1. מחתרת הקטיפה
בשנת 2000 יצא לעולם זמר חדש, אנונימי ששר מזרחית, היה אהוד וקיבל מחמאות רבות. הוא כינה עצמו 'השרוף'; כעבור מספר חודשים נחשף שקרו והסתבר כי לא מדובר בנכה פגוע שריפה אלא באמן מן השורה אשר החליט לנסות ספין בעבור חופן דולרים. כמו השרוף גם ולווט יצאה מהאנדרגראונד, דבורית שרגל, עיתונאית שעד היום היתה תמיד בתקשורת, אבל הצליחה להתחבא איכשהו.

אך האם לולווט יש אישיות? האם ולווט היא דמות נפרדת מדבורית שרגל או שמא היא אותה דמות רק תחת כינוי. אשר צבי גינצברג לא היה שונה מאחד העם. A Rose by any other name, כמו שאומרים פשוטי העם. ולווט היא לא אישיות, או שמא היא? האם כעת, כאשר אותה דמות מוזרה שאהבנו לשנוא, לבקר, להעריץ, לקנא ואולי לחבב, נעלמה והפכה להיות אחת העם, האם ולווט היא דבורית?

2. התקוממות רובוטים
מה יש לרובוטים האלו שכל כך מפחיד את העם שהם יתמרדו? האם מהפכת רובוטים, דמויות חסרות צלם, שלא נעשו בצלם ולא נבראו יכולות לעשות משהו? אבל בעצם מה ההבדל בין רובוט לולווט?

3. מבחן טורינג לולווט
בבסיסו של מבחן הטורינג עומדת ההנחה כי לבני אדם יש עומק ויכולת לנהל שאלות מסובכות. כמו הרשת הסמנטית שמאגדת את הידע ותהיה מסוגלת לענות על שאלות מסובכות, כך אמורה גם הבינה המלאכותית להחליף את האדם. אבל עד לרגע זה, נעמד מושא הבדיקה מאחורי מסך ונשאל שאלות עליהן הוא עונה בכתב. שאלות כמו "איך הרגשת בפעם הראשונה שאביך הכה אותך" ו"מה לדעתך היא אהבה"; ההנחה היא שמערכת ממוחשבת לא תוכל לענות על שאלות אלו, לבינתיים.

אבל האם ולווט לא היתה בעצם מבחן טורינג לחברה?

4. בדידות
הדמות ולווט מקבלת הכרה מאחרים, מבצעת פעולות בצורה מאוד ביקורתית ומספרת את דעתה, או את דעת מתכנתיה, שכן היא לא מקיימת מגע רציף, אלא עדיין באמצעות מדיום. בכדי שולווט תהיה אמיתית היא צריכה להראות אישיות עצמאית, אוטונומית. היא צריכה לחוות רגשות, לדבר עם אחרים, להזין מידע.

ולווט תפקדה במשך חצי שנה כמראה. היא עמדה מול התקשורת והציגה לה את השאלות הקשות שהתקשורת מסרבת לענות עליהן. כמו הפסיכיאטר האלקטרוני של דוד אבידן שמתחיל לדבר עם אבידן על בדידותו. כך ולווט ודבורית ניהלו רומן מתוקשר, כשאחת מתפקדת והשניה מזינה.

5. קוד אתי

אורי קציר מציע בבלוגו קוד אתי לבלוגרים, חוטף קצת ביקורת משרית פרקול, ואני מביע את דעתי. האם קוד אתי היה מאפשר לולווט לשרוד? הגירסא שקציר מציע בטוח לא תאפשר לה.

ולווט היא דמות, היא אובייקט, היא כמו המונה ליזה. בכל אחד מאיתנו יש ולווט קטנה שמסתתרת, אך אין אדם אחד שהוא ולווט, שכל עיסוקו הוא לטרוח בביקורת ולצאת במלחמה בטחנות רוח; לא המאבק בטעויות הגהה, וגם לא המאבק במינויים ובפיטורים הם יחודיים לדבורית, כמו גם לא לכל בלוגר אחר.

6. הבלוג
הבלוג הוא מצע סובייקיבי, כל אחד חופשי לבחור איזה צד באופי שלו הוא מחליט להציג, והאם זה כלל צד באופי שלו. ההשתקפות הוירטואלית יכולה להיות מוחלפת פעמים רבות ברובוטים אוטומאטיים; כך, לדוגמא, דוד מהתור של דוד יכול לרשום "אני רישון!!!1" כל פעם, או לתכנת את המחשב להגיב "סמולני מסריח" אוטומאטית לתגובות מסוימות, אבל תגובות אלו לא יהיו אינטיליגנטיות במיוחד. בכדי ליצור דמות, צריך מעבר לזה, צריך את הסיפור, את החיוך, את הראש הקטן.

7. הטקסט
דמות לא עוברת בתוך טקסט, טקסט נכתב על ידי דמות. הטקסט משייך את עברו של המחבר, ומחבר בין ההווה לעתיד. הטקסט, כמו הרובוטים, עלול להתקומם על יוצריו ביום שניתן יהיה להרכיב טקסטים חדשים על סמך טקסטים קיימים באמצעות מודלים מלאכותיים. כך לדוגמא, במקום לשאול אותי לדעתי על נושא מסוים, ניתן יהיה לקרוא את מבחר כתבי ולהסיק באמצעות בינה מלאכותית מה אומר בנושא.

8. האנושות
לעומת הבינה המלאכותית, לבינתיים, נותנת אפקט אקראי. מדי פעם, כמו שפנדורה זורק שיר של בריטני ספירס לבדוק העדפות שונות, כך גם אדם משנה את העדפותיו ודעותיו. חוסר הצפיות היא היופי בחיים.