איתי היה יושב איתי ועם ג'וני בדירה בתל-אביב, היינו בני 18, והוא היה מתחיל להשתגע. בלילה היינו כופתים אותו באזיקים, כמו בלילה לפני הגיוס שלו, הכל כדי שהוא לא יזיק לנו ולא יזיק לאחרים. זה נגמר ממש רע. מאז אותו יום ששמעתי שהוא נעצר לא עבר יום כמעט שאני לא חושב עליו. עליו, אבל גם עליי, על העובדה שהצלתי לו את החיים, אבל מצד שני, עזרתי לו להמשיך לזרוע הרס.
ביום חמישי הסיפור "אנשי הפירורים" התחיל לזלוג לי לחיים טיפה, אולי לא את החלקים שכבר פרסמתי, אלא יותר את החלקים שבעריכה. מסתבר שדברים שכתבתי שיקרו לגיבור התחילו לקרות לי. מסתבר, שמה שאני חשבתי שאני חסין ממנו לא באמת רוצה להתרחק ממני.
ביום שבת זה קרה שוב, שוב נבואה שלי החלה להתגשם, אותו SMS ששלחתי לחברים בשישי בבוקר, לפני שיצאתי ללימודים, קרם עור וגידים, או ליתר דיוק, רצה להתיר אותם.
אני מפחד שלא לגמור כמו הגיבור בסיפור. אני ממש מפחד.
You think too much
דברים קורים. אנשים נולדים, חיים, מתים. אדם קם בבוקר ומחליט לחיות, אחר קם בבוקר ומחליט למות. ובתמונה הכללית, מי יכול לדעת אם זה טוב או רע?
בדיקה של החלטה, אם היא נכונה או לא, נעשית בהתאם לנתונים שהיו בידיך בזמן קבלת ההחלטה, ולא בעקבות נתונים שהגיעו אליך אחרי שכבר קיבלת אותה.
עזרת למישהו לא להתאבד, וזה דבר טוב. לא יכולת לצפות שהוא יהיה אנס סדרתי, והאמת גם אם הוא היה בא ואומר לך שהוא מתכוון לאנוס, זה לא מקומך להחליט אם "מגיע" לו או "לא מגיע" לא לחיות. זה קצת יומרני.
ואין לך ממה לפחד, כי אתה מוקף באנשים שרוצים בטובתך, ואם תצטרך עזרה מכל אחד מהם – הם ישמחו לתת אותה. present company included
דותן
בעע, כל אחד חושב שיש לו "חוש שישי". אז אם זה הזרם החשמלי הקל הזה שעובר מהעורף לפעמים להזהיר אותך או משהו כזה, אתה לא לבד.
תחשוב אז איך זה לגלות שהבחור שהתאהבת בו, המדהים שסיפר לך הכל הוא פדופיל, שהוא אנס ילדה יום אחרי שהייתם ביחד פעם ראשונה.. לאיתי היו קונדומים עם השמות של הבנות שהוא שכב איתם..
זה לא קרה לי, לחברה שלי. וכן זה עצוב.. אבל זו לא אשמתך.. זו לא אשמתו של אף אחד. הבנתי שגם בו התעללו לא מעט.. גם כילד.
אני יודע.
אני רק לא מכיר את חברתך.