(או: הנה, לא כתבתי פוסט מלא זמן אז אני עושה השלמה של מילים רטרואקטיבית)

למרות שהחוק אמור לתת לנו הגנה סבירה ומעלה על המידע האישי שלנו, הוא דורש גם להיות פעילים ולקרוא מלא מסמכים (שלא בטוח שבא לכם לקרוא) וגם שהצד השני יציית לחוק. אנחנו כל הזמן רואים שזה לא קורה. הדרך הכי טובה לשמור על המידע שלנו ועל הפרטיות שלנו היא כמובן לא להשתמש בשום דבר שאוסף עלינו מידע. הבעיה היא שזה פשוט לא אפשרי. לדוגמא, לפני שבועיים הלכתי לסניף של יוחננוף ושקלתי להשתמש בעגלה החכמה כדי לחסוך לי זמן. ברגע שהוצאתי את העגלה נדרשתי גם לספק טלפון וגם לאשר תנאי שימוש. אני בספק אם יש אדם אחד שאכן קרא את המסמך, הבין מה כתוב שם. העדפתי את חוסר הנוחות של לעמוד בתור לקופה (האוטומטית) מאשר לתת עוד מידע שיצטבר עליי. אני מבין למה אחרים לא.

המטרה של המדריך הזה היא לתת לכם את הכלים שבהם אני משתמש (היום) כדי לשמור על הפרטיות שלי קצת יותר. ברור שבכל אחד מהכלים האלה יש גם חסרונות, ושחלק מהכלים האלה עולים כסף. לדוגמא, בשירות הטלפוניה שאני הולך לכתוב עליו יש חסרונות כמו צבירה של הרבה מידע אישי שלכם בידי חברה חיצונית. מנגד, המטרה של קבלת מספר טלפון נוסף כדי לשמור על הזהות שלכם עולה ככל הנראה על החסרון הזה.

שימו לב שבחלק מהמקרים הקישורים כאן הם קישורי אפיליאציה, כלומר אם תשתמשו בהם אני עשוי לקבל תגמול סמלי בצורה של קרדיטים לשירות, אבל לא כסף. אני לא ממליץ כאן על שירותים שאני לא משתמש בהם ואני לא הייתי משתמש בשירותים האלה רק כדי לקבל. במקרה שבו אני יודע שיש דיל יותר טוב מהקישור שלי, אני אנסה גם לצרף אותו, כי באמת שלא קריטי לי.

0. חוסמי פרסומות.

המטרה של חוסמי הפרסומות, כמובן, היא לא להחשף לפרסומות. בפועל, הפרסומות הרבה פחות מפריעות מהמעקב המתמד. כאשר שירות פרסומת עולה ברקע, הוא שומר נתונים על הדפדפן, כתובת ה-IP שלכם ועוד מידע שהוא נחשף אליו, כמו העמודים שצפיתם בהם. לדוגמא, תסתכלו על מדיניות הפרטיות של Outbrain:

When you, as a User, first visit a Partner Site (e.g., CNN.com), Outbrain drops a cookie on your device in order to generate a UUID. Alternatively, if you first interact with a Partner using that Partner’s application, Outbrain receives your advertiser ID which is assigned to you by your device. We catalogue and analyze the content you consume across Partner Sites. Our recommendations are based on: (i) a UUIDs browsing history; (ii) similar browsing patterns of other Users; (iii) recommendations that are generally popular with Outbrain’s audience at this time; (iv) some randomness, and (v) targeting requirements that may be provided or requested by our Amplify clients.

מה זה אומר? כשאתם גולשים באתר (או אפליקציה) שהטמיעה אותם, הם מקבלים מזהה ייחודי שלכם. הם מצליבים אותו בין שלל האתרים שתגלשו ועל סמך הנתונים שהם מנתחים על ההיסטוריה שלכם, ביחד עם מה שהם למדו על משתמשים אחרים, הם מציגים לכם המלצות תוכן (כלומר תוכן שאנשים אחרים שילמו עליו, פרסומות).

