בית המשפט רשאי, על פי בקשה של קצין משטרה שהסמיך לעניין זה המפקח הכללי או של נציג רשות חוקרת אחרת (בסעיף זה – הבקשה), להתיר, בצו, למשטרה או לרשות החוקרת האחרת, קבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של בעל רישיון בזק, בדרך שיקבע בצו, אם שוכנע שהדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בקבלת נתוני התקשורת כאמור כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם:  (1)   הצלת חיי אדם או הגנה עליהם;  (2)   גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן;  (3)   גילוי עבריינים והעמדתם לדין;  (4)   חילוט רכוש על פי דין.

"חלק ניכר מן העבירות הינן מסוג העבירות אשר נראה כי גם העותרות יראו כ"עבירות חמורות", בכלל זה עבירות איומים, גניבה, גרימת מוות ברשלנות, הטרדה, הצתה, הריגה, השחתת רכוש, גרימת נזק ועוד. נתונים אלה מצביעים על-פניהם כי אכן השימוש בהסדר שבסעיף 3 בכל הנוגע לעבירות עוון אינו נעשה כלאחר יד, ובוודאי שאין בנתונים אלה כדי ללמד על העדר המידתיות הנטען, הנובע מעצם הכללת עבירות העוון בגדרי הסעיף. בנסיבות אלה, ועל רקע הריסון שאנו נוקטים בכל הנוגע להתערבות בדבר חקיקה, לא מצאנו כי קמה הצדקה להתערבותנו בקביעתו זו של המחוקק. עם זאת, אין כל ספק כי על בתי המשפט אשר מאשרים את הבקשות השונות מוטלת מלאכה נכבדה – לשמור על כך שהשימוש בחוק נתוני תקשורת יעשה אך במקרים המחייבים זאת, ובהתאם לפרשנות אותה אימצנו לעיל. בהיבט זה ברי כי יהיה עליהם לבחון האם העבירות שבגינן התבקשו הצווים מחייבות על-פי טיבן ומהותן שימוש בסמכויות שמקנה החוק, נוכח הפגיעה בפרטיות הנגרמת ממנו. כן יהיה עליהם לתת את הדעת לכך שיכול והיקף הפגיעה מסוג מסוים של נתונים יכול להיות גבוה מסוג אחר. "