עכשיו בני זוג יודעים איך להתקין תוכנות ריגול: פלונית נ' פלוני

השאלה של "מה מותר לעשות עם מידע שהושג מטלפון סלולרי של הצד השני מבלי לקבל הסכמתו" עולה במשפט לא אחת. בחודשים האחרונים היא קיבלה כמה מקרים רלוונטיים בדמות של חקירות הקשורות לאנשים מפורסמים כאלה ואחרים, אבל אלה לחלוטין לא רוב המקרים. רוב המקרים שמגיעים לבתי המשפט הם מקרים שיותר דומים למקרה של תלה"מ 31358-11-18 פלונית נ' פלוני: סכסוכים בגירושין בין בעל לאשה.

במקרה שלנו אופרת הסבון החלה כך: פלוני ופלונית התגרשו. במסגרת הליך הגירושים ההורים של פלוני ביקשו מהזוג להחזיר הלוואה של 720,000 ש"ח שהם טענו שהם נתנו; התביעה הזו נדחתה. לאחר מכן, הגיע לידי פלוני ראיה, בדמות שיחה בין פלונית לחברתה, בה (לטענתו) אותה פלונית מודה שהיא שיקרה בפני בית המשפט, מה שיאפשר את ביטול התביעה (וגם את ביטול הסכם הגירושין).

פלונית ביקשה לפסול את הראיה שהגיש פלוני, שלטענתה הושגה תוך פגיעה בפרטיותה, ובית המשפט קיבל את הבקשה. כזכור, חוק הגנת הפרטיות (סעיף 32) לא מתיר הגשה של ראיה שהושגה תוך כדי פגיעה בפרטיות אלא בנסיבות שבית המשפט יאשר. ההחלטה היא מאוד פשוטה, ביחד עם תרשים הזרימה שמצייר בית המשפט: יש לבדוק האם הראיה הושגה תוך פגיעה בפרטיות (ברור), האם יש הגנה בחוק? (לא) והאם יש סיבה אחרת להתיר (כאן השאלה).

בעצם, בית המשפט לא הוסיף מבחן על מבחני הקבילות הרגילים של בית המשפט העליון (בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין); אבל שואל "מהם הטעמים המיוחדים בהם בית המשפט יכול לאשר". וכאן הוא נכנס לשאלה שיכולה להשפיע על מקרים אחרים. בעצם, מה קורה כאשר אתה לא יודע על קיום של ראיה מאוד ספציפית במכשיר, וצריך את החדירה לפרטיות כדי להכשיר ולהביא את הראיה הספציפית, אלא "מה קורה כאשר אתה חוטף את המכשיר, ומחפש עכשיו ראיות סתם".

כך פוסק בית המשפט: "דוק; אין המדובר, למשל, במקרה בו האיש ידע כי מצויה במכשיר הטלפון של האישה ראיה מסוימת (לדוגמא, תמונה שצילם בעבר מתוך מכשירה או כל דבר נקודתי אחר) ואחריה – ואחריה בלבד–הוא תר מבלי להיחשף לחומרים אחרים מתוך המכשיר הסלולארי, שאו אז ניתן היה לומר כי חומרת ההפרה תהא פחותה באופן יחסי, אלא המדובר במקרה בו האיש נחשף לחומרים רבים מתוך המכשיר, ומבלי שלמעשה, הוא יודע מה הוא מחפש. בנסיבות אלה, אני מוצא לקבוע כי חומרת ההפרה היא חמורה ביותר".

כלומר, במקרה בו, לצורך העניין, גוף חוקר (או בעל שמרגיש נבגד) יודע על קיומה של שיחה ספציפית בשעה ספציפית הנוגעת לפעילות ספציפית שצריכה היתה להתבצע, ואת זו הוא משיג תוך פגיעה בפרטיות, ייתכן כי בית המשפט יאשר. אם אותו גוף חוקר (או בעל שמרגיש נבגד) מחטט לעומק? אז לא.