עכשיו, שיהיה ברור: יש לי אפס טרוניות כלפי אאוטבריין. הם חברה מעולה שמביאה ערך לאנשים. אני פשוט לא רוצה שמישהו ילמד את הרגלי הגלישה שלי שמשויכים למכשיר שלי בצורה חד-ערכית ויציג לי המלצות על סמך זה. למה? כי ברור לכולנו שהטכנולוגיה שלהם עובדת. העובדה שהטכנולוגיה שלהם עובדת תגרום לי לצרוך יותר. אני רואה את הפרטיות שלי כחלק בלתי נפרד מהיכולת שלי לשמור על הכיס שלי.

זה רק אאוטבריין. יש אלפי חברות כאלה, וכל אחת מהן אוספת מידע בצורה אחרת ומשתמשת בו בצורה אחרת. חלק מהן נמצאות במדינות שבהן אין חוקי פרטיות נוקשים, חלק מהן אפילו לא באמת מוכרות לאנשים. הפתרון הנכון הוא פשוט לחסום את העליה שלהן. איך אני עושה את זה? עם שלושה כלים. אף אחד מהכלים האלה לא מושלם, אבל ביחד הם נותנים לי הגנה לא רעה על הכיס שלי.

הכלי הראשון הוא PiHole. רן בר-זיק כתב מדריך מפורט על זה, אבל בגדול מדובר על שרת שיושב בבית שלי ולא משנה מאיפה אני מחובר בעולם אני יכול להיות בטוח שהוא יחסום לי פרסומות ברמת השרת. כאשר הדפדפן אומר "תגש בבקשה להביא באנר מרשת פרסום X" אז השרת הזה אומר לו "לא היום". בגדול, אפשר להוסיף לו את PiVPN ואז אתם בכלל מסודרים. זה אומר שלא משנה איפה אתם, אתם מתחברים בחזרה הביתה בצורה מאובטחת, ואז גולשים מהבית שלכם, ומחוברים גם לכל הציוד בבית.

הכלי השני הוא uBlock Origin. עכשיו שימו לב: אני משתמש בדפדפן Firefox ולא בכרום כדפדפן ברירת מחדל לכל השירותים החשובים שלי, ובדפדפן אופרה ליתר הדברים (קריאת חדשות וכאלה). ככה אני מייצר עוד הפרדה. אבל זה לשלב נוסף. שימו לב שחוסם הפרסומות הזה הוא די מסובך להגדרה, ושצריך להתקין אותו מהחבילה הרשמית בגלל שיש ריבוי של אתרים מזויפים שישכנעו אתכם להתקין תוספים מזויפים. להבדיל מיתר חוסמי הפרסומות, uBlock חוסם את הפרסומת לפני שהיא נטענת. חוסמים אחרים יכולים קודם לטעון את הפרסומת ואז להוריד אותה קוסמטית. הבעיה במצב כזה היא כמובן שאתה לא נחשף לפרסומות אבל המידע עלייך נאגר.

הכלי השלישי הוא Ghostery. גם כאן, צריך להכנס להגדרות ולשחק עם הגדרות הפרטיות שלהם, כי אחרת התוסף הזה, שאמור לחסום את כל הכלים המרושעים שעשויים לעלות ברקע, יהפוך להיות תוכנת מעקב בעצמה שתמכור פרסומות עליכם או שתאסוף מידע. גוסטרי בעצם מזהה תוכנות שאוספות מידע, בין אם אלה רשתות פרסום ובין אם אלה רשתות חברתיות, וחוסם אותן אלא אם תגידו אחרת. זה נותן רמה של הגנה שהיא שוב, טובה יותר מכלום.

השילוב של כל השלושה אמנם לא מבטיח מאה אחוזים, אבל נותן לי הגנה שהיא מספיק טובה כדי להיות בטוח שלא יאסף מידע מיותר עליי.

