המטרה של מינוי שרים ללא תיק (או שר ללא סמכות ביצועית סטטוטורית) היא כדי שבישיבות הממשלה לכל מפלגה יהיה מספר נציגים גדול יותר, ועקב כך הצבעות בישיבות הממשלה, שהן החלטות ביצועיות, יוטו לכיוון המשרד (אם נתעלם מבעיות האגו, כמובן). חוץ משרים בלי תיק, הממשלה גם מחזיקה "שר נוסף במשרד …" (כשהיה אחד כזה במשרד האוצר), ושקדימה ניסתה לדחוף גם כעת במשרד החינוך עם ש"ס. הרעיון של ממשלה גדולה הוא רעיון שגוי מיסודו, לדעתי, ודמוקרטיה יציבה צריכה קואליציה מינימאלית עם קווי יסוד ברורים.
אולמרט בא מגישה הפוכה, הוא חושב שקואליציה צריכה להיות רחבה ככל האפשר (והדבר מפריע לפעילות ציבורית ואזרחית עוד יותר). ככל שהקואליציה תהיה קטנה יותר, וככל שהממשלה תהיה קטנה יותר (עם כמה שפחות שרים) כך לכל משרד יהיו סמכויות מוגדרות, וגם יהיו לו את היכולות לבצע את מה שיש לבצע (כשאני אישית מעדיף שהמדינה תתחיל ברפורמה של ביטול חוקים לא אכיפים, ואכיפת חוקים רצויים, אבל זו רק דעתי).
בכלל, בכדי לקיים ממשלה יעילה, צריך לשנות את חלוקת הסמכויות. בסך הכל, הרשות המבצעת מתחלקת למספר זרועות: זרוע אכיפה (שיטור, בטחון פנים, פרקליטות, איכות סביבה וגביית מסים), זרוע אדמיניסטרטיבית (הנפקת דרכונים, בירור תובענות) זרוע שאחראית על חלוקת העושר החברתי (רווחה, בריאות, חינוך), זרוע שאחראית על יחסי החוץ של המדינה (צבא, דיפלומטיה) וזרוע שאחראית על פיקוח על שאר הזרועות (אוצר, ביקורת המדינה). כלומר, חמישה משרדי ממשלה שהם "שרים בכירים" או "משנה לראש הממשלה", ותחתם עוד 14 מנכ"לים שמבצעים מדיניות. מספר עובדי המדינה לא צריך להשתנות, אלא רק ההסכמה החברתית על תוכן הממשלה.
ממשלה כזו תהיה מקצועית, כשראש הממשלה יהיה primo inter partem וינהל את המדינה, ימנה אנשים מקצועיים שיפעלו לאור קווי היסוד שנקבעו בהסכמים קואליציוניים. כך, תמנע סחטנות מפלגתית לג'ובים, ותוותר רק ה"סחטנות" החיובית, של קווי יסוד: שירות הבוחר. הרי היום, מרצ תוהה האם להצטרף לממשלתו של אולמרט, ולהיות אוכלת הנבלות לאחר שזה ידחה את מפלגתו הגזענית של ליברמן. תהייה כזו תתייתר במקרה שבו עמיר פרץ יכנס לקואליציה, ויצרך לדאוג לנצח גם במרכז המפלגה. כך הבטחתו של שרון לאוריאל רייכמן היתה יכולה להיות ממומשת גם מבלי שזה יאלץ להיות מועמד לכנסת, ולאכזב מאות מצביעים שהצביעו קדימה רק בשבילו.
פוליטיקה כזו, אחרת ממה שהכרנו בישראל, עוד תבוא. הממשלה לא תחזיק מעמד בגודל כזה, של 27 שרים, 84 חברי קואליציה. השוני בין ליברמן לבן-יזרי גדול מדי, והשוני בין עמיר לאולמרט לא מאפשר ניהול משרדים כשבעצם קדימה יושבת על ברז התקציב. ממשלה קטנה מפנה משאבים שיכולים ללכת לרפורמות סוציאליות ואפילו לוואוצ'רים שמסייעים ליעילות (ולתחרות) ויוצרים תחושה של אחריות עצמית (לעניין הוואוצ'רים, מומלץ לקרוא את דו"ח ועדת וינוגרד להבנה כיצד העניין היה אמור להיות מיושם בשכר הלימוד האוניברסיטאי)
אין לי תגובה עניינית; פשוט חשבתי שכדאי לציין, פעם אחת, שהכתיבה שלך מרתקת אותי – אני מאוד אוהב את (מגוון) הנושאים שאתה בוחר ואת עומק החשיבה המושקעת בהם. מה גם שסגנון הכתיבה שלך לא רע בכלל.
תודה
בשמחה. זכיתי זה עתה לחזות בפעם הראשונה באוואטר הרנדומלי, ונחרדתי עד כדי כך שרצתי להשיג אחד קבוע. נקווה שיאושר ויוחלף בקרוב…
את מי מהם קיבלת?
יהונתן, גם לך יהיה נציג בלי תיק בממשלה. (נראה לי שזה מישהו מראש-העין הותיקה).
חודש, אחרי הבחירות, אני שלם מתמיד עם ההצבעה שלי. לשמחתי, אין לי נציגים בממשלת המסים והסחטנות וגם לא באופוזיציה המטומטמת שתהיה לה מסביב.
וכמה טוב לדעת שמגינת זכויות הנשים היא לימור לבנת.
טוב, צריך להתחיל להתכונן לבחירות בעוד שנה וחצי.
יואב.
יואב, קודם כל סחתיין על הגראבטר, שנית, מי הנציג מראש העין שיהיה "שלי"?
וממתי לימור מגינה על זכויות נשים? (פרט לזכויות לימור לבנת?)
אגב, אני אומר שנה וחודשיים.
בין שנה ושמונה לשנתיים ושתיים
יהונתן, חן-חן על המחמאה.
הנציג שלך מראש העין הותיקה הוא כמובן השר לעתיד, איתן כבל (אלא אם כן יקרה משהו לא צפוי היום במרכז). איתן כבל הוא הפוליטיקאי היחיד שהייתי אצלו בחוג בית רשמי בבחירות האלה. לא רק שהוא נתן לי הרגשה שהוא מטומטם, הוא גם נתן לי מאה סיבות לא להצביע למפלגת העבודה (בנוסף לחמש מאות הסיבות שהבאתי מהבית).
לגבי לימור לבנת, בטח ראית את הכתבות – היא הורחקה מהליאה ע"י דוד טל, לאחר שהשווה בין אלימות נגד נשים לנשים שמעלות טענות שווא נגד גברים. היא היום מגינת זכויות הנשים בכנסת (לא שהנשים האחרות או הגברים במליאה עושים את זה טוב יותר).
יואב.