי ביטוח לאומי? יקבלו פטור מתשלום כי אינם עובדים?

    יש סיבות רבות לכך שמערכת המס מורכבת מאוד. חלקן סיבות גרועות, חלקן טובות, אבל לא ניתן לנפנף את כולן כלאחר-יד.

  4. למרבה הצער, לא רק שלא התייחסת לטענות שהועלו נגד הרעיון הזה בתגובות לפוסט שפורסם בעבודה שחורה, נראה שגם לא השתכנעת, שכן הפוסט הזה פורסם שוב, ללא שינויים מהותיים או הסתייגויות כלשהן.

    אני לא יודע אם כדאי להצטער על העובדה שאדם בעל שאיפות פוליטיות במפלגת העבודה תומך בריש גלי ברעיונות ליברטיאנים (לא חדשים, אגב), או לשמוח על ההסטה הרגעית של המסיכה.

  5. יוסי,

    שים לב לכותרת המאמר: מדובר על רעיון שברור לי שלא יבוא לידי מימוש.

    וכן, קראתי את הביקורת, הפנמתי, ואני עדיין חושב שהרעיון עדיף על המצב הנוכחי. אני לא חושב שהמדינה צריכה לחנך באמצעות מיסוי (הגם שכל דרכי החינוך באמצעות מיסוי לא ממש עובדים: אף אחד לא הפסיק לעשן בגלל המס על סיגריות, אלא בגלל איסור עישון).

    אני לא הסתרתי שיש לי נטיות ליברטריאניות, אבל להערכתי ההצעה הזו היא יותר סוציאלית מליברטריאנית: ההצעה מאפשרת לייצר (יותר מכל) ודאות. מערכות מסובכות הן מערכות קשות, שהאזרח צריך לייצר הרבה ממשקים מולן. אני חושב שאם אנחנו רוצים להקטין את הממשק הבירוקרטי, זו התחלה טובה.

    יותר מזה, בשלב מאוחר יותר, אפשר להגיע לחישוב מדויק יותר של המס.

  6. לא הבנתי

    יהונתן,
    אני חושב שניסחתי שאלה בצורה ממש פשוטה

    אתה לא מסוגל לענות עליה?

  7. ועוד דבר

    בתור מישהו שלמד משפטים, אתה אמור לדעת שלמס יש ערכים נוספים מעבר למימון הוצאות הממשלה.

    צדק חלוקתי, ייצוב המשק ועוד

    מה גם שעקרון מנחה של מיסים זה "עקרון היכולת לשלם"

    אתה פשוט מתייחס לפן אחד, חשוב מאוד, אבל אחד, של המס, ולא ליתר

  8. אדם,

    התשובה מופיעה בגוף הפוסט. מבחינתי? כדי שהמס יהיה יעיל ביותר, הוא צריך להיות קרוב יותר למע"מ, עם כל הסלידה שלי ממיסוי רגרסיבי, זו הדרך הפשוטה ביותר לחשב מס.

  9. לא מספיק לי

    יוסי בדוגמא שלי ישלם על המיליון שנשאר לו ביד או על 3 המיליון שהכניס באותה השנה?

Comments are closed.