בשבוע האחרון התבשרנו על הקמת לא ועדה אחת, אלא שתיים, שיבחנו את הצורך ברגולציה על רשתות חברתיות. יובל דרור כתב על חוסר התוחלת של אותה הועדה והעובדה שהיותה מיותרת הוחבאה בפריים-טיים על ידי פתיחת המהדורה המרכזית איתה. הוא צודק. אבל זה לא העניין. רגולטורים מתחבטים יום אחר יום בשאלה איך לאלף את האלגוריתם: האם צריך לאסור על רשתות לצנזר בכלל פוסטים? האם צריך לקבוע כללים שקופים לצנזורה? האם צריך לקבוע מערך ערעורים מיוחד? האם צריך להטיל על רשתות אחריות ישירה לפוסטים שמתפרסמים? לכל אחד יש דעה, ורק הדעה שלי נכונה. הדעה שלי היא שכמו שצריך להפריד את התשתית והתוכן, כמו שצריך להפריד את הדפדפנים ממערכות ההפעלה, כמו שצריך להפריד בין יועצי ביטוח לחברות פנסיה ויועצי משכנתא מהבנקים, כך צריך להפריד בין הרשתות החברתיות לבין האלגוריתמיקה.
כלומר, הפתרון הוא לקבוע פורמט פתוח של אלגוריתמיקה, שכל מי שיפתח רשת חברתית שתחזיק מעל 10,000,000 משתמשים (מספר שיתן הגנת ינוקא לסטארטאפים צעירים) יצטרך לעמוד בו. באמצעות האלגוריתמיקה, קודם כל חברי הרשת יחלקו דאטה עם המפתח של האלגוריתם. הם יאפשרו לו לסדר את הפיד שלהם בצורה עצמאית: האם זה פיד לינארי (מי שפרסם אחרון יהיה ראשון בסדר), פיד שמבוסס על עצימות הקשר (החברים הכי קרובים שלי יוצגו קודם) או פיד שמיועד למקסם פרסומות.
וכאן, במילה "פרסומות", מתחילה השאלה הבעיה: הקורא הסקרן* והצודק יסביר שהרשתות האלו הן גופים פרטיים, ושאסור להטיל עליהן רגולציה, ושההכפפה לפיד שמיובא מצד שלישי פוגע בהכנסות שלהן מפרסום. והוא צודק, למעט העובדה שהרשתות הן גופים פרטיים; הרשתות גדולות מדי להיות גופים פרטיים. לדעתי הן בכלל יותר קרובות לגוף מדינתי-ממשלתי מאשר חברה ציבורית. ולגבי ההגבלה על הכנסות מפרסום? זה לא בדיוק נכון. אפשר יהיה שההכנסות יפגעו כי היכולת לכלוא אדם בסביבה מסוימת תפגע. אבל, בסופו של דבר, האלגוריתמיקה העצמאית תאפשר את שני הפתרונות.
* טענת איש הקש שלי, כמובן.
הראשון הוא פתרון שמיושם כבר על ידי Reddit: שלמו תשלום חודשי ולא תראו פרסומות. זה פתרון שאומר "אני יודע כמה אני מרוויח על כל משתמש, ואם ניתן לו לשלם את הסכום הזה, אז עדיף לי משתמש מרוצה". הסכום הוא תשלום פעוט של כמה דולרים בודדים בחודש (והוא עדיין פי כמה מכמה שרדיט מרוויחה על המשתמש). הפתרון השני, כמובן, הוא לומר שאת הפרסומות, החלק הלא-אורגני, אנחנו לא מגבילים. רוצה רשת חברתית פלונית להציג פרסומת אחת אחרי כל פוסט אורגני חופשיה לעשות זאת, כל עוד הפרסומת תסומן כראוי כפרסומת, והיא תבוסס על כלים שקופים ותאפשר לאדם להתנגד לפרסום שמבוסס על התנהגות מסוימת או מאפיין מסוים.
השקיפות באלגוריתם תאפשר גם פתרון לבעיית ההסרה: הסרת תוכן על ידי רשתות חברתיות מבוססת על הכלל כי אנשים אינם מעוניינים להחשף לתוכן מסוים, הרבה יותר מהשאלה האם התוכן לא חוקי. הרי: אם התוכן לא חוקי, יבוא בית משפט, יוציא צו, והתוכן יעלם כלא היה. אם התוכן חוקי? הרי יש אנשים שאינם מעוניינים להחשף. אותם אנשים יסמנו זאת באלגוריתם והוא יוכל לתקן את הבעיה ולא להציג תכנים מהסוג הזה בפעם הבאה.
וכן, כמו שהפרדנו את הדפדפנים ממערכות ההפעלה בתחילת שנות האלפיים ועדיין לקח כמה שנים עד שאינטרנט אקספלורר איבד את ההובלה, כך חייבים לקחת את האלגוריתם החוצה מהרשתות החברתיות. האלגוריתמיקה היא זו שגורמת לשיח הבעייתי, ולא הרשתות החברתיות. הרי, לפני הטרשת החברתית הנוכחית היו לא מעט רשתות. אף אחת מהן לא היתה מושא לאשמה של הפיכה שלטונית אלימה, לא היתה מושא של התערבות בבחירות על ידי מעצמה זרה ולא היתה כזו שגרמה לרווח על חשבון ארגוני שנאה.
לכן, יש פתרון. הפתרון הוא לא להתחיל לדבר על איך לסגור, לצנזר, אלא פתרון מעולם ההגבלים העסקיים: להפריד את הכח.
מה שאני כותב אינו שולל את הצורך ביצירת גבולות לפעולות במרחב האינטרנטי. חייבים ליישב את הצורך עם עקרונות חוקתיים. הדברים נכתבים בהבנה שמשתמשי רשת חברתית עושים זאת מבחירה אישית.
איזה עיקרון גובר?
פרטיות? מיותר לפרט.
זכויות קניין רוחני? למה שרשת חברתית תשקף את המנוע שעומד מאחורי הרווחים שלה?
חופש העיסוק? למה שרשת חברתית לא תוכל לפנות לכל אוכלוסייה?
עובדתית יש טעות במאמר בנושא הפרדת הדפדפנים ממערכת הפעלה – כיום נשענים על ענקיות המידע גוגל ואפל במכשירי חלונות משתמשים בעיקר בכרום ונגזרת שלו edge באפל בעיקר בספארי ובלינוקס בכרום. לכן, ההפרדה היא פיקצייה ומהווה סך הכל החלפת פריץ. מעטים ייחסית כמוני משתמשים במוזילה או DuckDuckGo.
מכאן, הדרך היחידה היא רגולצייה היא כפי שנוהג האיחוד האירופי, נכנסת לפעילות במדינת ישראל דאג שהתכנים יתאימו לחוקיה ותקנותיה ולא ינקטו כלפיך עיצומים.
פוסט חשוב.
יש פה הרבה נושאים סבוכים. אבל, אסור לשכוח, שהאלוגריתמים עצמם המוצעים, צריכים או יצטרכו גם כן להיות למעשה, תחת בקרה ופיקוח על ידי רגולציה בסוף. בעולם, רגולטורים לאט לאט מגדירים מגבלות ורגולציה על אלוגריתמים. זה לא יכול להיות פרוץ לגמרי.
אתה בטח מתכוון, לגוף דו מהותי מה שנקרא בעגה המשפטית, כאשר אתה כותב על גוף מדינתי- ממשלתי. אבל, רשתות חברתיות לא ממש עונות או יכולות לענות להגדרה כרגע. צריך חקיקה ספציפית לכך. זאת הואיל, והן לא ממש התאגדו על מנת לתת שירות לציבור. קשה לראות זאת כך. נניח כמו: קופת חולים, אוניברסיטה וכו…..
אסור לשכוח, שבלי קשר, יש ברשתות חברתיות, מימדים ציבוריים לגמרי. זה לא לגמרי פרטי. נניח גישה לתגובות באם היא פתוחה, נחשבת מקום ציבורי למעשה, ולא פרטי. אי אפשר שזה יהיה ג'ונגל לגמרי. בארה"ב למשל, בתי משפט פסקו, שסקשן התגובות של הטוויטר של טראמפ, הוא פורום ציבורי, הוא כבעלים של החשבון, לא יכול להגביל ולצנזר שם תגובות.
לבסוף, כך או כך, יש צנזורה של רשויות שלטוניות. צנזורה ברקע, עקיפה. אולי לא שמעת על בג"צ הסייבר. הפרקליטות (יחידת הסייבר ) עובדת בשני מסלולים:
זה הסטטורי, והוולונטרי. במסגרת זה האחרון, הפרקליטות יוצרת קשר עם רשתות חברתיות, ומתריעה על תוכן בעייתי, משיק ללא חוקי וכדומה.
בג"צ חשוב מאוד ( אם כי נדחה יותר מסיבות טכניות). כאן:
https://bit.ly/3aKGthP
תודה
רק פה לכל המעונין, פסק דין, לא ארוך, בעליון, על הטכניון, כגוף דו מהותי כאמור:
https://bit.ly/3FTQcRu
פה רצ"ב לינק לכל המעונין, בצורה פשוטה ובהירה ( שאלות/ תשובות) בקשר לרגולציה והגבלה באיחוד האירופאי, על שימוש באלוגריתמים:
https://ec.europa.eu/info/law/law-topic/data-protection/reform/rules-business-and-organisations/dealing-citizens/are-there-restrictions-use-automated-decision-making_en
אתה פותר בעיה אחת, ומחמיר מאוד אחרת, זו של הווצרות "בועה". היכולת לאפשר למשתמש לבחור אלגוריתם תחמיר מאוד את בועת המציאות שאנשים חיים בה: אני יכול לבחור אלגוריתם שיגרום לי לחיות (גם אם לא במודע!) בעולם שבו אין שום דעה ימנית, למשל, או שום דעה על זכויות אדם, וכו'.
זה חמור במיוחד בקהילות מתבודדות, שרשת חברתית מאפשרת להן לפעמים הצצה לעולם האחר. "ניתן להשתמש רק באלגוריתם שקיבל כשרות בד"צ", והופ! אין יותר שום תקשורת עם הבן שחזר בשאלה, למשל.
מסכים עם הכותב שרשתות חברתיות הגיעו למימדים שיש להם השפעה בסדרי גודל של מדינה ואף יותר, ולכן גם הבעיות שנוצרו צריכות להפתר ברמה גלובאלית חוצת גבולות
הפרדת התשתיות המתוארת מתחרת לעקרונות הביזור שהולכים והולכים ונהיים פופולרים – לשבור פונקציונליות שונות למערכות נפרדות (במקרה הזה – אלגורתמיקה, במקרים אחרים של שוק ההון למשל ושימוש במערכת פיננסית מבוזרת – שוק לווים מלווים, זירות מסחר, שוק ביטוחו כו'…) ולייצר כלים, פתוחים ושקופים מבוססי קוד פתוח, שיתנו שירותים לצד ג' – במקרה הזה לרשתות חברתיות.
הבחירה עוברת למשתמש, והמשתמשים יצביעו ברגליים באיזו אלגוריתמיקה הם רוצים להשתמש,
מסכים שהדבר יכול להגביר את הבידול של כאלה שיבחרו להסתגר ברשתות חברתיות שמייצגות מציאות מעוותת – כל עוד הכל פתוח ושקוף – משתמש שיבחר זאת ידע במודע זה כבר עניין שלו – הוא לא יוכל לטעון שמדובר באמת, מכיוון שהקוד פתוח וברור שתמונת המציאות שהוא נחשף אליה צרה ומהדהדת את הדעות שלו , וזו בחירה שלו. לפחות לא יהיה ספק כמו היום שהאלגוריתמים סגורים ואנשים חיים בתחושה שזו המציאות כשלמעשה זה לא המצב.
העולם מתמודד עם בעיות חדשות, מורכבות בסדרי גודל ושמתפתחות בקצב שהרגולציה לא יכולה ולא תוכל להתמודד עימן. אסור להמשיך לחשוב בפרדיגמות ישנות כשבאים לפתור בעיות חדשות