בשיטת הממשל שלנו יש כבוד לא קטן לתפקיד האופוזיציה, הגם שתפקיד זה נשחק עם השנים. ליו"ר האופוזיציה יש צמידות לתפקידי ראש הממשלה ותנאי שכר דומים לשל שר, משל היה צורך להקים ממשלת צללים. בחוק הכנסת ישנם תפקידים ומוסדות אשר מחייבים ייצוג לא שולי לאופוזיציה, כך שקול המיעוט ישמע. נדמה, אבל, שבשנים האחרונות מנסה המערכת הפוליטית לנגח את האופוזיציה ולהשתמש בצורה צינית בזכויות וחובות אלו.

השאלה הראשונה והלא פשוטה בעליל  היא "מהי אופוזיציה"? האם די בכך שסיעה מסוימת לא תחתום על הסכם קואליציוני ולא תקבל תפקידי שר כדי להיות מוגדרת כאופוזיציה?

נתחיל בבעיה המשפטית: אופוזיציה אינה מוגדרת בחוק הכנסת וגם לא בחוק יסוד הממשלה. אגב, גם הקואליציה אינה מוגדרת. הנוהג הוא כי אופוזיציה מורכבת מסיעות שאינן שולחות שרים לממשלה, וקואליציה מורכבת מסיעות שכן (בחריג של סיעות יהדות התורה ששולחות סגני שרים).

לכן, השאלה למי לתת את תפקיד "נציג האופוזיציה" בועדות מסוימות היא שאלה פונקציונאלית. לדוגמא, סעיף 65 לחוק הכנסת קובע כי את ועדת ההיתרים לשדלנים ירכיבו יו"ר הכנסת ושני סגניו: אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.

דמיינו, לצורך העניין, מצב בו לא נחתם הסכם קואליציוני בין סיעה שולטת לבין סיעת קואליציה, ואותה סיעה לא מקבלת תפקידי שר. אולם, אותה סיעה כן מקבלת הטבות בדוגמא של קידום הצעות החוק שלה בועדת שרים לענייני חקיקה או בתקציבים קואליציוניים.

כעת, אותה סיעת "אופוזיציה" מבקשת לקבל את כסא האופוזיציה בועדת השדלנים, או חס וחלילה בועדה למינוי שופטים (בדיוק הפוך מהטריק של הכנסת הקודמת). האם ראוי לקרוא לא אופוזיציה ולתת לה את התפקיד?

במקרה דומה שעלה בשנת 1999 בנוגע לרשות מקומית, בית המשפט העליון לא התלהב. באותו המקרה, עירייה מסוימת שיבצה בתפקיד יושב ראש ועדת הביקורת העירונית אדם אשר היה חבר קואליציה דה-פקטו, למרות שלא היה חבר על הנייר. בית המשפט נתן דבריו וקבע כי הדרך לקבוע האם אדם מסוים משתייך לקואליציה או לאופוזיציה היא החלטה עובדתית:

צורך קביעת הכשירות לכהן כיושב ראש ועדת הביקורת, בנסיבות בהן מתעורר חשד כי חבר מועצה אינו מהאופוזיציה, יהיה מקום לבחון את התנהגותו של חבר המועצה הנדון, על פי הגילויים החיצוניים של תפקודו. נבחן את מידת תמיכתו בראש העיריה בישיבות מועצת העיריה, את מידת התמיכה כפי שהיא משתקפת מהצבעותיו של החבר בהחלטות המועצה, את מידת הביקורת שהוא מביע על תפקודה של המועצה, נראה אם הוגשו שאילתות והצעות לסדר על ידו, ונסקור את פעילותו הכוללת במועצה. במסגרת בחינה זו יש לתת משקל מיוחד למעורבות החבר בעניינים הקשורים לנושאים עקרוניים כגון דיוני תקציב והתייחסות לחלוקת התקציב, את עמדתו בישיבות הנוגעות למדיניות הפיתוח של העיר ועוד עניינים מרכזיים בחיי העיר ובפעילות העיריה. בבחינה זו עלינו להקפיד שלא לעודד פעילות טורדנית, אופוזיציונית לשמה; המבחן אינו בשום פנים ואופן מבחן ההטרדה וההפרעה לפעילות התקינה של המוסדות העירוניים. …    העותרים הראו בבירור כי המשיב 3 הצביע עם הקואליציה עשרות פעמים כדבר שבשגרה, כמעט בכל ההצבעות שהתקיימו במועצת העיריה. כך בדרך כלל וכך גם בהצבעות על התקציב, על איוש הועדות ועל בחירת סגני ראש העיריה. המשיב 3 מצידו הגיש חומר שיש בו, לטענתו, כדי לבסס את טיעוניו שהצבעותיו הן ענייניות ואינן קשורות בעמדת ראש העיריה. הפרוטוקולים שהגיש המשיב 3 מלמדים כי בישיבות המועצה נמנע המשיב פעמים ספורות בלבד מלהצביע עם ראש העיריה אך בדרך כלל, בעשרות הזדמנויות שונות, הצבעתו היתה עם הקואליציה וראש העיריה (בג"ץ 5743/99 יוסי דואק נ' דני ז'ק).

נכון להיום ליברמן וחבריו הצביעו לא אחת בעד ממשלתו של נתניהו. מבחינתי ההצבעה המהותית ביותר היתה הצבעתו של חמד עמאר בעד המאגר הביומטרי, אבל גם התגייסותו של ליברמן בועדה לבחירת שופטים לצדו של בנימין נתניהו, יחד עם הצבעות כנגד הצעות אי אמון של האופוזיציה, כולן מראות שיש כאן קואליציה דה-פקטו. האם בעקבות זאת ניתן יהיה לשלול מליברמן את תפקידיו האופוזיציונים, או שבסך הכל מדובר על גיס חמישי באופוזיציה שנועד לסכל פעולות?

ספק אם אפשר, לבינתיים, להחיל את המבחנים של פסק הדין בעניין דואק על מקרהו של אביגדור ליברמן. אולם, יתכן כי בעוד מספר שבועות, לאחר שיתבררו עמדותיו בנושא התקציב, נוכל להחליט מה קורה שם.