חופשי* (בתנאים). על מרכז נתוני תעופה

כך קובע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:

יציאה מישראל וכניסה אליה

6. (א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

חופשי, מסתבר, הוא עניין שנתון לפרשנות. הדרך שבה אני מבין את "חופשי" היא ללא כל מגבלה, ללא כל חשש, ללא כל עלות חברתית. הדרך שבה ממשלת ישראל היוצאת מבינה את המילה "חופשי", כנראה שאינה דומה לדרך שלי. לפי התכנית המסתמנת, הממשלה היוצאת מתכננת להקים מאגר מידע, שיכלול לא רק את מסלול הנסיעה שלי, אלא גם את כרטיס האשראי שלי (שלא ברור כיצד הוא יעזור לבטחון המדינה). המאגר הזה, לפי הפרסום, יהיה נגיש לשלל רשויות כגון רשות המסים. כלומר לא מדובר על מאגר בטחוני וגם לא מאגר שנועד לטפל בהגירה, אלא מאגר ריגול ברור שכל המטרה שלו היא לאסוף מידע כלכלי על אזרחים.

הצעת ההחלטה המלאה, שכוללת "חוות דעת משפטית", היא הצעה מוזרה לא רק בגלל שאותה חוות דעת משפטית כלל לא סוקרת את נושא הגנת הפרטיות, אלא בגלל שהיא לא מזכירה, אפילו לא במילה, האם המאגר ידון רק בתושבי חוץ או גם באזרחים ישראלים.  כל ההתייחסות לפגיעה אפשרית בפרטיות בחוות הדעת נראה כך:

 

אבל למה? רוב חוות הדעת מדברת על נושאים כמו בחירות, או המיקום של מאגר המידע (ברשות המסים), ובכלל לא מדברת על נושאים כמו הפגיעה האפשרית בפרטיות בנושא זה. אם נחזור לעצם ההגדרה של המאגר, אז גם כאן עושים את הטריק הידוע של זחילת שימושים. כלומר, מתחילים בלהסביר כמה המאגר הזה נחוץ כדי למגר את הבעיות כמו הגירה לא חוקית, הלבנת הון וכדומה שמבוצעות על ידי נוסעים (בלי הפניה לנתוני אמת או סקירה של האמצעים, כמובן), ואז על הדרך, מכניסים "אינטרסים חיוניים נוספים":

דומה שבמדינת ישראל לא שמעו על רשימה סגורה, ובמקום לכתוב רק על שמירה על אינטרסים של בריאות הציבור, החליטו להכניס "אינטרסים חיוניים נוספים", מה שיאפשר העברת מידע בצרה דומה לכך שהיתה במאגר הביומטרי. כך היה בדיון בכנסת על המאגר הביומטרי, כאשר נציגת המשטרה הסבירה שהמשטרה לא ביקשה את המאגר הביומטרי, אבל אם הוא יהיה שם, היא בהחלט תהיה מעוניינת להתחבר אליו:

כלומר, מרגע שיש מאגר, והוא שם למטרה אלף, ברור שאחרים ירצו להתממשק אליו. זו הבעיה עם זחילת שימושים, וזו גם הבעיה עם המאגר הזה. אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבחירה להקים את המאגר ברשות המסים מוסברת במסמך: (א) רשות המסים היתה היחידה שהסכימה לקחת על עצמה את המאגר; ו(ב) יש לרשות את התשתית להקמה של מרכז נתונים ממוחשב ומסווג. ובכן, חלק ב' לא ממש נכון. נכון ל2016 הורשעו בבית הדין למשמעת 15 עובדים של רשות המסים על שליפה שלא כדין של מידע ממאגרים, אבל גם שני פסקי דין מנחים של בית המשפט העליון ( עשמ 3275/07 שמואל ציילר נ' נציבות שירות המדינה, בגץ 1894/04 יוסף אסדו נ' בית הדין למשמעת) נכתבו על עובדי רשות המסים שהפגינו יוזמה יתרה והלכו לאתר מידע. וזאת עוד לפני שמתייחסים לטענות הכבדות של רפי רותם שגורמים ברשות המסים הדליפו מידע לגורמים עבריינים. כלומר, לטעון שרשות המסים יודעת לאבטח מידע בצורה כזו? לא בטוח.

אם כן, מדוע להקים את המאגר עכשיו? מדוע להכניס אותו בצורה כה מוזרה ולהחזיק אותו ברשות המסים? האם מדובר ברפלקס שנועד להציג כאילו הממשלה עושה משהו כדי להלחם בוירוס הקורונה או שמדובר בסיבות אחרות? בכל מקרה, מוקדם לדעת עם איך שהממשלה מתנהלת.

2 תגובות ל-“חופשי* (בתנאים). על מרכז נתוני תעופה

  1. פוסט חשוב מאוד. טוב, ברורות מאליהן הבעיות במצב כזה , ואין צורך להרחיב. אבל, בכל זאת, הבעיות אסטרטגיות, מושגיות, אוניברסליות. זה לא נכון לטעון שרשות המיסים לא מתנהלת כפי שצריך במובן של ניהול ואבטוח של מאגר. הקייס של ציילר המובא, ואחרים גם, מלמדים אכן, שעולים על חריגות , ומעמידים לדין. הקייס של ציילר הוא בכלל מעיד על היפוכו של דבר:

    הרי לנו ענין בפקיד מס, שגילה עודף מוטיבציה, חרג מן הסמכות בכל הנוגע למידע וגישה אליו, והועמד לדין על כך. הועמד לדין, למרות שהוא לא השתמש במידע או לא ניגש אליו, מתוך אינטרס אישי צר ופסול, אלא , מתוך דאגה כנה לציבור, ולעקרון של תשלום מס אמת.

    לא זו אף זו:

    בתוך העבודה שלו הסתבר השימוש ויישום של נהלים נכונים וחזקים, למשל :

    הודעות אזהרה שמופיעות תכוף בפני עובדים הניגשים למידע, נצטט מן העליון:

    כשהפעיל את המחשב מידי יום, הופיע לנגד עיני המערער נוסח אזהרה, המופיע על צגי המחשב של עובדי רשות המס, בו מצוין, בין היתר, כי "עיון שלא לצרכי עבודה מהווה עבירה".

    עד כאן הציטוט:

    אז בכל זאת, עלו על כך, חשפו את זה, העמידו לדין, הענישו, ויש נהלים קפדניים וכדומה. מקפידים על כך . זה לא לגמרי פרוץ, ובייחוד לא ברשות המיסים . למה ? מהרבה סיבות, אבל נצטט שוב מן העליון רציונל אחד ברור של רשות המיסים עצמה ושל הציבור למעשה, מצטט:

    לא בכדי נקבעו הוראות חוק והנחיות מפורטות באשר להגבלת השימוש במידע הנגיש לעובדי רשות המסים. כללים אלה נועדו להשיג מספר מטרות עיקריות: האחת – להטיל הגבלות על שימוש במידע אך ורק למטרות שלשמן הוא מוחזק בשליטת העובד, כדי להגן ככל האפשר על פרטיות בני האדם שהמידע נוגע אליהם; השניה – שמירת סודיות המידע בידי העובדים, ואיסור על מסירתו לצדדים שלישיים. השלישית – שמירה על חסיון מקורות המידע של רשויות המס, כדי לקדם את אינטרס גביית מס אמת מן הציבור (ענין בן דוד, שם, עמ' 924-925). ואכן, מידע נרחב ומפורט נמסר לרשויות המס על-ידי הנישומים, המניחים כי המידע בעניינם יישמר במאגרי מידע מאובטחים, וייחשף רק לעיני הגורמים המוסמכים, העושים בו שימוש כדין לצורך מילוי תפקידם בלבד.

    עד כאן הציטוט:

    לשים לב לרציונל השלישי , שמירה על חיסיון מקורות המידע. המידע הזה, נועד לקדם גביית מס אמת. אחרת, נישומים יפחדו להעביר מידע, אם יחשבו שהוא פרוץ לכל דיכפין פשוט. כלומר, תהא להם לנישומים , לגיטימציה מוסרית, לא לשלם מס אמת. וגביית מס אמת , הוא אינטרס רשות המיסים פשוט.

    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *