כך הגדיר ג'ון לוק את הקניין, כל דבר שעבדתי עבור ייצורו הוא שלי, כל נכס שיצרתי, כל אדמה שחרשתי, כל מגה שהורדתי, הכל הם רכושי. כמובן שמשאבי הטבע בתקופתו של לוק היו מוגבלים פחות, וניתן היה להשתמש בהם בצורה שאף אדם אחר לא יפגע מהשימוש. אולם, כיום אנו נאלצים להשתמש במשאבים בצורה קיצונית, מבערים שדות נפט, רותמים את השמש, מהנדסים גנטית, הכל כדי להוציא יותר מטבע נכחד.
ללא משאבים מוגבלים לא היו בעיות בעולם, לא היתה דרישה לחקיקה שכן היה די והותר לכולם, איש לא היה גונב והיינו חיים באוטופיה. קארל מרכס גרס כי את יחסי הכוחות בכל חברה ניתן לראות בצורה הטובה ביותר באמצעות בירור מהם אמצעי היצור ומי שולט בהם. באמצעות ההתבוננות הזו ניתן להבחין כיצד ההיסטוריה תכתב (לקריאה נוספת: הארכיון המרכסיסטי על היסטוריה)
אנו חיים בעידן של מידע, עידן דיגיטלי. המידע הוא הקניין המשמעותי ביותר, הוא זה שמיוצר מעבר לכל דבר אחר, והוא זה שנע כסחורה בנתיבי האינטרנט. למידע, כך אומרים לנו, אין עלויות הפצה והוא מעוניין להיות חופשי. כל אחד יכול לגשת ולקחת, תוך שמשאב הטבע לא ניזוק. כלומר, לראשונה בתולדות ההיסטוריה, תורתו של ג'ון לוק ותורתו של קארל מרכס לא מתנגשות.
בעוד שמרכס מבקר את אלו שמבקרים את הקומוניסטים על ידי אמרתו: "מתחלחלים אתם מכך, שברצוננו לבטל את הקניין-הפרטי. הרי בחברה הקיימת שלכם בוטל הקניין-הפרטי לגבי תשע עשיריות של חבריה; קיומו דווקא בכך שאינו קיים למען תשע עשיריות. טוענים אתם אפוא כלפינו, שברצוננו לבטל קניין, המחייב מראש כתנאי הכרחי את חוסר-הקניין של רוב מנינה ורוב בנינה של החברה." (מרכס: המניפסט הקומוניסטי). דווקא בעידן של מידע כל אחד יכול להשיג את אותו קניין מבלי לקחת מהאחר.
ולרגע כשחשבנו, אם נתעלם מחוקי הקניין הרוחני, שעם מהפכת המידע תמה הסתירה המובנית בין מרכס ללוק, הגיעה החלטתו של בית נבחרי ארצות הברית, ארץ הקניין המקודש, לנטרל את הרשת מנייטרליותה. סופית, הוכיחו בעלי המאה כי המידע אמנם נגיש לכולם, אבל הצינורות שמובילים למידע, אלו בשליטתם. יחסי היצור יותר אינם בייצור המידע עצמו, כיוון שזה מצוי בשפע, אלא דווקא בהעתקתו ממקום למקום. שבילי האור בהם עובר המידע ללא זמן, במהירות האור, הפכו להיות גשרי האגרה של ימי הביניים.
אנו משלמים לספקיות האינטרנט מאות ואלפי שקלים כל חודש, הכל למען שירות בינוני ויחס רע, ומצד שני, אלו שולטות במידע. הן חוסמות כבר חלק מהאתרים ללא כל הצדקה, מפקיעות מחירים ממשתפי קבצים, ועכשיו? לפחות בארצות הברית, גם יחליטו עבורו מה הוא זכאי לעשות.
בעוד שתום מגזים טיפה עם התיאור שלו לחוסר נייטרליות שכן חרף האיסור, עדיין יהיה פיקוח ומנגנון שימנע מספקיות האינטרנט לחסום לגמרי את האתרים, הגישה שעמרי מציע היא אוטופית מדי. אף אתר בחו"ל לא ישלם לספקית אינטרנט ישראלית כסף עבור מאות גולשים שמגיעים מישראל בכל שעה, ויותר מזה, האם לא ראוי להחזיר לספקיות באותו המטבע?
בניגוד לנהר, שזורם מנקודה א' לנקודה ב', מידע זורם לשני הכיוונים, הוא חייב לזרום מהמחשב שלי, דרך מאות שרתים, לשרת עליו אני כותב את הפוסט באמצעות אצבעותיי. התקשורת היא דו-כיוונית. דמיינו לכם מצב אבסורדי, שאולי יכול להתרחש במציאות: סוכן המכירות של AOL מתקשר לגוגל לבקש מהם לקנות רוחב פס, וגוגל עונה בבוז: "אנו נקנה רוחב פס? אנחנו החלטנו לחסום את AOL עד שהיא תקנה מאיתנו רוחב פס". מי מבין השניים מספק את המידע באמת? האם החיפושים עצמם הם גם לא חלק מהמידע שגוגל אוספת, בעוד שהיא מספקת מידע אחר?
אתרים מאוד פופולריים, כמו youtube וחבריו, לא יחסמו ככל הנראה, כי אז גולשים יתיקו את רגליהם מהספק שיעז לחסום, או לחלופין, לyoutube יש את האמצעים לשלם, אבל מה עם זעקת החלשים? מי יזעק עבור 60% מתעבורת האינטרנט? אותה תעבורה שאף ספק לא רוצה שתעבור דרכו, אך אם זאת יודע הוא שאם הוא יחסום אותה, כל תעבורה לא תעבור דרכו. האם כעת התעבורה הזו תעלם?
CC-BY: PhillipC
האינטרנט הוא גשר רעוע, טלאי על טלאי, ללא כל היררכיה וללא כל הבדל בין אדם לרעהו. כל ניסיון לחסום לקוחות מסוימים מכלל התקשורת, בהנתן בחירה מוחלת ללקוחות (ולא כמו בסין) תצור מצב בו הם יעדיפו ללכת למי שמאפשר להם חירות מלאה במידע. סביר להניח שלא נגיע לעניין דומה בארץ, אבל אם כן, תמיד טוב לדעת שיש איך להלחם.
אני לא חושב שאני מקצין יתר על המידה. אני מניח שאתה עוקב אחרי התקינה הנעשית בתחומי המדיה, תוך כדי שימוש לרעה (לדעתי) בלובי פוליטי – לדוגמא DMCA, טכנולוגיות DRM המונעות ממך שימוש הוגן מאחר ושימוש הוגן יפתח פרצה לשימוש לא הוגן, טכנולוגיות "פין שבת" בפרוטוקולים שאמורים להעביר לנו את המידע הדיגיטלי של הדור הבא, לדוגמא HDMI (אם התווך אינו מוצפן, רזולוציית המסך תוגבל).
החברות הגדולות איבדו כל רסן ברצון השליטה שלהם על מה שאנחנו עושים.
אין לי ספק שללא כל התנגדות ואקטיביזם, התמונה העגומה שאני מצייר, בהחלט תוכל להיות חלק מהמציאות.
נזכרתי בעוד משהו.
אתה מציין שאנחנו משלמים לספקיות, אבל בל נשכח שגם האתרים (כבר) משלמים. לדוגמא, יו-טיוב משלמים כמיליון דולר לחודש על רוחב פס בלבד. מדובר על חברה שאינה רווחית (למעשה, הייתה נטולת כל הכנסה עד לאחרונה, לפני שהחלה לכלול פרסומות), החיה מכספי משקיעים (עד כה, עשרות מיליוני דולרים, בכמה סיבובים). תוסיף את עלויות העובדים, החומרה (וצריך חומרה לא זולה על מנת לתמוך בכ-35 מיליון סרטוני ווידאו המועברים מידי יום, שלא לדבר על אחסון המידע) – נראה, על פניו עסק שלא ברור תוך כמה זמן יניב ולו דולר אחד למשקיעיו.
עכשיו תוסיף עוד עלות – אגרת האינטרנט הלא ניטראלי…
בעידן שבו עתיד האינטרנט מתבסס על שירותים ותוכן משתמשים, הידוע בכינויו ווב 2.0 (*תתכופף* – פקס מסי.אמ.פי בדרך אליך), כמה רעיונות לא יתממשו מחר כי יצטרכו להצדיק עוד עלות למשקיעים? מה עם פרוייקטים לטובת הכלל, ללא מטרות רווח כמו סטי@בית ולקפל@בית?
