גם אם הן לא תתקבלנה כלשונן, אז תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שמציעה ציפי לבני, שרת המשפטים, הן לא פחות מאשר מופת. הרפורמה, שניתן ומומלץ לקרוא את הנוסח המלא שלה כאן, היא פעולה של ועדה משפטית בראשות השופט משה גל. גל נועץ בעורכי דין בכירים, שעובדים עבור המשרדים הגדולים, אבל לפחות בתקשורת נראה שעורכי הדין עומדים על הרגליים האחוריות כנגד השינוי.

הסיפור הוא כזה: היום, תקנות סדר הדין האזרחי, שהן בעצם ספר הפרוצדורה, מדריך ההפעלה של איך מגישים תביעה ואיך מנהלים אותה, הן מסובכות. מאות תקנות שמסדירות עניינים שונים ורבים שבעצם מביאות לכך שעורכי דין נאלצים להתעסק בפרוצדורה במקום במהות. תביעות מוגשות, ואז מתחילה השאלה "כמה ימים יש לי בכלל להגיש כתב הגנה?" ו"לאיזה בית משפט אני מגיש?". הבלבול בין סוגי תביעות שונים, סוגי בתי משפט שונים ודברים אחרים יוצרים מצב שבו ניהול של תיק הופכת להיות מיתה פרוצדוראלית במקום עבודה של הגנה על אינטרסים של הלקוח.

ההצעה כללה האחדה של כל סוגי הדיונים, ושינוי משמעותי של הנושא: כתבי התביעה וההגנה יהפכו לקצרים יותר, הדיון המשפטי יהפוך לרצוף (מיום ליום, ולא נגרר לאורך שנים) ולפני שמגישים תביעה חייבים לנהל משא ומתן עם מי שמתריע בפנייך על התביעה לענות לו למכתבים. הוא, מנגד, יהיה חייב לחשוף בפנייך כל מסמך רלוונטי.

שתי הצעות מהותיות ברפורמה שאני עומד לדבר עליהן בפוסט הזה. הראשונה היא קיצור משמעותי של המסמכים שמוגשים לבית המשפט והשניה היא החובה לנהל משא ומתן לפני תביעה.

עורכי דין כותבים ארוך וארוך יותר, וגם פסקי הדין מתארכים (נועם זמיר כותב פוסט יפה על זה). כשעורך דין מגיש כתב תביעה בן 250 עמודים פלוס נספים, אז ניהול תיק הופך להיות בלתי אפשרי.

אם נתחיל בנושא החשוב יותר, והוא הקיצור המשמעותי של כתבי הטענות, אז צריך לזכור דבר כזה: כיום, על פי תקנות סדר הדין האזרחי "“כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן" (תקנה 71). כלומר, כתב טענות קלאסי בהפרת זכויות יוצרים צריך להראות ככה (בהפשטה יתרה):

1. התובע הוא צלם.

2. הנתבעת מפעילה אתר אינטרנט בתחום התיירות.

3.התובע הוא בעל זכויות היוצרים המלאות בצילום "ראש הנקרה תחת השמש", המצורף כנספח 1 לכתב תביעה זה (להלן: הצילום).

4. ביום 01.02.2014 העתיקה הנתבעת את הצילום שבוצע על ידי התובע, ופרסמה אותו באתר האינטרנט שלה. תדפיס הפרסום מצורף כנספח 2 לכתב תביעה זה.

5. הפרסום מהווה הפרת זכויות יוצרים, כמשמעו בסעיף 47 לחוק זכויות יוצרים. כמו כן, הפרסום מהווה הפרה של זכותו המוסרית של התובע, כיוון שלא צוין שמו כבעל זכויות היוצרים.

6. על פי סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של עד 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.

7. אשר על כן, התובע יבקש כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לו סכום זה, וכן ליתן צו מניעה שיאסור על הנתבעת להשתמש בצילום.

8. לבית משפט זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה זו, בהתחשב בסעד הנדרש ומקום ביצוע העוולה.

