דווקא את דבריו של יוסי גורביץ קראתי הפעם עם מעט ביקורתיות. גורביץ מביא את סיפורו של נאומו של האפיפיור, שמהווה לא יותר מאשר אזכור של נאום קודם (להתחרות בסקירה ההיסטורית של גורביץ אני לא אוכל, במיוחד עקב חוסר ההבנה ביחס אליו). הוא מביא שלל דוגמאות לכך שהאיסלאם בורר את ההלכות שנוח לו לקיים ומתעלם, לעיתים, ממקרים בהם הוא יוצא נפסד.

אולם יש דבר אחד שצריך לזכור לפני שעומדים לצידו של בנדיקטוס. שלוש הדתות המונותאיסטיות הן עדיין דתות מתחרות. כל דת, למרות שאינה "מיסיונרית" במובן הקלאסי של המילה, מנסה להביא להאדרתה העצמית ולהכחדת הדתות האחרות (גם אם באמצעי שלום). ה"תחרות" החופשית בין הדתות היא משהו שתמיד היה קיים, גם אם בצורת דר אל חרב וגם אם לא. בנדיקדוס, בתור האפיפיור ונושא בשורתו של האל עלי אדמות, הוא סמנכ"ל השיווק של האלהות. הוא רוצה לקדם את השילוש על חשבון דתות אחרות, ולכן, ככל שזה נוגע למאמציו, אין הבדל רב בין מעשיו לבין כל התבטאות של מנכ"ל לגבי מוצרי המתחרים.

אכן, הגורמים שעומדים כיום בראש המדינות האיסלאמיות קיצוניים בחלקם. חלקם משתמשים באלימות על מנת לכפות את דתם ואמונתם על אחרים. אולם, בל נשכח תקופות אחרות בהן גם הנצרות השתמשה בכח הזרוע; כיום, אולם, הנצרות היא אל-מדינתית (ואולי על-מדיניתית גם כן) לאחר שהוקעה מתוך המדינות על היותה מושחתת ומשחיתה. לא רק הנצרות הוקעה, אלא מדינות מסוימות (לדוגמא אנגליה ורוסיה) בחרו לאמץ לעצמן זרמים שאינם קתוליים מסיבות אלו ואף מסיבות אחרות.

חרף העובדה שהביקורת של האפיפיור על האיסלאם כיום מוצדקת לדעתי, אין זה אומר שצריך לצדד בו. כל חברי המוסלמים אינם קיצוניים ואינם אלימים, ובניגוד ליהודים רבים שאני מכיר, הם אינם מנסים להפיץ את הבשורה על פי מוחמד בכח הזרוע. אולם, דבריו של בנדיקטוס באים מדת שעשתה דברים כל כך רעים לאנושות ולזכויות האדם, ועדיין ממשיכים להתנגד לזכויות בסיסיות, שאי אפשר לתמוך בו אישית.

אכן, האקט של שריפת כנסיות מטעם מוסלמים אתמול היה אקט קיצוני וברברי; היינו מאמינים שאותו אקט הוא גם ברברי אם היה מבוצע על ידי הומוסקסואלים המתנגדים לדברי בנדיקטוס על נישואים חד-מיניים, הלא כן? אך האם באותו הנאום שנושא בנדיקטוס לאומה הוא קורא להשמדת האיסלאם או רק מנסה להצית את מעשי המוסלמים בכדי להדגים כמה הם אלימים מטבעם? האם הוא לא מקדם נבואה שתגשים את עצמה?

דת היא מוסד מושחת מן היסוד, היא ממסדת וכובלת את שיקול דעתו של האדם מטעמים שאינם מוסריים אלא נבנים על אמונה דוׁגמָתִּית. אותה אמונה היא יסוד שלא ניתן להסביר. האם יכול להיות כי אותן שלוש דתות מונותאיסטיות (כשלמעשה כל אחת מדתות אלו מפולגת עד כדי אבק) מייצגות את אותו אל? האם האל שקידם וחידש בכל רגע נתון את בריתו עם האדם מתקדם ומשנה?

האם יכול להיות שאותו נוצרי, שמאמין שאלהים עצמו חידש את הברית עם בניו בהתגלותו באמצעות ישוע מנצרת, יודע שהאל יכול לחדש בריתות, ועל כן כאשר בא נציגו של מוחמד הנביא – המגלה את אללה אי שם במדבריות, הוא מחוייב להאמין גם בו? או שמא ההשארות בנצרות היא בחירה מודעת לכבילת שיקול הדעת?

אותו מאבק דתי שהתרחש בתקופת מסעות הצלב דומה שחוזר עכשיו. כוחות הכנסיה רוצים לשמר את המקומות הקדושים בארץ הבשורה ולהגן עליהם מפני כוחות האיסלאם שזה עתה השתלטו עליהם. היהודים, כרגיל, הם בני חסות שמנסים רק לשמור על עצמם ומצדדים באלו שמוכנים להגן עליהם. האינטרסים כאן שונים, אבל מה עם פשוט לעצור פעם אחת ולחשוב? לפני שאנחנו בוחרים צד כלשהו במאבק, אולי כדאי פשוט להפסיק אותו?