בסוף 1999 פירסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר כנסת וכשר. העניין הועבר לחקירת המשטרה, אשר חקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בכהונתו, והתבטא כי אין בכוונתו להתפטר. ב24 במאי 2000 נתן היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין את חוות דעתו לפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, הן מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, והן מחמת התיישנות עבירות אחרות.
ויקיפדיה העברית, עזר ויצמן, מספרת על נשיא תחת חקירה. כמו אז, גם היום, נשיא הועמד בפני הציבור למבחן. הציבור שפט ולא מערכת המשפט. הציבור ניזון ממידע בתקשורת ולא בהכרח מאמת. שמועות צצו בכל עבר, וכתבות עלו על "מקורות", "מקורבים" ו"יודעי דבר".
הקשר הרופף בין נשיא בחקירה לבין לחץ בלבנון הוא באמת קשר לא סטטיסטי, הוא דרך להראות שיש גורל. הניו-איג'יאנים למינהם תמיד מחפשים קשר, הסטטיסטים מעדיפים לראות זאת כתוצאה נפרדת, כמהלך משעשע של אל מוכה-גורל.
העניין הוא שבאמצעות התבטאויות כאלו, של הרגע, שהיו על קצה הלשון ולא עברו דרך יועצי תקשורת, ניתן להבין בצורה יותר מדויקת מה כל אחד חושב באמת. דווקא השימוש בטרמינולוגיות כאן הוא עצמתי ביותר. כשדן חלוץ משתמש במתודיקה הימנית של רסטורציה – ואומר "לבנון תחזור 20 שנה אחורה" הוא רומז על עבר מפואר, על כך שפעם היה יותר טוב. אכן, טבח סברא ושתילא, מוות של אלפי חיילים, אי שקט. מצד שני, כמות הקרבנות שנגבו מאז היציאה מלבנון נמוך בצורה משמעותית.
אני זוכר את אותו הלילה שיצאנו מלבנון. הייתי בהתנחלות בשם מעלה עמוס. שמרתי שם, השבוע האחרון לפני חופשת השחרור שלי היה שם. הלילה היה ליל ל"ג בעומר, והיה עשן בכל האיזור. ג'יפים של סיור הסתובבו שם, ועצרו וברכו אותנו, ועמרי רונן שידר בגלגל"צ מסיבה מיוחדת לל"ג בעומר. את כל הלילה העברתי בשמיעת מוזיקה. קור, חום, עשן, גמלים, מואזין ומתנחלים. חמש בבוקר, יחד עם השחר, באו החדשות הטובות. הודיעו ברדיו שהכוחות נסוגו מלבנון, הודיעו שאנחנו עזבנו את המקום הזה, שגבה כל כך הרבה קרבנות.
מאי 2000, השבוע האחרון שלי בצה"ל. יצאתי לחופשת שחרור בערך אחר-כך, הייתי מגיע לצבא פעם-פעמיים בשבוע לכמה דקות לבדוק שהכל בסדר והייתי הולך. ב3 באוקטובר 2000 השתחררתי. יום קודם פרצה אינתיפדת אל-אקצה עם כך ששרון עלה להר הבית.
להכל יש קשר, כלשהו, אבל אין באמת. אפשר למצוא תבניות בכל רעיון, מופרך ככל שיהיה. תמיד צריך הסבר, תמיד צריך למה. אבל לא תמיד יודעים לשאול את השאלות הנכונות.
אין קשר בין מתאם לקשר סיבתי. לא כל מתאם הינו קורלציה. הבעייה היא שמציאת 'קשרים' אינה מאפיינת אך ורק את הניו אייג'רים- היא מאפיינת למרבה הצער גם אנשי "מדע"- קרי 'פאסדו מדע'. ספרו הנפלא של סטיבן ג'י גולד מתאר כיצד לאורך כמה מאות שנים שלטו בכיפה מדעים אשר קבעו את נחיתותם של לא לבנים/נשים באותה "מתודולוגיה" של מציאת 'הכל קשור להכל'.
'לא תמיד יודעים לשאול את השאלות הנכונות'- אכן, הגדרת הסדר של הידע, הגדרת השאלות שצריכות להשאל חשובה לסוג התשובה שתנתן בסופו של דבר- השופט ברק למשל פותח כל פסק דין שלו בשורה של שאלות מגמתיות ומכווונות, ב"אובייקטיביות" לכאורית. הוא רוצה להגיע לתוצאה מסוימת, ושואל את השאלות שיכוונו לשאלה הזו, ב"תום לב" ( עקרונו הידוע :) )
ענבל, המטרה כאן היא להראות שבעצם אין שום קשר, והכל מכוון על ידי האנשים שרוצים להראות איזהשהוא קשר, לא שום דבר אחר.