כל כך נכנסתי לשוק שהרגשתי מוזר. הייתי כל כך שמח מצד אחד, מצד שני התמלאתי בשני רגשות שליליים: פחד וקנאה. פחד, כי בכל דבר משמח יש אחריות ודאגה. אני לא בטוח שזה בעצם פחד, אלא יותר כמו דאגה נראה לי. אבל זה מפחיד אותי, אני מפחד שיקרה משהו לא טוב באמצע ושדברים ישתבשו, אני מפחד שהוא לא יצליח להתמודד עם המצב, אני מפחד מהרבה דברים, אולי כי אני פראנואיד. מצד שני, התמלאתי קנאה, בעיקר כי אני לא במצב שאני יכול להשיג את מה שהוא השיג. אולי כי אני לא בשל מספיק ואולי כי אין לי את מה שיש לו.
יכול להיות שהשקעתי את החיים שלי בלמצוא את הדברים הלא נכונים, ללכת מהר כדי לגמור ראשון ולהגיע לסוף, כשלא ברור מה הסוף ולא ברור אם צריך לעצור ולהריח את הפרחים בדרך ולהנות. יכול להיות. יכול להיות שכעת, בגיל 27 אני מבין דברים שהייתי צריך להבין בגיל 21, כשמיה ואני נפרדנו. יכול להיות. יכול להיות שאולי הייתי במצב אחר אם הייתי מבין אותם אז. אבל אני איפה שאני עכשיו, וזהו.
השאלה היא למה? השאלה היא בעצם לא שאלה קרה של עלות תועלת, אלא שאלה יותר קשה, כזו שמבוססת על מהות, לא רק על תוכן וצורה. המהות היא שמקסום אושר יכול לבוא על ידי עשיית פרטים רבים יותר מאושרים בקצת או עשיית פרט אחד יותר מאושר בהרבה. אני מניח שהבעיה שלי, כמו הבעיה של ההמוניות שלי, היא שאני מנסה לפנות להמונים קודם ולא לפרטים. את האושר הפרטי שלי אני משיג כבר 6 שנים במועדון, אני רואה את החיוכים של התלמידים, אני רואה אותם באים עם בגרויות ואני לא יכול להיות יותר מאושר. או בעצם אני כן, אבל אני לא מצליח, אני עוצר את עצמי.
…
אבל למה לעצור את עצמך?
…
אני לא יודע. אני לא בטוח שאני צריך. אני צריך לעצור את עצמי. צריך לעצור את עצמי מלקפוץ מגשר לתוך כביש מהיר כשהכביש כל כך יפה, רק כי במציאות זה לא יכול לקרות, זו אולי הבעיה העיקרית במציאות, שהיא נגמרת מתישהוא.
יהונתן,
שעה מוזרה מצאת לעצמך, למחשבות נוגות שכאלה. בדרך כלל מחשבות כאלה מוצאות את דרכן אל חלל האויר בשעות קדם-שחרית.
אולי תוכל למצוא נחמה במשפט הבא: לא צריך להיות הכי טוב – אפשר להיות מספיק טוב. ואתה יודע מה? זה מספיק טוב! :-)
מועדים לשמחה!
דותן
לא הכל שחור או לבן… ואפשר גם להיות מאושר בלי לעשות שום דבר מיוחד או יחודי..
אני גם מאמינה שאין בחירה טובה או רעה..זה לא כל כך משנה מה תבחר..כל בחירה תוביל אותך למשהו אחר..
האושר לא בא מלעשות, אולי לרוב האנשים. האושר אצלי בא משינוי. סטטיציזם לא מביא לי אושר. כדי להיות מאושר אני צריך לעשות דברים אחרים, דברים חדשים וגם להשאיר איזהשהוא חותם ככל הנראה. לא יודע. נראה מה יהיה, עוד חצי שנה.
שינוי יהיה תמיד.. אם תרצה או לא תרצה.. וחותם אתה משאיר בזיכרון של האנשים שאתה פוגש ובכל מקום שהיית בו..
הרבה אנשים פוחדים מהרבה דברים.. זו לא פרנויה קולקטיבית זה פשוט מה שיש, לפעמים אתה מתגמד מול כביש מהיר וכן זה יפה. מה שרציתי להגיד בעצם זה שהעיקר הוא לדעת שתוכל להתמודד עם מה שלא יבוא בהמשך..
הפליאה, הפחד והקנאה באים להכין אותך בדיוק בשביל זה.