1. טלפון. הטלפון שלכם הוא שני דברים. הדבר הראשון הוא היכולת שלכם להזדהות מול העולם: חברים מאתרים אתכם ברשתות חברתיות, שולחים לכם הודעות, מצרפים אתכם לקבוצות או חלילה מחייגים אליכם. הדבר השני הוא שהטלפון שלכם משמש, לצערנו, כמזהה עבור שירותים מסוימים. רוצים להרשם לעגלה החכמה של יוחננוף? תנו מספר טלפון. נרשמתם לקאנטרי השכונתי? עשיתם את זה עם מספר טלפון. פתחתם קופת גמל, ההרשמה היא עם מספר טלפון. מה קורה אחרי זה? אותם עסקים משתמשים במספר שלכם.

נכון, השימוש הראשוני שכולם חושבים עליו הוא לשלוח לכם ספאם. זה פחות מציק. השימוש המשני הוא העלאת רשימות וטרגוט. פייסבוק, לדוגמא, מאפשרת לכם לקחת רשימת טלפונים ולהעלות אותה כרשימת לקוחות לצורך הצגת פרסומות. אבל זה לגמרי בקטנה. מה קורה כשהמאגרים האלה דולפים? מה קורה כשמישהו משתמש במאגרים האלה לא למטרה שלשמה הוא קיבל? זה קורה כל הזמן.

אז הפתרון הוא לייצר שני מספרי טלפון. מספר אחד שנותנים (רק) לחברים, ומספר שני שבו משתמשים להרשמה לכל מיני גורמים כמו רשתות שיווק, חברות אשראי וכדומה. זה יוצר הפרדה בין הזהות הפרטית שלכם לבין הזהות האחרת.

הבונוס? אם אתם בתקופה הזו בחיים שנרשמים לאתרי היכרויות, אז אתם יוכלים לייצר חוצץ בין החיים האמיתיים שלכם לבין האנשים שמבקשים להיות איתכם בקשר באמצעות האתר, וגם להם לתת את המספר החד-פעמי.

לי יש כמה מספרי טלפון, אבל בגדול יש לי אחד שמיועד להתקשרות ואחד שאיתו אני רשום לשירותים. זה יוצר הפרדה ואני יודע שאם מישהו מתקשר למספר השני זה או כי זה שליח שמביא ל חבילה או ספאמר. אין סיכוי שזו תהיה שיחה אחרת.

אני משתמש פה בZadarma, זה שירות שמאפשר לי לקבל מספר טלפון לשיחות, SMSים ואפילו חיוג בינלאומי. מתקינים את האפליקציה שלהם על הטלפון, משלמים על יתרה (קו ישראלי עולה בערך שני דולר בחודש), וזהו. הבונוס? כשאני בחו"ל אני עושה הפניית שיחות למספר הזה ומקבל שיחות נכנסות בחינם. עוד בונוס? אפשר לחייג ישר מהמחשב (דרך הדפדפן) או לבצע הפניות שיחות חכמות. אם תרשמו דרך הלינק שלי אקבל בונוס בגובה של 10% מהיתרה שאתם תטעינו. זה ממש ממש לא קריטי, אבל אני מת על השירות.

עוד בונוס: הבנתי שאפשר לנייד אליהם מספר קיים, וגם יש להם שירות eSim.

המטרה כאן, שוב, היא להגביר פרטיות. יש לי מספר שאני יכול לתת לאנשים ואם הוא מתחיל להיות מוצף בספאם אני מחליף אותו בשניה אחת. אני גם יכול לכבות אותו כשלא בא לי ולדעת ששום דבר חשוב לא יאבד, כי הדברים החשובים הם לטלפון האמיתי.

אם הרצון שלכם הוא להפעיל שני חשבונות WhatsApp, אז בתיאוריה אפשר להתקין גם WhatsApp וגם WhatsApp Business ולהפעיל אחד לכל מספר. ככה אפשר לשלוח גם הודעות לגופים שאתם רוצים להיות איתם בקשר כמו הבנק, באמצעות המספר הנוסף שלכם.

2. מייל.

כמו שמספר הטלפון שלכם הוא מה שמזהה אתכם מול שירותים כך גם מייל. ההבדל הוא כמובן שכתובת המייל שלכם משמשת גם להתחברות (login) אבל גם אחר כך מסתובבת חופשי. להבדיל מטלפון, יש שתי שיטות לייצר אינסוף כתובות מייל, בחינם, וככה לדעת מי השולח באמת.

מה זאת אומרת? נניח שנרשמתי לשירות מסוים, של רשת מזון בשם "אבי מזון". אני רוצה לדעת האם אבי מזון העביר את המייל שלי לאנשים אחרים, או אם אבי מתחיל לשלוח לי ספאם אני רוצה לחסום אותו. זה יכול להועיל, לדוגמא, לזהות דליפת מידע ולא רק לחסימה.

לדוגמא, לפני כמה חודשים קיבלתי מייל לכתובת שנרשמתי איתה לשירות X. המייל היה ממתחרה של X. שאלתי את בעלי החברה X (שאני מכיר אישית) האם היה להם אירוע דליפה או לא, ואז הוא הסביר לי שבגלל שהיה להם שיתוף פעולה עם Y שהייתי פעיל בו, חברת Y קיבלה עותק מכתובת המייל שלי לצורך מתן אותו שירות. העובדה שחברת Y לקחה את המייל והשתמשה בו נתנה לי להבין מה קרה כאן, ולא הייתי יודע את זה אם הכל היה מגיע לאותה תיבה.

לכן, לכל שירות שאני נרשם אליו אני נותן כתובת ייחודית. איך אני עושה את זה? יש לי שם מתחם משל עצמי (או ליתר דיוק כמה מהם) ויש לי מה שנקרא catch-all בשירות הדואר שלי. כלומר, כל הודעה שתשלח לכתובת חוקית בשם המתחם שלי תגיע אליי, לא משנה מה. נניח אם תשלחו לכתובת 12345 במתחם 2jk.org (אני לא כותב את הכתובת כדי שלא תקלט על ידי בוטים של ספאם) אז היא תגיע אליי לתיבה. אני לא צריך לעשות כלום. לכן, כשאני נרשם לאתר מסוים, אני נותן כתובת מייל שהיא שם האתר @ המתחם שלי. נניח, אם אני ארשם לשופרסל אני אתן להם כתובת שהיא שופרסל @ שתיים ג'יי קיי נקודה אורג.

במצב כזה, אם אקבל מייל לכתובת שופרסל @ שתיים ג'יי קיי נקודה אורג, אני אדע שזה נשלח משופרסל, או שמישהו גנב לשופרסל את רשימת הלקוחות. שוב, רן בר-זיק כתב על זה מדריך מלא.

הדרך השניה היא אם אתם משתמשים בג'ימייל. עודד ירון הסביר איך טוב ממני. הכתובת שלכם היא jonathan בג'ימייל? תנו לשופרסל כתובת שהיא jonathan+shufersal בג'ימייל. במצב כזה, גוגל יתעלמו בכל מה שבא אחרי הפלוס, ואתם תדעו לסנן את זה.

כלומר, לשירות הזה יש שתי מטרות: הראשונה היא לתת כתובת מייל שונה לכל שירות ולזהות דליפות מידע, והשניה היא לחסום ספאמרים אם הם שולחים יותר מדי. אותה חנות שקניתם בה חולצה התחילה לשלוח חולצות ולא משנה כמה ביקשתם להסיר זה לא עובד? אז אתם יכולים לתבוע. נכון, אבל זה יקח זמן. אתם יכולים פשוט לחסום את הכתובת הזו ותקבלו שקט.

שימו לב שהשימוש בשיטה כזו מגבירה את הפרטיות שלכם מצד אחד, אבל היא מקטינה את הפרטיות מהצד השני: ברגע שאדם מסוים צופה במידע, ולא רק קוד תוכנה, הוא יודע להשמיט את כל מה שאחרי הפלוס, או לתקן את ה-Catch All. כלומר, נניח שאני אדם מרושע שגנב מאגר מידע של חברת ביטוח אליה נרשמתי עם השם ביטוח @ שתיים ג'יי קיי נקודה אורג. הוא חנות חיתולים, הוא שולח מייל ל"חיתולים @ שתיים ג'יי קיי נקודה אורג" כי הוא אדם חכם. אבל שוב, הוא צריך להתאמץ ולעבור ידנית על הכל.

3. כתובת

זה מצחיק להגיד שאני רוצה לשמור על הכתובת שלי פרטית כאשר בפועל הכתובת שלי מופיעה בכל כך הרבה מדריכים, כולל כשמחפשים את השם שלי בגוגל, כי המשרד שלי הוא בבית. אבל יש מקרים שבהם האדם שאתה מתקשר איתו לא בהכרח יודע את הכתובת שלך, או שאתה לא רוצה לתת לו פרטים אמיתיים. בשביל זה יש בישראל תאי דואר (שאני לא משתמש בהם), אבל אם אני רוצה כתובת גלובאלית אני משתמש בשירות DealTas. מה זה עוזר?

אני מקבל מהם כתובת בארצות הברית, אליה חבילות יכולות להגיע ואז להשלח אליי לישראל. זה נחמד לכשעצמו כדי לפתור את בעיית "אתרים שלא שולחים לישראל", אבל יש לה עוד יתרון: אני יכול להרשם לשירותים שדורשים כתובת אמריקאית, כמו ספריות ציבוריות (ולקבל ספרים בחינם).

4. VPN? זה שווה בכלל?

אז VPN הוא שירות שנועד להסתיר את הגלישה לך מספקית האינטרנט שלך ולמנוע צנזורה על ידה. זה מאפשר לכם לצורך העניין לערוך בדיקה של "איך האתר שלי נראה למי שגולש מטנזניה" או "מה גולשים מספרד יראו באתר בתור פרסומת", אבל גם יכול לשמש לדברים אחרים כמו "אני רוצה לקנות כרטיסים ואתר חברת התעופה מציג מחיר אחר אם אתה גולש מצרפת או מישראל". אני משתמש בNordVPN ואם תרשמו דרכי ואני אקבל שלושה חודשים נוספים חינם, אתם תקבלו גם שלושה חודשים חינם ברכישת שנה). יש קופונים יותר טובים לנורד, כמו בלוס אנג'לס טיימס, שמציעים גם 80% הנחה. אפשר לנסות גם וגם.

היתרון העיקרי של VPN הוא להסוות את הגלישה שלך כדי להמנע ממעקב. כלומר, יש לי דפדפן אחד (Chrome) שבו הפיצ'ר הזה מופעל קבוע. היתרונות? אפשר לגשת לתכנים שחסומים לישראלים ולהרשם אליהם, אבל אם מסתכלים על פרטיות אז היתרון המשמעותי הוא שזה מנתק את הקשר בינכם לבין הזהות הלוקאלית שלכם: אף אחד לא יודע שאתם ישראלים, מאיפה אתם גולשים או למה.

האם זה שווה? אני הצלחתי לחסוך אלפי שקלים בזכות זאת שמצאתי אפליית מחירים בין ישראל לבין מדינות אחרות. אבל כל אחד והדברים שהוא רוכש.

5. כסף?

לצערנו, האיזון בין נוחות לפרטיות בכסף תמיד הולך לכיוון הנוחות. לכולנו מאוד נח להשתמש באותו מספר אשראי לכל השירותים ולחבר בין האשראי לחשבון הבנק. וזה נכון. יש יתרון מסוים בשימוש בGoogle Pay לתשלום, והוא שגוגל מייצרת מספר אשראי אחר מנותק, שלא משויך למספר האחר שלהם. מצד שני, כל המידע על הרכישות שלכם פתאום מגיע לגוגל.

אין הרבה דרכים לשמור על פרטיות בכסף. מזומן היא לא שיטה נוחה לתשלום כשרוכשים ברשת, וקריפטו גם נושא חובת מס במימוש וגם לא מתקבל בהרבה עסקים (והוא גם לא כל כך פרטי, ביננו). אז מה כן אפשר לעשות?

הדבר הראשון הוא להשתמש במספר אפליקציות תשלומים כדי להמנע ממצב שכל המידע נאגר באחת מהן. אני לא מת על החלופות בישראל ולכן למרות שיש לי חשבון בחלק מהן לא אמליץ על אף אחת מהן. השני הוא כמובן להשתמש בשירות של Google או Apple. הכרטיסים הנטענים בדרך כלל באים עם עמלה.

אני מעדיף להשתמש בPayPal כשאפשר, כדי להמנע ממצב שבו מספר של כרטיס חיוב נמצא בבית העסק והוא יכול להשתמש בו לרעה.

אני לא נותן מספרי אשראי בטלפון, רק במסופים. אם אין אפשרות כזו אני אבצע העברה בנקאית לפני שאקריא מספר טלפון.

שוב: המטרה של שמירה על פרטיות היא למנוע מצב שיש למישהו יד בתוך הכיס שלך.

6. תקשורת

כשאני מתכתב עם חברים אני תמיד מעדיף את Signal על כל חלופה אחרת. במקרים רגישים אני גם מפעיל את ההודעות הנעלמות. זה מקטין את הסיכון שיצלמו מסך בטעות או שיעבירו הודעות שלי לאחרים. לצערי, זה למטיבי לכת בלבד ורוב האנשים נמצאים במערכת של מטא שאני לא רוצה להיות בה.

אם עסק דורש שאתכתב איתו בWhatsApp אני פשוט לא אעבוד איתו:

הנה למה אני לא הולך להיות לקוח RiseUp: שלחנו לך הודעה ב-WhatsApp.

***לא.***

אין לי WhatsApp וזו לא דרך לגיטימית לעסק לנהל איתי התכתבות על הכספים שלי. pic.twitter.com/yPq7ZafLqI

— Jonathan Klinger (@jonklinger) August 1, 2022

אותו דבר לעסקים שירצו שאני אתן להם דגימת צואה, רשתית, קרנית או דם. יש מגבלות נכונות על איך מתקשרים עם לקוח, ולדבר איתו על פלטפורמה ששומרת את כל המטאמידע הזה בצורה שלא בשליטתי היא לא הדרך הנכונה. בכלל, צריך להפריד בין עסק לבין חיים אישיים. תוכנות מסרים מידיים זה נהדר לחיים הפרטיים, לא לעבודה.

7. תחבורה

פעם הייתי משתמש ברב-קו אנונימי. שהשם הנכון שלו הוא אולי רב-קו רבע-אנונימי. לצערי, בגלל המדיניות הנוכחית, הדרך הכי זולה בתחבורה ציבורית דורשת זיהוי. הייתי מפריד אולי בין הזהות שלי לבין האפליקציה, אבל אין הרבה מה לעשות. כשאני לא משתמש בתחבורה ציבורית? אז אני מעדיף לשלם טיפה אקסטרה לחברת הביטוח כדי לא להתקין כל מיני תוכנות מעקב (או מדידת קילומטרים) ומעדיף שלא להיות מנוי על שירותי הקורקינטים הציבוריים.

8. למה?

למה אתה מתאמץ כל כך הרבה? אז להערכתי העבודה שלי להגברת הפרטיות שלי חוסכת לי כמה מאות שקלים בחודש אם לא טיפה יותר. היא גם גורמת לי להרגיש יותר בטוח עם חלק מהבחירות שלי. העובדה שאני יודע שאני יכול לסגור את מספר הטלפון הוירטואלי שלי בערב ולא לקבל שיחות מטרידות מחברות ביטוח מחוץ לשעות עבודה, או שאני יכול לחסום מייל של מישהו עוזרת לי. העובדה שאני יודע למפות ספאמרים תעזור לי לגבות פיצוי על משלוח ספאם ותעשיר את הכיס שלי. העובדה שאני יודע לנטרל פרסומות (וחלקים שלמים מאתרי תוכן ישראלים) אומר שאני גם לא נחשף לכל מיני טינופת של מידע וישן יותר טוב בלילה.

בסופו של דבר, קשה מאוד להיות לא תחת מעקב מתמד. הטכנולוגיה היום היא כזו שתמיד תאסוף עלייך מידע: כשאתה הולך ברחוב, כשאתה שומע מוסיקה, כשאתה רוכב על אופניים, תמיד. היתרון הוא להפריד בין המידע ולא לאפשר לבלבל אותו.