לא הייתי רוצה להיות פקיד היום ברשות להגנת הפרטיות שצריכה לחקור את אירועי אבטחת המידע שהתגלו בשבועות האחרונים במאגרי המידע של הליכוד ואלקטור. להיות פקיד ברשות להגנת הפרטיות אומר להיות כפוף לשר המשפטים; אותו שר שהוצב כשר בממשלת מעבר, על ידי ראש ממשלה הנאשם בפלילים, ואשר מקבל החלטות שלא עומדות בקנה אחד עם המלצות הדרג המקצועי. ומדוע? כי העתיד הולך להיות עגום עבור הפקיד כך או כך.

לפני כשנה וחצי פרש ראש הרשות להגנת הפרטיות בנסיבות קצת מוזרות. הציעו לו ג'וב. איזה ג'וב? את תפקיד מנכ"ל איגוד הבנקים. כדי לקצר את הצינון הנדרש בחוק הודיע ראש הרשות כי הטיל על עצמו, עוד לפני שסיפר לכולם, "צינון פנימי". אותו הצינון הפנימי אמר שהוא, כמי שעומד בראש הרשות, נמנע מטיפול בענייני הבנקים. קצת מצחיק כאשר הבנקים הם מהגופים שמחזיקים הכי הרבה מידע עלינו, ולאחר שהיו אירועי אבטחת מידע גם בלאומי קארד, וגם באחד הבנקים בארץ, שהצריכו התערבויות של רשויות בטחון. אבל ניחא.

את ראש הרשות לא החליפו, כי, אתם יודעים… ממשלת מעבר וכאלה. לכן, שמו ראש של רשות אחרת במקביל בתפקיד של ממלאת מקום זמני. דר' שלומית ווגמן, מוכשרת כשד, אך עדיין: ראש רשות חשובה לא פחות במשרה מלאה, קיבלה שתי רשויות. האם היא תצליח לנהל אותן בפועל במקביל ולדאוג לאינטרסים? כמובן שלא. ולדר' ווגמן יש גם שאיפות. הכהונה שלה כראש הרשות להלבנת הון ומימון טרור היא קצובה, ובסופה ווגמן צריכה לדאוג לאופק התעסוקתי שלה. לא שחסרים תפקידים שווגמן כשירה להם במגזר הפרטי (היא באה משם, והיא יכולה לחזור לשם בקלות), אבל מדובר במי שיכולה לטפס מהר. האם היא צריכה לריב עם השר הממונה עליה?

הריב הוא לא רק אבל בנושא הזה, כלומר, יש "איתותים". מה זאת אומרת? לרשות להגנת הפרטיות יש ממשקי חקיקה קבועים עם הממשלה והכנסת, והיא צפויה לנסות להעביר (שוב) את הצעת חוק הגנת הפרטיות (סמכויות אכיפה) שתתן לה סוף סוף את השיניים הנחוצות. נכון לעכשיו, לרשות צפוי לא מעט כאב ראש כי סמכויות הפיקוח האלה ינגסו באינטרסים של הגופים הכי חזקים וגדולים במשק להמשיך לפגוע בנו. האם היא רוצה גם חברי כנסת שיגידו "רגע, הסמכויות האלו גם יפגעו בי בעתיד?"; די ברור שלא.

עכשיו, זה לא שברשות להגנת הפרטיות אין אנשים נהדרים. יש שם. הבעיה היא שאותם אנשים הם פוליטיקאים לא פחות ממה שהם אנשי מקצוע, והם יצטרכו לעשות ויתורים. האם הם יוותרו על הפרטיות של כולנו כרגע כדי לקדם חקיקה טובה לעתיד? יכול להיות. האם הם יחקרו את פרשיות דליפת המידע מהליכוד בצורה ראויה? אני בספק. ומדוע? כי עשויים לקרות מספר דברים. הראשון הוא שביום שלישי הבא, אם הקורונה לא תשמיד את כולנו עד אז, כלל המפלגות ימחקו את כל מאגרי המידע שקיבלו. במצב כזה, הסיכוי שישארו ראיות לפרשת דליפת המידע נמוכות יותר. השני? כמות האנשים שיפעלו כנגד הרשות, משרדי עורכי דין, לחצים, כי מקרה כזה יהיה כל כך תקדימי. הרשות פתאום תקבל מכתבים שאומרים "חברים, אתם כאן כבר לא מעט שנים ופתאום אתם נזכרים? מה עם כל שאר המפלגות?" והם צודקים: המפלגות הפקירו אותנו בשנים הקודמות, ושינוי של האכיפה פתאום יכול להקפיץ טענות כאלה.

אבל הכי חשוב: אנחנו כולנו בבעיה. אנחנו כולנו בבעיה ואבוד לנו במאבק הזאותנוה כי אין לרשות הזה מישהו שנמצא כרגע באמצע הקדנציה שלו, מישהו שלא יפחד. כשתשב ועדת האיתור בעוד חודשיים-שלושה יבדקו תכונה אחת: כמה אתה נאמן למנהיג. האם אתה מתכנן להשקיט את החקירה הזו גם כן. ומדוע? כי גם בהגנת הפרטיות, כמו בחוקים אחרים, הקודקוד נושא באחריות פלילית. המקרה הזה עוד יכול להגיע לנתניהו בתור מי שעומד בראש המערכת. האחריות עליו היתה לפקח, למנות את האנשים, את מנהלי המאגר. אם הוא כשל מלעשות זאת כראש המפלגה, אז יהיה לו קשה לבעוט את האחריות למנכ"ל. זה אומר שאם לא ירשיעו אותו בפרשות אלף, אלפיים או ארבעת אלפים, תצוץ לה פרשת המאגרים ונראה עולם אחר לגמרי: לא המשטרה אלא הרשות להגנת הפרטיות.