מה זה אומר? זה אומר שייתכנו מקרים שבהם בתי משפט (לצערנו) יוכלו להכשיר חדירה מלאה על ידי בני זוג למכשירים של בני זוגם באמצעות תוכנות ריגול. לצורך העניין, לו בן זוג חושד באשתו כבוגדת, הרי שהוא יכול להגיד לאיש המחשבים השכונתי שלו "תתקין לה תוכנה שרק אם היא מעבירה צילומי עירום לטלפון של החבר של מהתיכון תאותת לי", ואז להכשיר את הראיה.

האם בהכרח בית המשפט יתן הגנה כאן? לא בטוח. האם זה אפשרי בהתחשב בנוסח של השופט יהורם שקד בעניין פלונית? כנראה שכן.

9 תגובות ל-“עכשיו בני זוג יודעים איך להתקין תוכנות ריגול: פלונית נ' פלוני

  1. פוסט חשוב , נושא חשוב. חשוב לציין גם, שהאיש ( המרגל) טוען שהבן בכלל הביא לו המכשיר. לא הוא הלך וחיטט ולקח. אבל, זה הרי בדיוק מעצים את טענת " הדיג " של ההגנה ושל בית המשפט. זה היה לא מתוך יוזמה וצורך של האיש. כלומר :

    ישנה הגנה של ענין אישי וכשר בעניינים מסוג זה. אבל, גם טענה זו לא עומדת לאיש . שהרי , זה היה " מסע דיג " סתמי. לא כל שכן, כאשר ההליכים כבר היו גמורים. כאשר ההליכים כבר גמורים ( הליכי גירושין קודמים ) זה הרי מעצים את חומרת ההפרה מבחינת השופט, לפחות במובן של הגנה על ענין אישי כשר כאמור וכו…שבעצם לא היה בנמצא.

    וצריך אכן לזכור את נושא מקבילית הכוחות ( חומרת ההפרה והפגיעה בפרטיות נ' האינטרס בגילוי האמת ). אבל, צריך לזכור, בהפרות חמורות וקשות במיוחד, אינטרס גילוי האמת לא יועיל. אפילו יידע השופט, שהעבריין ניצב מלפניו בוודאות, ואפילו יודה העבריין בעבירה , לא יועיל. שהרי :

    באם יועיל , אזי , אנשי חוק למשל, יחונכו, להשיג ראיות באופן פסול ואכזרי, ואם ירוויחו יומם בבית המשפט, זה יעודד אותם להמשיך כך. מעבר לסוגיה של טוהר ההליך. בית משפט אינו זירת הכשר, למעשים מלוכלכלים , לא כל שכן , של אנשי חוק, שצריכים להוות דוגמה , אות , ומופת בשמירה על החוק.

    תודה

  2. רק תיקון טעות בתגובתי לעי"ל :

    כתבתי:

    "אבל, זה הרי בדיוק מעצים את טענת " הדיג " של ההגנה ושל בית המשפט" וצריך להיות :

    " של התובעת או המבקשת" במקום " של ההגנה " .

    תודה

  3. הי פוקסי, מדוע לדעתך פסק הדין הפדרלי הוא חשוב? כלומר, האם כוונתך שהוא מחדש? (הוא בן 48 עמודים… כך שאשמח לדעתך)

  4. malkahfgfff , זה בגלל שהתיקון הרביעי לחוקת ארה"ב, אוסר על חיפושים ללא חשד סביר, ללא צו בית משפט בעיקרון וכדומה. זהו הכלל. אם אכן זהו הכלל, אזי , אי אפשר היה לחפש כלל במעברי גבול. מכיוון שאתה מחפש בכליו של אדם, כך או כך ,בלי שהוא חשוד אפילו בעבירה. אז חיפוש במעברי גבול, הוא החריג לכלל החוקתי. אלא , שבתוך החריג הזה, יש בעיה עם מכשירים אלקטרוניים מחשביים אישיים סלולריים וכדומה. שהרי, הפגיעה בפרטיות חזקה הרבה יותר, וכל זה , בלי חשד סביר הרי. מאידך, יש זרים,מהגרים, איומים ביטחוניים וכו…. אז נקל לתאר החשיבות של הנושא.