 

הנה, כפי שניתן לראות, כתב תביעה בסיסי ביותר בנושא זכויות יוצרים שעומד בכל הקריטריונים (אבל אל תשתמשו בו, כי מה לעשות, הוא חורג מהסטנדרט היום). ואולם, אם נסתכל על כתבי הטענות היום, גם בפשוטים שבמקרים, הרי שעורכי הדין מפליגים ומעלים טענות. קודם כל, בכל תביעה על הפרת זכויות יוצרים מוסיפים שלל טענות שקשורות גם לעוולות מסחריות או מוניטין (כדאי לקרוא את הראיון עם השופט ישעיהו שנלר כאן), ולאחר מכן מעלים עוד ועוד טענות, בדרך כלל רק כדי להרשים את הלקוח.

הבעיה היא שאין צורך בכך בדרך כלל. טענה אחת טובה ומזוקקת תביא לתוצאה טובה, ובמקרה ההפוך, היא תהפוך את התביעה לכזו שתדחה ברובה.

לכן, דווקא ההצעה לחייב עורכי דין להגיש כתבי תביעה באורך מקוצר (של עד חמישה עמודים) תביא למסמכים ברורים יותר, קריאים יותר וניתנים להבנה. עורכי דין שעורכים מסמך בין 30 עמודים עשויים לטעות לא אחת כאשר הם מעלים טענה בעמוד החמישי, ובעמוד השלושים רוצים לטעון משהו שונה.

הדרישה השניה היא מעניינת יותר: כאן בעצם בית המשפט מנסה למנוע הגשה של תביעות על ידי חיוב במשא ומתן לפני הגשת תביעה. אם עד עכשיו יכלת להתעצבן וללכת לבית המשפט, בלי לשלוח מכתב התראה מעורך דין ובלי כלום, כאן בעצם בית המשפט אומר: קודם תשלח מכתב, תשמע מה הצד השני אומר, ואחרי שתנסו להגיע לפשרה, אם לא תצליחו, תגיעו לבית המשפט. המטרה מבורכת, והיא נועדה לחזק את הפסיקה שקובעת כי אי משלוח מכתב התראה מהווה התנהלות בחוסר תום לב (ת"א 7648-09-08 סמדר כץ נ' בן ציון רוטמן).

אבל מעבר לזה, נוצר כאן שלב מעניין: כיום, יש בהליך המשפטי שלב שנקרא "גילוי מסמכים". בשלב הזה, כל צד מחוייב לחשוף בפני הצד השני את כל המסמכים הרלוונטיים לתביעה. השלב מתחיל עם הגשת כתב התביעה ומסתיים 30 ימים לאחר הגשת כתב ההגנה האחרון בתיק. אם ההצעה תתקבל, אז השלב יתחיל עם שליחת מכתב ההתראה. בעצם, הדבר הזה ימנע מהרבה מאוד תובעי סרק להגיש תביעות אסטרטגיות.

לדוגמא, אם אני אייצג מישהו שטוען כי אדם אחר הוציא את לשונו רעה ואבקש פיצוי בגין נזקים מסוימים, אז במכתב התשובה הצד השני יוכל לבקש ממני לראות את כל הראיות שיש לי לנזק. אני לא אוכל לענות לו דברים בסגנון "תחכה לתביעה ואז אני אראה לך מה יש לי". התקנה הזו בעצם מייתרת את הצעת החוק של בועז טופורובסקי בנושא איקיוטק, שמחייבת עורכי דין לצרף לתביעה מסמכים רלוונטים. כי בעצם, אם אקבל עכשיו מכתב גביה או התראה, ואני אבקש את כל המסמכים, הצד השני יהיה חייב להביא לי.

עוד נושא משמעותי הוא החובה לענות למכתב כזה. בעצם, עד עכשיו אם היית מקבל מכתב מעורך דין והתעלמת, זה לא אמר כלום. כאן, בעצם, אם תתעלם אז אתה רק מקצר את התהליך, כי עורך הדין של הצד השני יכול להגיש תביעה בהעדר מענה.

בניגוד לחלק גדול מחברי, אני מאמין שבתקנות האלו יש רק ברכה. הן מאפשרות לנו לקדם מערכת צודקת יותר ומהירה יותר גם יחד. הן שומרות על האינטרס של הצדדים ומונעות מהרבה מאוד תביעות סרק מנופחות להיות מוגשות.