את אריאל שרון מעולם לא חיבבתי. מעולם לא האמנתי בדרכו. למרות שרוב חבריי העירכו אותו על פועלו, אני לא. לא אהבתי את הדברים שעשה, שכן הכל נעשה אצלו בחטא. מעולם טובת המדינה לא היתה, לדעתי לפחות, בראש סדר העדיפויות שלו. תמיד ראיתי איזו קומבינה עם איזה חבר מרכז, או סתם לוביסט שמנסה לשכנע אותו לקדם רפורמה מסוימת על מנת להרוויח אישית. כולם ראו בו מלח הארץ, ואני ראיתי בו דיקטטור.
אף פעם לא הבנתי איך אדם כמו שרון, עם כתם כה עמוק בקורות חייו מסמל עבור כל כך הרבה אנשים את מה שתמיד היה ישראלי. המשפט שמלווה את האהדה של כולם לשרון היה "הוא יראה להם מה זה!" או "הם מכבדים את האלימות שלו כלפיהם ולכן יפסיקו עם הטרור"; כלומר, כולם הכירו בכך ששרון הוא אדם אלים ולא אמין, ורצו אותו בתור מנהיגם. להמליך עליהם מלך חזק, כזה שיעשה את כל מה שהם תמיד רצו לעשות אבל לא הצליחו להביא את עצמם.
אבל לא רק אריאל שרון חטא לעם שבחר אותו אלא גם דוד בן ישי. זה חטא באהבת אשת איש, בשחיתות עמוקה ונענש בכך שילדיו נפגעו לא פחות, כמו ילדי שרון שנענשו מוסרית עבור חטאי אביהם. בשני המקרים ראה המלך הפיכות רבות בטרם מת, ולבסוף מלך לא בנו הבכור, ולא בנו המועדף, אלא דווקא הבן שטרם חטא בצורה משמעותית.
ענשו האמיתי של שרון הוא במצבו הנוכחי. הצדק הפואטי בכך שפושע המלחמה, אותו אדם שהרג ללא כל מצפון, יושב לו במיתת חוליו, יושב לו ומחכה למלאך המוות. שרון לא ימות מוֹת גיבורים יותר. ככל הנראה הוא יסבול במיטתו וימות בצורה האכזרית ביותר שיש; הוא לא יזכה להפצע, למות על חרבו, להרצח על ידי מתנקש, להוותר גיבור. לא רבים היו ראשי הממשלה שבאו אל מותם בגבורה. בימים אלו חי בסיעוד מחוץ לעין הציבורית ראש ממשלה אחד; ורוב ראשי הממשלה שהיו עד כה נפטרו ממחלות או מגיל מתקדם.
דווקא היום, עם ההחמרה במצו של שרון, צדק פואטי כלשהו קיים. שרון טען לצדקת מלחמת לבנון ('מהמוצדקות' – מי שמוצא את התשדיר ביוטיוב….) ודווקא את האווירה האפוקליפטית של הפגזות על כלל מדינת ישראל, יחד עם החרבת לבנון נראה לי ששרון היה שמח לראות. שרון יקום לארץ חדשה, בה הוא לא מבין איך אולמרט ראש הממשלה, איך פרץ קיבל את תפקיד הביטחון ואיך הוא כשל מלהנחיל את מורשתו בצורה מסודרת. אני משוכנע שאם שרון היה קם, הוא היה לוקח את השלטון חזרה לידיו בצורה כלשהי, רק כדי להשיב את כבודו. לשוב, 20 שנים אחרי, למדרונות לבנון בכדי לסיים את המלאכה שנקטעה על ידי ועדת כהן.
אבל ככל הנראה, ואני איני מומחה רפואי, ששרון כבר לא יקום. כל יום ששרון גורר בינתיים הוא יום נוסף של סבל למשפחה, יום נוסף של סבל לאומה ועלויות מטורפות על המערכת. אם אני הייתי משפחת שרון לא הייתי יודע איך להאכיל את המדינה שהמתת חסד לשרון היא הדבר הנכון לעשות; להקטין את הסבל הפרטי ולשנות את הקונצנזוס בנוגע לנושא. חבל לי ששרון, אותו אני לא ממש אוהב, סובל כך, באותה מידה שחבל לי שילד לבנוני נפצע מהפגזות צה"ל על לא עוול בכפו.
דווקא שרון, הדיקטטור, החזק, האחד שהחזיק את כולם תחת שבטו ככל הנראה ראוי למוות מכובד יותר. מוות פתאומי, לא גסיסה איטית לאורך שמונה חודשים ובמיוחד לא מוות בצל מלחמה, מלחמה שמהווה את מורשתו.
Technorati Tags: אריאל שרון, אריק, Israel, Media, Ariel Sharon, Sharon, המתת חסד
במהלך הפוסט הנהנתי בהסכמה עם רוב הדברים, אבל אני חושש שאני לא מבין מה הוביל לפיסקה האחרונה. אני חושב שזו דוגמא נהדרת לכך שהאירוניה עושה את עבודתה טוב יותר מכולנו: בלי לייסר אותו במכאובים — בלי שירגיש דבר, למען האמת — היא משפילה על ברכיו את האיש שאף-אחד אחר כאן לא הצליח להעניש.
ועדיין זה לא עונש שראוי לאדם כזה, כך שהוא יצא נשכר.
אני אף פעם לא אהבתי את שרון. ואני מסכים שתמיד הכול נעשה לכאורה (או שלא לכאורה) בחטא. ולמרות הכול, בשנותיו האחרונות היה לי קל יותר, להבדיל ממך, לקבל את האיש. דווקא הדמוקטטורה שהשליט אפשרה לו לעשות מהלכים ששום מנהיג אחר לא היה אפילו מעז לקחת על עצמו. שרון לא היה איש של דיבורים – הוא היה איש של מעשים, ומנהיג כזה אנחנו צריכים.
"צדק פואטי"??
אתה משרטט קשר סיבה ותוצאה בין דברים שאין ביניהם קשר.
מלכלך על בן אדם שלא יכול להגן על עצמו.
שוכח שאפשר להגיד את מה שאמרת על כל אחד, כי כל אדם מת, או מחולי או מזיקנה.
אתה מערבב מצוקה אישית של בן אדם עם מפעל פוליטי שאתה לא מסכים איתו.
אין לי מה להוסיף. חוץ משתתבייש לך.
הייתי שוקל להגיב,
אבל אני לא עושה את זה למי שמזייף את זהותו לאורך כל הדרך ומתבייש בשמו האמיתי ללא כל סיבה רק כדי לצור מצג של סמכות כלשהי.
תחשבי על זה.
ממתי "נרי" הוא שם סמכותי?
ממתי לשם דיון באינטרנט יש צורך להציג את עצמך בפרטים האמיתיים?
זה נשמע כמו התחמקות מתשובה עניינית.
וחוץ מזה, מכיוון שאיתי אתה ברוגז, זו היתה הדרך היחידה שבה יכולתי להמשיך להשמיע את דעותיי.
אבל בכל מקרה מרגיע לדעת שאתה מרגל אחרי קוראיך.
א. "מרגל אחרי קוראי"? את אפילו לא טרחת להסוות את הIP שלך.
ב. לא צריך להציג בפרטים האמיתיים, אלא אם את חושבת כך. אבל בתור מישהי שכותבת כאן, את מייצרת איזהשהוא מצג כלפי אחרים בתור מישהי שלא מוכרת, כאילו יש לך קול נוסף. וראוי שהקוראים ידעו מה הולך כאן.
ג. אני לא ברוגז איתך, אני לא זה שכתב דברים פוגעים במישור האישי.
ד. את חפשיה להשמיע את דעותייך בכל מקום שתחפצי. בל נשכח שמדובר בבלוג שלי, ואני מעולם לא צינזרתי לך תגובה.
1. לא יודעת איך עושים את זה ולא ידעתי שיש צורך. נשים ומכונות..
2. אני בטוחה שאנשים פה מכינים רשימות של המשתתפים בפורום וכרגע הם חשים מאוד מבולבלים ונבגדים ממה שהולך פה. פושעת שכמותי. וזה לא שהגבתי באותו אופן בשמות שונים כדי ליצור מצג שווא של הסכמה רחבה. וזה לא שמישהו מהקוראים שלך יסכים פתאום עם משהו, אם הוא יראה שיש הסכמה רחבה כזאת. תן להם קרדיט.
3. לא כותבת לך שום דבר במישור האישי, אינני מכירה אותך.
4. לא מדויק. אבל למרות שיש לי פה חופש די גדול, כל עוד התשובות שלך נוטות להיות מוטות, התגובות שלי שוות כקליפת השום לצורך דיון או ויכוח. לכן הרגשתי שלא היתה לי ברירה וזה מובן.
עם זאת, אני אחזור להשתמש בשמי.
3. לא כתבת לי במישור האישי, כתבת עליי במישור האישי.
אגב, ריאד חוסרי, חבר טוב שלי משפרעם, מאוד נעלב ממה שכתבת.
מתי ואיך כתבתי עליך במישור האישי?
ממה מר חוסרי נעלב? ואם הוא יכול, שימסור ד"ש למרוואן, חבר טוב שלי משפרעם.
מפאת כבודך, וכיוון שאני לא נוטה לרדת למישור האישי של אנשים, אני רק אומר שנעלבתי כשנאמר עליי שאין לי חברים משפרעם להם אני קורא 'אחי'. מאוד נעלבתי.
וווווואו זה היה לפני שנים!!! לא מאמינה שאתה זוכר את זה. ואני לא זוכרת דברים שאנשים אמרו לי אתמול. אלא אם אלו דברים שאני יודעת שהם נכונים ושפגעו לי בנקודה רגישה.
אז מה שאני מנסה לומר הוא, שאני מצטערת אם נעלבת. אני עדיין מאמינה שקיימים אנשים שמחזיקים "גוי מחמד" (בד"כ בצירוף: שמלאני-ערבי) אבל אין לי ערובה שאתה אחד מאלה. זו סתם תחושה אישית שלי. אם היא באמת לא נכונה, שים זין ותמשיך הלאה. אם-היא-באמת-לא-נכונה.
אבל איכשהו סטינו מהדברים שהגבתי לפוסט שלך. ג'י, מעניין איך זה קרה.
במקרה קיבלתי לינק לזה שבוע שעבר.
ואני באמת שלא נעלבתי, אני פשוט לא מבין איך אם את חושבת את מה שכתבת שם את ממשיכה לקרוא כאן. את מוזמנת לעזוב, לא בגלל הביקורת, אלא בגלל איך שהצגת אותה בצורה מגעילה ומעליבה.
את תמיד יכולה לשאול אותי לפני שאת כותבת לשון הרע על מישהו, כולל לומר שאני מתנשא ואין לי חברים משפרעם, שלא רק שיכול לגרום לי נזק, אלא גם שיכול לפגוע בחברים שלי שם.
אני לא קוראת רק דברים שאני מסכימה איתם.
ואתה יכול להגיד לי שאני טועה, כמו שאתה עושה עכשיו.
באמת שיש לי דברים טובים יותר לעשות מאשר לנסות ולהעליב אותך. אמרתי את דעתי, לא מעבר לזה, ללא כל כוונה לפגוע בך או בחבריך.
and he said to her…
and she said to him…
and he said to her…
and she said to hime
and so on…