    במקרה, עוד פסק דין חשוב ומענין מאוד מארה"ב ( מחוזי פדרלי קולומביה ) האם היסטוריית הגלישה של עובד ציבור או רשות ציבורית, הינה בבחינת מידע המצוי בידי הרשות, שחוק חופש המידע ( שם כמובן ) חל עליו . מאוד מומלץ, כאן:

    https://ecf.dcd.uscourts.gov/cgi-bin/show_public_doc?2018cv1508-25

    להתראות

  5. תודה פוקסי. בארץ המצב הוא שמותר לרשויות מדינתיות או אפילו לגוף פרטי להשתמש בהסטוריית גלישה?

  6. על לא דבר מלכה . לא כל כך הבנת. השאלה אינה אם אפשר להשתמש בהיסטוריית גלישה. היסטוריית גלישה , מצויה בידי רשות ציבורית, איך שזה ,כתוצאה משימוש במחשבים וגלישה באינטרנט כשלעצמם.

    אבל, השאלה ( שלא נדונה עדיין בארץ ) היא זו :

    נניח גוף פרטי, אדם פרטי, רוצה על סמך חוק חופש המידע, לקבל מידע מרשות ציבורית. נניח רוצים ממשרד ראש הממשלה, פירוט שיחות בבזק . נניח רוצים ממשרד הביטחון, רשימת מדינות מסויימות שאליהן מייצאים נשק מסויים בהרשאה של משרד הביטחון וכו…..

    עכשיו, השאלה , מה דינו של מידע כזה כפי כאן, שהוא היסטוריית גלישה באינטרנט, ומעיד, על נושא משרה ברשות ציבורית, ועל הרשות הציבורית עצמה, לאיפה הם גולשים באינטרנט, מתי, ואיך וכו….

    נניח רשות ציבורית או עובד שלה, גולשים לאתרי חדשות. אדם רוצה להבין , לאיזה אתרים ולמה. מאיפה הם אוספים מידע וכדומה. לכל מיני צרכים ניתן לשער , פרטיים או מעין ציבוריים ( נניח עיתונאי מעונין להכין כתבת תחקיר בענין).

    עכשיו, השאלה הינה פשוטה:

    האם היסטוריית גלישה של עובד ברשות ציבורית נניח , שאצורה בזיכרון של המחשב והדפדפן, הינו מידע ציבורי, שהציבור רשאי לקבל, או לאיו.

    זוהי השאלה שהייתה לפני בית המשפט בארה"ב . פה ניתן לשער, שבקשה כזו, תסורב על ידי בית המשפט. נחכה ונראה אם יהיה קייס כזה בבית משפט פעם. או שקלינגר פה יידלק ויחטוף קריזה , ויעתור.

    להתראות

  7. ומלכה , אם לגמרי במקרה, אתה לא מבין , מהי היסטוריית גלישה בכלל , אז כך :

    אדם גולש באינטרנט עם דפדפן. ברור. כל מקום שהוא מבקר בו באינטרנט, נאצר בזיכרון של הדפדפן ,כל אתר שביקר בו, מוצג כשורה בהיסטוריה או הלוג של הדפדפן פשוט.

    אז ההיסטוריה של הגלישה, זה סך הכל, האתרים שבהם ביקר אדם באמצעות הדפדפן , בתוך פרק זמן מסויים. ההיסטוריה יכולה להימחק אוטומטית על ידי הגדרות המערכת והדפדפן, ויכולה להימחק על ידי המשתמש עצמו, בכל רגע.פשוט בוחרים בפונקציית "היסטוריה " בדפדפן, ועולה קובץ בצורת לוג, ומוחקים המידע.

    להתראות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *