ניטור מידע מרשתות חברתיות על ידי הצבא: שבירה של מוסכמות לגבי תפקיד צה"ל.

בשנת 2002 היתה מהפכה חוקתית קטנה עם חקיקת חוק שירות הבטחון הכללי; אותו חוק שהגיע בעקבות בג"ץ העינויים (בג"ץ 5100/94 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל) קבע לראשונה את סמכויותיו של שירות הבטחון הכללי. החוק קבע כי השירות "מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין"; נקבע עוד כי "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים- פוליטיים".

להבדיל אלפי הבדלות מחוק השב"כ, שמכיל לא מעט בעיות אבל הוא לפחות מסמיך את השירות לפעול בתוך המדינה, צה"ל מוגדר באמצעות חוק יסוד הצבא. חוק קצר זה נותן תיאור לקוני כי "צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה", ואוסר על הקמת כח מזוין נוסף, אך אינו מגדיר את תפקידיו של הצבא או סמכויותיו. חוק השיפוט הצבאי מגדיר את הדרך בה הצבא מחיל את החוק על מוסדותיו ואת ההליך המשפטי הצבאי, אך אף חוק אינו מסדיר את סמכויותיו של הצבא (ראו מאמרם של שמואל אבן וצביה גרוס על הצעת חוק צה"ל)

ככלל, התפישה היא כי כח צבאי נועד לפעילות לחימה, לא לחקר עבירות ולא לנושאים פנים מדינתיים; לשם חקירת העבירות הפנים מדינתיות ישנו שירות הבטחון הכללי, או המשטרה, בהתאמה.

לכן, הקריאה אמש כי צבא הגנה לישראל רכש שירותים מחברות אזרחיות כדי לנטר את הרשתות החברתיות מדאיגה במיוחד. תפקידו של צבא ההגנה לישראל אינו לאסוף מודיעין מבפנים אלא לסכל את האיום מבחוץ; דווקא השימוש במידע ממאגרים פומביים, ציבוריים, שלא למטרה לשמה הם נמסרו (הרי אף אחד לא נתן את פרטיו לרשת החברתית כדי שתעבירם לצבא), יכול להיות עוולה אזרחית של פגיעה בפרטיות. אלא, שכאן יהיה מדאיג במיוחד לכשצה"ל יטען כי מדובר בפעילות מלחמתית אשר אינה מאפשרת תביעה.

בפועל, לצה"ל אין את הסמכות להקים מאגר מידע על אזרחי ישראל, אין לצה"ל את הסמכות לאסוף את המידע הזה ולשתפו עם אחרים, אין לו את הסמכות לקחת ולבקש נתונים מרשתות חברתיות. אם היתה לו סמכות כזו, הרי שמזמן היה פונה לרשת החברתית ומבקש ממנה את המידע באמצעות צו; העובדה שאין לו מחייבת אותו לרכוש שירותים כלכליים. השירותים האלו לא תמיד משתמשים במידע בהתאם לדרישות תקנון פייסבוק.

כך, לדוגמא, סעיף 3.9 לתקנון הפלטפורמה של פייסבוק קובע כי מפתחי אפליקציות שיפתחו אפליקציות לרשת לא יכולים למכור הלאה מידע שאספו. כלומר, מי שמשתף מידע בפייסבוק לא הרשה לפייסבוק להרשות לחברות מסחריות למכור את המידע הלאה, הוא הגביל את השימוש לתוך הפלטפורמה. כאן, בעצם, ברור שיש הפרה של התקנון.

כלומר, ככל שצה"ל שוכר את שירותיהן של חברות לאיסוף המידע מהרשתות, ואוגר אותן, הרי שהוא חושף עצמו לתביעה אזרחית ואולי אף לתביעה ייצוגית בנושא, על הפרת פרטיות.

[פורסם במקור בשיחה מקומית]

3 תגובות ל-“ניטור מידע מרשתות חברתיות על ידי הצבא: שבירה של מוסכמות לגבי תפקיד צה"ל.

  1. תודה על הפוסט יונתן . רק לא מובן , אתה כותב : " לנטר ….." ובאותה נשימה , מידע ומאגרי מידע . האם לדעתך , אסור לצבא , סתם לקרוא מה שמתפרסם ברשתות חברתיות ? סתם לעקוב אחרי הלכי רוח נניח , זה שונה מאוד מאיסוף פרטים אישיים .

    נניח שהצבא קורא את הבלוג שלך , וכל הפוסטים , על התגובות , מנוטרות , ונשמרות לאחזור אפילו . מה הבעיה בדיוק לא הבהרת ? הבהרת אכן שיש בעיה סנטימנטלית , אבל לא בעיה חוקית ( לא שאין או יש לכאורה , אבל לא הבהרת ) .

    ראוי לציין, שגם " פקודת צבא הגנה לישראל " לא עוזרת להבהיר לכאורה את תפקידו של הצבא , אלא שהדברים הוגדרו , והיטב , גם בפסיקה , וגם בחקיקות יסוד , הנה :

    חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , סעיף 11 , כך מורה אותנו :

    " 11. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה. "

    ואילו , חוק הגנת הפרטיות , כך :

    19. (א) לא ישא אדם באחריות לפי חוק זה על מעשה שהוסמך לעשותו על פי דין.
    (ב) רשות בטחון, או מי שנמנה עם עובדיה או פועל מטעמה, לא ישאו באחריות לפי חוק זה על פגיעה שנעשתה באופן סביר במסגרת תפקידם ולשם מילויו.
    (ג) "רשות בטחון", לענין סעיף זה – כל אחד מאלה:
    (1) משטרת ישראל;
    (2) אגף המודיעין במטה הכללי והמשטרה הצבאית של צבא-הגנה לישראל;
    (3) שירות בטחון כללי;
    (4) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
    (5) הרשות להגנה על עדים.

    עיניך הרואות , כל רשות , וגם רשויות ביטחון , אמונות על קיום הוראות חוק הגנת הפרטיות , אמנם , ישנו סייג של סבירות , אבל הסייג , מקיים יותר מאשר פוטר , ולא ניכנס לסיבוכים .

    כך גם בפסיקה , הנה :

    בבג"ץ 7455/05, הפורום המשפטי למען א"י ו– 2 אח' נ' ממשלת ישראל , ו– 3 אח' , כך :

    " המשיבים ( ממשלת ישראל וכו.. ) לא חולקים על כך שככלל אין להשתמש בחילי צה"ל לצורך פעולות שגרתיות של אכיפת חוק בקרב אוכלוסיה אזרחית ( פסקה 4 ) .

    ועוד –

    " צה"ל הוא זרוע של מדינת ישראל . עד כמה שהוא פועל במשפט הפרטי הוא מהווה חלק מאושיות המשפטית של המדינה . עד כמה שהוא פועל במשפט הציבורי הוא חלק מרשויות השלטון . ככל רשות מינהלית הוא כפוף לעקרון החוקיות כל פעולה מפעולותיו חייבת לעגן עצמה בהוראת דין "( פסקה 5 ) .

    אז עיניך הרואות , זה אמנם רק קצה הקרחון של הסיבוך ( לא נכנסתי בכלל אפילו לתקנות ההגנה ( שעת חירום ) 1945 ) אבל :

    בהחלט מטה חזק לכיוון החוקיות והסבירות , את אשר הפוסט ניסה לבנות . תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *