במקור באנגלית, כאן.

אז בדיוק קיבלת מסמך NDA, הסכם סודיות, ואתה מתלבט האם לחתום עליו? האם מצאת איזו תבנית של הסכם ברשת ואתה רוצה לשלוח אותה לפני שאתה מגלה את הרעיון הגדול ששווה מיליארדים למישהו אחר? אז אל תחפש במקום אחר! הפוסט הזה נועד לאפשר לך להבין מסמכים כאלה כמו מקצוען, ולהבין למה בסוף, אולי, כדאי שתדבר עם עורך דין.

מה הם הסכמי סודיות (NDA)?

מסמכי סודיות,( “Non Disclosure Agreements”) כמו שאפשר להבין מהכותרת, הם מסמכים יחסית תקניים בעסקים. הם נועדו להגן על הסודיות של מידע שמוחלף בין הצדדים. הדרישה לחתום על מסמך כזה יכולה לבוא כי לצד אחד יש סוד שהוא רוצה להגן עליו (תחשבו לרגע על הנוסחא הסודית של Coca Cola) או כשצריך להעביר נתונים מסחריים או כלכליים. אבל זה גם יכול לבוא במקרה שבו אדם מסוים רוצה לשתף חוקר אחר בממצאים ושעדיין יהיה מסוגל לקבל הגנה בפטנט (היו מקרים בעבר שבהם גילוי בלי הסכם סודיות בין אנשים ביטל פטנט).

אז הסכמי סודיות מוחלפים כעניין יום-יומי בין צדדים; בחלק מהמקרים יש אבל אנשים שמסרבים בצורה קטגורית לחתום. לדוגמא, אנשי הון-סיכון. משקיע הון סיכון יכול להגיד "אני רואה עשרות סטארטאפים ביום, אז אם אני כפוף לחובת סודיות יכול לבוא איזה ילד עם רעיון ולהגיד שגנבתי אותו רק כי השקעתי במתחרה שלו מחר בבוקר".

מה לא מתאים בהסכם סודיות אבל עדיין מנסים להגניב פנימה?

הסכמי סודיות מיועדים להגן על מידע סודי, זה הכל. אבל, לפעמים ראיתי מקרים שבהם מנסים להגניב למסמך דברים שעשויים או לא עשויים להיות סבירים לבקש, אבל לא כאן. להחביא אותם בהסכם סודיות זה לא הוגן, ואם רואים אותם במסמך? בקשו מהצד השני להבין למה.

לדוגמא, סעיפי אי תחרות, כלומר סעיפים שאומר שבגלל שנחשפת למידע סודי לא תוכל להתחרות בצד השני. זה עוד עשוי להיות סביר לבקש סעיף כזה בהסכם מסחרי שיוסכם אחר כך, שכולל מתן שירותים, תמורה וכדומה, אבל בשלב המשא ומתן שכולל רק החלפת מסמכים זה לא סביר.

הדבר זהה גם בנושאי קניין רוחני. אם הצד השני מבקש שתעביר לידם את כל הקניין הרוחני, זכויות יוצרים, פטנטים וזכויות דומות בהסכם הסודיות זה אומר שהם יקבלו בעלות בלי שתקבל תמורה. אני הייתי נמנע מזה.

הדבר הבא הוא "אי-שידול" או "אי-עקיפה"; הסעיף הזה מבקש שבחתימה על ה-NDA אתה תתחייב לא לקחת עובדים של הצד השני או לא לעקוף עסקה ספציפית. זה הגיוני לחתום אם הצד השני הוא מתווך או סוכן, אבל לא אם אתה מחפש קבלן שירותים.

מה הם סוגי הסכמי הסודיות?

אחרי שהבנתם שלא הכל נופל לתוך הסכמי סודיות, צריך להבין מה המסמך שמולך. האם זה הסכם סודיות הדדי או חד-צדדי? כלומר, האם ההסכם מכסה את המידע הסודי של שני הצדדים ("הדדי") או שהוא מכסה רק צד אחד? אפשר להבין את זה בדרך כלל באמצעות ההגדרה שיש בהסכם. האם יש "צד מגלה" או "מגלה" ו"מקבל" או לא, ואיך הם מוגדרים. במקרים מסוימים, ההגדרה עשויה להיות הדדית, אבל התחולה של "מידע סודי" תהיה רק למידע שמגיע מצד אחד. חשוב להזהר.

איך מוגדר מידע סודי?

עכשיו, צריך להבין מה זה "מידע סודי". יש לא מעט דרכים להגדיר אותו. הראשונה היא על ידי בקשה שכל המידע הסודי יהיה מסומן. אני אישית נגד זה. הסיבה היא שלסמן את כל המידע הסודי יהיה על גבול הבלתי אפשרי כשמתעסקים בעסקה מסוימת, ושברוב המקרים המידע שנמסר בעל-פה לא יוגדר נכון ולא יסומן.

הדרך השניה היא על ידי להגדיר "כל מידע שנוגע לעסקים, נתונים, כספים וכדומה", זה יותר טוב, אבל עשוי להיות לפעמים רחב מדי ולפעמים צר מדי.

הדרך השלישית היא להכליל משהו כמו "וגם כל מידע שעשוי להיות מובן על ידי אדם סביר כסודי עקב הצורה או הסיווג שלו". זה נהדר כתוספת של הגנה.

אבל, צריך לשם לב שאם יש דרישה לסמן את המידע אז הדרך השניה והשלישית רק יצמצמו את ההגנה ולא ירחיבו. כלומר, צריך לוודא שאין את המילה "וגם" אלא "או".

במקרים מסוימים ישתמשו במונח Confidential Information ובאחרים Proprietary Information. יש הבדלים, אבל הם פחות קריטיים לצורך הסקירה הזו.

מה מוחרג?

כאן בדרך כלל בא האיזור שמסביר מה מוחרג מהגדרת הסודיות. זה חשוב לבדוק את האיזור הזה ולחפש דברים כמו "גילוי בנוכחות צד שלישי"; כלומר שאם אתם ישבתם עם האדם שמחויב לסודיות וסיפרתם משהו למישהו אחר, אז כל מה שסיפרתם למישהו הזה לא סודי. שימו לב לסעיפים כאלה.

הדבר השני החשוב הוא ה"פיתוח העצמאי". נחזור לזה כשנדון ב"מידע שיורי", אבל בגדול, אנשים יכולים לומר "כן! פיתחתי את זה לבד אז זה לא מבוסס על המידע הסודי שלך". זו הסיבה שאני מעדיף שבסעיף הזה יהיה כתוב שהמידע שפותח לבד חייב להיות כזה שפותח על ידי מי שלא נחשף למידע הסודי.

מה תקופת ההגנה?

כשאתה חותם על NDA, אז אתה יכול לחשוב שהכל בסדר ואז לא להבין שאין סעיף שרידות. כמה תבניות שתמצאו ברשת ישכחו את זה וכמה עורכי דין יוציאו את זה בכוונה. מה זה אומר? שכשההסכם מסתיים, הוא מסתיים. אין יותר התחייבויות.

לכן, צריך לדאוג שיהיה סעיף שרידות שקובע שההתחייבויות ימשיכו אחרי סיום ההסכם. זה חשוב להבין שהעדיפות היא שהמידע ימשיך להיות סודי לעד. אבל, יש מדינות שבהם חובת סודיות לנצח לא תקפה משפטית.

יש הסכמים שינסו להגן על המידע לכמה שפחות זמן, כמו שנתיים. זה אומר ששנתיים אחרי סיום ההסכם כל צד יכול פשוט לפזר ברשת את המידע. שימו לב.

מה הדרישות בסיום ההסכם?

בחלק מההסכמים דורשים שבסוף התקופה תמחק את המידע של הצד השני. זה נהדר, למעט העובדה שאף אחד באמת לא מוחק שום דבר; נכון? אם יש לך ארכיונים, גיבויים, ענן וכדומה, זה פשוט לא יתפוס. אז איך מבררים שהכל נמחק?

בנוסף, במקרים מסוימים צריך לשמור מידע עקב חובות כמו דרישות של רשות ניירות ערך או סתם כדי לאכוף את ההסכם. אם נתת שירותי פיתוח לפי שעה והלקוח לא שילם, אז זה אומר שאתה צריך לשמור את העותק של דיווחי השעות שכוללים גם מידע סודי. איך תוכל לתבוע אם תמחק את הכל?

האם יש סעיף "מידע שיורי"?

סעיפי מידע שיורי (residuals, רזידואלי) אומרים משהו כמו "אנחנו רוצים להגן על המידע, אבל אם רעיון מתקבע במח של אחד העובדים שלנו הוא לא יכול שלא לזכור אותו, ופיתוחים דומים לא יהיו הפרה". זה רע והייתי מתחמק מזה בכל דרך אפשרית.

מה החוק הרלוונטי?

במקרה ששני צדדים ממדינות שונות צריך לוודא מה החוק הנכון. אתה צריך להיות בטוח שתוכל לאכוף את החוק. אם אתה גר בישראל והצד השני במקסיקו, והחוקים הרלוונטיים הם המקסיקנים, אז אתה צריך לטוס לשם ולמצוא עורך דין מקומי כדי לעצור הפרה. זה לא רק יקר, זה גם דורש שהחוקים יהיו דומים מספיק.

עוד משהו?

הרשימה כמובן לא ממצה. אם קיבלת הסכם סודיות, לך לעורך דין שיטפל בזה. אל תחשוב שכל האמת אצלך, והרשימה הזו כמובן לא מחליפה ייעוץ משפטי.