אפילו למי שכן רווחי, גוגל, יש עלויות רוחב פס עוד לפני האגרה – למיטב ידיעתי, גוגל לקוחות של כמעט כל קו-לו ששווה משהו – כלומר, משלמים על אכסון השרתים, וכמובן על רוחב הפס. כמו כן, הם מחזיקים גם בדטה-סנטרס שלהם, הדורשים כמובן הסכמי פירינג (בתשלום, מאחר והם אינם ספקי אינטרנט המעבירים לקוחות מפה לשם) על תקשורת.
ספקי התשתית פשוט רוצים עוד ועוד כסף, וגם כוח לדחוק את ספקי התוכן לפינה (ע"י הצרת הפס, או סגירתו).
תום,
יוטיוב משלמים על חיבור לאינטרנט, כמו גם גוגל וכל אתר אחר שמעוניין לאחסן את התוכן שלו.
כאן מדובר על פריורטיזציה של טראפיק ברמת השרת אצל ספק האינטרנט בצד השני. בל תשכח שמהחיבור לאינטרנט של יוטויב עוברים מיליוני אנשים ומבקשים טראפיק שמגיע עד לספקיות השירות שלהן, והן צריכות לקבל את הכסף. אולי הבעיה היא שספקיות השירות לא מתחשבנות על עלויות הטראפיק שהן יוצרות אחת לשניה.
לא שוכח, וגם מרחיב: לא רק בצד השני – לכל אורך התווך. הסיבה שאין התחשבנות (בערך) היא שהפּירים הגדולים מחברים קצוות של אינטרנט – כלומר, אני מעביר את תעבורת המשתמשים שלך לספקי התוכן שמשלמים לי, ואתה, בתמורה, מעביר את תעבורת המשתמשים שלי לספקי התוכן שמשלמים לך.
כאשר אין משתמשים (לדוגמא, דטא-סנטר), שם יש תשלום עבור פּירינג, ובדרך כלל, ליותר מספקית תשתית אחת או שתיים, לטובת שרידות. אם ספקיות התשתית מפסידות כסף, שיקבעו או שיעלו מחיר אחת לשיניה, מה שכמובן יגולם במחיר שכבר משלמות ספקיות התוכן – אבל זה לא מה שספקיות התשתית דורשות. הן רוצות כוח להכריח את ספקיות התוכן לשלם. הן רוצות כוח שיאפשר להם לסחוט עוד ועוד כסף. הן רוצות כוח שיאפשר להן לעשות שריר, אם מישהי תאיים על עסקים כאלו ואחרים של אותן ספקיות תשתית עצמן, לדוגמא, ע"י מתן שרותי טלפוניה אינטרנטית.
…לְטוֹבַת הַנִּקּוּד dj_c אַתָּה צָרִיךְ לְהַטְמִיעַ אֵת
וגם ליישר ל-RTL בתצוגה מקדימה..
אַתָּה צָרִיךְ לְהַטְמִיעַ אֵת dj_c לְטוֹבַת הַנִּקּוּד…
תום,
אני לא מריץ וורדפרס, אם לא שמת לב.
אגב, אם תתקין את הפונט Lucida Grande אז הבאג בפיירפוקס לא יתקיים. מה שקורה הוא שככל הנראה זה רק באריאל, ולא בפונטים מקים.
שמתי לב – אמנם זה פלאגאין לוורדפרס, אבל גם תשתית לכל דבר אחר המבוסס פהפ. להתקין פונט? לא תודה – זה כמו להתקין גריזמאנקי בשביל לקרוא את הארץ (לא מנסיון – אני מצטט את שושנה פורבס בנושא גריזמונקי\הארץ – אני משתמש ב-ie באתרים שממש לא חברותיים לפפ). בכל אופן, מוזר שזה לא קורה עם לוסידה – על פי תאור הבאג זה משהו תשתיתי, ללא קשר לפונט.
מסכים איתך לגבי הגריזמני, פשוט הפונט שהאתר מעוצב בו הוא לוסידה, ובו זה לא עובד. את רוב הפעמים שאני מנקד אני כבר מטמיע בתוך Span אז אין בעיה עם זה. אבל כשאני אשדרג את האתר אני אתקין את הסקריפט שלך, אני נוטה לגעת בו בערך פעם בחודש.
תודה עליו אגב.
תודה לך על הרעיון כיצד לפתור את זה מלכתחילה :)