וגאירוע דליפת תמונות העירום של מיטב השחקניות והדוגמניות אתמול
באמצעות אתר 4Chan אינה אירוע אקראי ומוזר. לא מדובר במקרה המוזר שבו האקר אחד חודר לטלפון סלולרי של אדם מסוים או למקרה שבו מושתלות מצלמות סתרים בביתו של ידוען כזה או אחר. האירוע שהתרחש היום הוא אירוע סייבר לכל דבר.
מדובר על מתקפת סייבר מתוכננת, בה הפורצים שמרו למשך תקופה ארוכה תמונות ששלפו ממערכות מסוימות, ואשר שחררו את כולן בתאריך אחד אסטרטגי.
למי שלא קורא את אתרי הרכילות בשביל המאמרים, נתקצר את הנושא: אמש, במתקפה מתוכננת היטב, פורסמו עשרות תמונות עירום מביכות ביותר של מיטב שחקניות הוליווד.
הסברה, נכון לעתה, היא שמדובר על פריצה מתוכננת לשירותי iCloud של חברת Apple (
והFBI חוקר). אולם, דרך הפריצה אינה חשובה. מה שחשוב הוא שברגע מתוכן ומתוזמן, פורסמו כל התמונות שהועלו על ידי הידועניות.
אכן,
הדרך היחידה להמנע מהפצת תמונות עירום שלך ברשת היא לא לצלם אותן. ולא תמיד כשדולף מידע אתה יודע את זה. בדרך כלל, לא מודיעים לך, ואם מישהו פרץ לך לחשבון והעתיק את המידע, אז אין שום סיבה שתדע את זה עד שפורסמו התמונות המביכות או הסודות המסחריים שלך. יש שתי דרכים להמנע ממקרים כאלו, שאינן "אל תצטלם בעירום" או "אל תשמור סודות מסחריים". הראשונה היא לקדם חקיקה שתאפשר לכל אדם לקבל דיווח על אירועי אבטחת מידע (
כמו קליפורניה). השניה היא לחייב את ספקיות האחסון ליידע אותך על השימושים שנעשים במידע שלך, על מי ניגש אליו בכל עת, כמו שקיים כבר, לדוגמא,
בשירות הדואר של Google שמתריע כאשר אנשים מתחברים לחשבון שלך ממקומות זרים.
כאן המקום, אולי, להזכיר בהערת אגב כי החקיקה של יפעת קריב ("
חוק הסרטונים") לתיקון
החוק למניעת הטרדה מינית, דווקא יצר משטר של אחריות:
אתרי האינטרנט הישראלים אמורים להמנע מלפרסם את התמונות שיש בהן כדי "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום". למרות החקיקה,
ודווקא "וואלה!סלבס" עברו על החוק, כשפרסמו את התמונות מפוקסלות, אך בצורה שעדיין עשויה להשפיל או לבזות, ו
גם נענע10 באותה הסירה.
וכאן מתחיל העניין להיות מעניין. החוק של יפעת קריב למ ניעת הטרדה מינית באמצעות פרסום תמונות שדלפו היה חוק מיותר. ניתן היה לבסס את הקונסטרוקציה המשפטית על החוקים הקיימים היום, כולל חוק הגנת הפרטיות, הקובע כי פגיעה בפרטיות היא "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו"; וסעיף 2(3) שקובע כי פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".
אבל, קריב חוקקה חוק ספציפי. ומשהתקבל החוק הזה, אתרי התוכן בישראל צריכים לשנות את התנהגותם: אתר תוכן שרוצה לכבד את החוק צריך להמנע מלפרסם את התמונות גם אם האיזורים המוצנעים מוסתרים. מדובר על תמונות שהושגו באמצעות עבירה, פריצה למחשב, שפרסומם אינו רצוי על ידי הקרבן ושאין שום אינטרס ציבורי לפרסם את הצילומים (להבדיל מדבר הדליפה).
כאן עוד קונסטרוקציה מעניית משפטית קמה: משקרבן העבירה הוא קרבן של "הטרדה מינית", הרי שעצם הפרסום (גם ללא התמונות) כי תמונות של אותו אדם דלפו הופכת אותו לקרבן גדול יותר. ראוי לבחון הסדר של מניעת פרסום שמו (ללא הסכמתו). אז נכון: יצר המציצנות של הציבור יצטרך לחכות, יש דברים חשובים יותר.
[מבוסס על גרסא אחרת מ'הארץ' שרק דנה בדליפה]
חוקים שנועדו להגביל אתרי אינטרנט הינם חסרי תקומה. ודי מוזר לי לשמוע הצעה כזו ממך אז אני בטוח שלא הבנתי אותך נכון – רק לא ברור לי כיצד.
שהרי כל שנקבל הוא עוד מאמרים בסגנון ״הזמר המפורסם שחשוד בבעילת קטינה״.
גם אני לא רואה איך חקיקה היתה עוזרת במקרה הזה או בכל מקרה דומה. גם גוגל לא יודעים אם מישהו פרץ לך לחשבון והעודה שמישהו התחבר לחשבון מכתובת IP X ודאי שלא עוזרת לך לדעת האם זה היית אתה או לא.
אז אם אפל לא יודעת אם אכן היתה פריצה איך היא יכולה לדעת שיש חור אבטחה? בכל מקרה גם אם היא היתה מודיעה לכל המשתמשים (איך בדיוק?) ה היה כבר מאוחר מדי.
ואם ואלה לא יכולים לפרסם תמונות מרוטשות באתר שלהם, האם הם יכולים לאמבד תמונות מאתר אחר? ואם לא האם מותר להם לקשר לדף המכיל את התמונות, ואם לא מה בעצם מותר להם לכתוב על הנושא שהוא דוקא ענין חדשותי מאוד חשוב לכל מי שעדיין לא מבין שדברים שהם באמת פרטיים אין מקום באינטרנט, בטח לא על שרת שלא נשלט על ידך.
תודה על הפוסט יונתן . רק ככה בקטנה : לא צריך לא את הגנת הפרטיות , ולא החוק המדובר עליו בפוסט ( התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית ) שהרי סעיף 214 , 214 א לחוק העונשין , גם כך אוסרים זאת . חקיקה מיותרת , בזבוז מיותר !! תודה